תביעה שטרית למימוש שטר ערבות להתחייבויות קרוב משפחה

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט טל חבקין) מיום 16.10.2016, בו התקבלה תביעתה השטרית של המשיבה על סך 50,000 ש"ח, שעילתה ערבות שנתנו הנתבעות לפרעון שטר שעשו מיכאל ורות האפרתי, להבטחת התחייבויות לפי הסכם שכירות.

עוד מצביע ב"כ המשיבה על הקרבה המשפחתית שבין המערערות לחייב, ומצטט אמירות מעדותה של המערערת 1 המעידות על הלך רוחה: כי חתמה "לטובת הבן שלי", וכי "יכולתי להבטיח ויכולתי גם לא לקיים". לבסוף, טוען ב"כ המשיבה כי המערערות לא הוכיחו שאינן חייבות מכוח השטר עליו חתמו.

טופס הבקשה לבצוע שטר כולל הצהרה בנוסח "לא אפתח בהליכים נגד הערבים לפי שקים/שטרות אלה לפני מיצוי כל ההליכים נגד החייבים העקריים". אין מחלוקת, שהחייבים עקרו לחו"ל. בהיתחשב במכלול נסיבות העניין, לא נראה כי נפל פגם בכך שהמשיבה פעלה למימוש השטר, ובהקשר זה מן הראוי להפנות גם לסעיף 57(ג) לפקודת השיטריות, לפיו: "ערב לשטר חב עם האדם לחתימתו ערב, ביחד ולחוד; הוא חב אף אם התחייבותו של הצד שבעדו ערב פסולה מכל סיבה שאינה פגם בצורה; ערב לשטר שפרע את השטר זכאי לחזור על הצד שבעדו ערב ועל הצדדים החבים כלפי אותו צד". סיכומם של דברים הוא שהערעור נדחה.

...

משכך, הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי אין מדובר במימוש ערבות פרק זמן בלתי סביר לאחר שניתנה, ואין מקום להתערב במסקנה זו. לתמיהה שעלתה בשולי הדיון לפני, לפיה כיצד ניתן לחייב את המערערות בערבות אל מעבר לתקופת החוזה, הרי שבית המשפט קמא קבע ונימק היטב את מסקנתו כי זה היה אומד דעתם של הצדדים, ואין צורך לשוב ולהכביר מילים בעניין זה. משכך, יש גם לדחות את הטענה, לפיה המשיבה הפרה את חובת תום הלב כשלא הודיעה למערערות על כך שתוקף הערבות מוארך.

כאמור, מקובלת עלי המסקנה כי המערערות התכוונו לערוב לחיובים שבחוזה עד לפינוי המושכר; ולתמיהת ב"כ המערערות "איך אפשר לחייב מעבר, כשאין חוזה חתום?", אין לי אלא להפנות להוראות סעיף 3 לחוק השכירות והשאילה, לפיו: "פרטים של חוזה שכירות שלא נקבעו בהסכם בין הצדדים יהיו לפי הנוהג שהצדדים להסכם ראו אותו כמקובל עליהם בעסקאות קודמות שביניהם, ובאין נוהג כזה — לפי הנוהג שצדדים סבירים רואים אותו כחל בעסקאות מאותו סוג". בשלושת חוזי השכירות האמורים, נקבעו הוראות בעניין תיקון נזקים במושכר.

טופס הבקשה לביצוע שטר כולל הצהרה בנוסח "לא אפתח בהליכים נגד הערבים לפי שקים/שטרות אלה לפני מיצוי כל ההליכים נגד החייבים העיקריים". אין מחלוקת, שהחייבים עקרו לחו"ל. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, לא נראה כי נפל פגם בכך שהמשיבה פעלה למימוש השטר, ובהקשר זה מן הראוי להפנות גם לסעיף 57(ג) לפקודת השטרות, לפיו: "ערב לשטר חב עם האדם לחתימתו ערב, ביחד ולחוד; הוא חב אף אם התחייבותו של הצד שבעדו ערב פסולה מכל סיבה שאינה פגם בצורה; ערב לשטר שפרע את השטר זכאי לחזור על הצד שבעדו ערב ועל הצדדים החבים כלפי אותו צד". סיכומם של דברים הוא שהערעור נדחה.

לשיטת המבקש, הופתע מן העובדה שהמשיבה בחרה לממש שטר חוב שגילו למעלה מ- 10 שנים, וכי הגשת בקשת הבצוע נגועה בחוסר תום לב. במהלך הדיון שנערך לפניי היום נחקר המבקש אודות האמור בתצהיר, ובמיוחד אודות הליכים שמתנהלים כנגד מנהלים אחרים של החייבת 1 בתיק ההוצל"פ, קרובי משפחתו.

ככל שיש ממש בטענה הרי שהחוב נשוא התובענה מקורו בהתחייבויות שנטלה על עצמה החייבת 1, במסגרת מערכת יחסים עסקית שהיתה תלויה וקיימת בינה לבין המשיבה, לאחר שחדל המבקש לשמש כמנכ"ל החייבת 1.

דברים אלו ביחד עם הרישום ברשם החברות, כעולה מתדפיס הפרטים שהציגה המשיבה עצמה, יש בהם משום תמיכה כלשהיא לטענות המבקש הנרמזות, לפיהן במועד הווצרותה חוב, ככל שנוצר, ידעה המשיבה כי אין מקום לפעול למימוש שטר החוב עליו חתם המבקש כערב, מפאת העובדה שזה איננו משמש עוד כמנהל בחברה החייבת.

...

לאחר ששמעתי את הדברים נחה דעתי כי בנסיבות העניין ראוי ליתן למבקש רשות להתגונן, בכפוף לביצוע הפקדה ראויה, ואבהיר: ראש וראשון אבהיר כי מתצהיר המוסר ואישור המסירה שהוצגו לתיק, עולה כי האזהרה הומצאה לכאורה לידיו של המבקש אשר סירב לחתום על אישור המסירה ברח' צה"ל 8 בכפר-סבא.

מכל אלו אני קובעת כי די בתצהיר ובצילום תעודת הזהות כדי להרים את הנטל המוטל על המבקש לסתור את חזקת המסירה לידיו, ולא שוכנעתי כי חלפו מועדים להגשת ההתנגדות עד מועד הגשתה בפועל.

בהתאמה אני קובעת כי בכפוף להפקדת סך של 10,000 ₪ בקופת ביהמ"ש, תינתן למבקש הרשות להגן והתיק ייקבע לדיון בפני שופט.

השוכר אינו רשאי להמחות את חובותיו ו/או זכויותיו על פי הסכם זה לצד שלישי, וכן אינו רשאי לאפשר כל שימוש במושכר לצד שלישי, למעט בני משפחתו, בשלמות או באופן חלקי, בתמורה או ללא תמורה, אלא כאמור בהסכם זה. למרות האמור לעיל מוסכם כי השוכר יהיה רשאי להציג למשכירה לאישורה בכתב שוכר חליפי, בעל ניסיון בענף הספא/אירועים, אשר יכנס לנעליו לכל דבר ועניין.

6.2.3 ת"א 54435-03-11 היתנגדות לבצוע השטר כמפורט לעיל, התובעת פתחה בהליכי הוצל"פ למימוש שטר החוב במסגרתו התחייב הנתבע 3 לשלם לתובעת סך של 206,000 $.

כך נאמר בסעיף 55(ג) לחוק החוזים: " הפטיר הנושה אחד החייבים מן החיוב, כולו או מקצתו - בויתור, במחילה, בפשרה או בדרך אחרת - הופטר גם השני באותה מידה, זולת אם משתמעת מן ההפטר כוונה אחרת". בענייננו, אמנם הופטר הנתבע 2 גם מערבותו לשטר החוב, שנזכרה לעיל, אלא שהנתבע 2 הופטר מההתחייבות בכפוף לכך שנתבע 3 ניכנס בנעליו.

...

התביעה העיקרית נגד הנתבעות 4 ו-5 נדחית ללא צו להוצאות.

התביעה שכנגד, שהגישו הנתבעים 3-5, נדחית ללא צו להוצאות.

התביעה שכנגד, שהגישה הנתבעת 7, נדחית ללא צו להוצאות.

משלא הוסדר החוב חרף דרישותיו, נקט הבנק נגד החייב העקרי בהליכים במסגרת לישכת ההוצאה לפעול למימוש רכבה של סילביה שמושכן על ידה לבנק להבטחת כלל התחייבויותיה והתחייבות החייב העקרי, וכן ננקטו הליכים למימוש נכס מקרקעין מסוג דירת מגורים שבבעלותם של ויקטור וסילביה ואשר שועבד לטובת הבנק לאחר שחתמו האחרונים ביום 26.02.2001 על שטר מישכון זכויות בלתי מוגבל בסכום להבטחת מלוא התשלומים המגיעים לבנק מהחייב העקרי.

גם במהלך דיון ההוכחות שהתקיים ביום 6.11.12 ובו נחקר שטרית שהחתים, כאמור, את הנתבעת על כתב הערבות, וחרף טענותיו בתצהירו לעניין ידיעת הבנק במעמד החתימה אודות הסטטוס המשפחתי של הנתבעת כמי שנשואה לנתבע, לא נטען מפי ב"כ הנתבעת כי גרסה זו מהוה הרחבת חזית אסורה ולה הוא מיתנגד.

באותו קו ממש נקט המחוקק כאשר הוציא מגדר ההגנה על ערב יחיד את בעל העניין בתאגיד והיפנה לשם כך להגדרת מושג זה בחוק ניירות ערך, המזהה גם הוא לצורך הגדרת 'החזקה' במניות את המחזיק ואת בני משפחתו הקרובים כישות אחת (ע"א 645/04 דינה בן שושן נ' הבנק הבנלאומי הראשון בע"מ (30.04.09)- להלן: "עניין בן שושן").

כפי שצוין לעיל, הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם הבנק ערוך וחתום ע"י שטרית אשר אין חולק, כי החתים את הנתבעת על כתב העברות נשוא התביעה.

כאשר אני בוחנת את היתנהלות הנתבעים מול הבנק, אני מוצאת כי פעלו תחת מצג שהם בני זוג, או למצער, כבעלי אינטרס כלכלי ישיר משותף בניהול החשבונות, איחוד החשבונות, סגירת חשבונות, נטילת הלוואות, חתימה על שטר מישכון, חתימה על כתב הצהרה והתחייבות בגין שתי ההלוואות, וחתימה על כתב הערבות דנן, ואנמק.

...

משך, דינן להידחות.

יצוין כבר עתה, כי דין טענה זו להידחות.

סוף דבר לשיטה אחרונה, דין התביעות שבאיחוד נגד שני הנתבעים להתקבל במלואן.

הצדדים אשרו בעדותם כי התנאים המיוחדים שנכללו בשטר המשכנתא, שלפיהם ממושה תלוי בהסכמתם של בני הזוג, עקרו במידה רבה את ערך המשכנתא כבטוחה לקיום ההתחייבויות שנתנו למשיב על פי ההסכם.

המבקש העיד כי מדובר בדירה שמשמשת למגורי בני משפחתו וכי טיב הבטוחה שנתנה במסגרת ההסכם מעיד על כך שהמשיב הבין כי בני הזוג: "לא מתכוונים לתת לו את הדירה כל כך מהר, רק אם כלו כל הקיצין" (פרוטוקול עמ' 10 ש' 31-28).

בבקשה המוסכמת פורט האופן שבו מבקשים הצדדים לממש את המשכנתא והנימוקים לכך: "לאור העובדה כי החייבים נמנים על המיגזר החרדי ולהם 3 ילדים – כולם בגירים, בקשו הם כי הליכי מימוש המשכנתא יעשו, עד כמה שהדבר ניתן, ללא שמכירת הדירה בהליך של הוצאה לפועל יפורסם ברבים. לטענתם עלול פירסום דבר המכירה בדרך של מימוש משכנתא לפגוע בשמה הטוב של המשפחה ובעיקר בסכויי הילדים למצוא שדוך הולם.

לטענת המבקש, ממכלול הנסיבות, בעיקר אלה שאפפו את הסכם המכר שאושר במסגרת מימוש המשכנתא, עולה כי כוונתם האמיתית של הצדדים הייתה שהדירה תשמש כבטוחה בלבד להבטחת ההתחייבויות שהעמותה נתנה למשיב בהסכם המקורי (אשר הוא ערב להן).

המבקש מצביע על עובדות נוספות אשר תומכת לטענתו בגירסתו: העובדה כי במשך שנים רבות המשיב לא דרש מהמבקש דמי שכירות עבור המגורים בדירה ואלה נדרשו רק שהתגלעו קשיים בעיסקה עם אלישיוב; העובדה שחרף מימוש המשכנתא לכאורה המשיב המשיך להשקיע בפרויקט; האמור במסמך "הבדיקה" (נספח ד' לתגובה לכתב התשובה) שלפיו החוב הלא מובטח ירד בהתאמה לערך המשתנה של הדירה במהלך הזמן ובהתאם החוב הופחת לסכום בסך 1.3 מיליון דולר והעובדה שהמשיב לא תבע את המבקש בגין יתרת החוב, שכן היה ברור לו שמלוא הסכום יוחזר מריווחי הפרויקט.

...

לסיכום יצוין כי התוצאה שלפיה המבקש איבד לא רק את השקעתו בפרויקט אלא גם את דירת משפחתו, היא קשה ומצערת.

לפיכך אין בידי לקבוע ממצאים עובדתיים בשאלה אם נגרם למבקש נזק עקב עוולות שבוצעו כלפיו ומיהם האחראים לכך.

תוצאה בהמשך לכל האמור לעיל, התביעה למתן סעד הצהרתי נדחית.