תביעה שטרית לאכיפת שיקים שניתנו כביטחון

לפני תביעה שטרית בסך 10,000 ₪ בגין שיק ביטחון שניתן במסגרת יחסי שוכר – משכירה, שהועברה לביהמ"ש מלשכת ההוצאה לפועל.

ת.ק. 24797-10-21 כחודשיים לפני הגשת התביעה שלפני הגיש התובע תביעה קטנה כנגד הנתבעת ואח' בה תבע סך של 26,219 ₪ המורכב מתשלום הפרש חודש 8/21 – 3,000 ₪; איחור בתשלום חודש 12/20 עד ליום 31.3.21 כשבגין איחור זה תבע התובע על כל יום איחור סכום של 150 ש"ח ובסה"כ 13,500 ₪; פינוי הדירה באיחור – 9,000 ₪ שלגביו נקבע שהוסדר במסגרת הסכם הפשרה; פתיחת תיק בהוצאה לפועל – 659 ₪; ועד בית חודשים 8-9/21 בסך 300 ₪; תשלום לרשות האכיפה והגבייה – 60 ₪.

...

כל הטענות שהעלתה הנתבעת בדיון לגבי מצב המושכר נדחות.

סוף דבר א. התביעה מתקבלת חלקית הנתבעת תשלם לתובע 3,000 ₪ וכן אגרת פתיחת תיק יחסית בסך 50 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 8.12.21.

ד. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 2,500 ₪.

תמצית טענות הנתבע הנתבע מסר את השיטריות נשוא התביעה כבטחון בלבד, עד אשר ימציא את המסמכים להוכחת טענתו כי אין הצדקה להחלת החוב עליו, שכן לא נותרו לחברה כספים או נכסים בעת סיום פעילותה, ביום 5.1.10, ולכן, גם לא הבריחה נכסים לנתבע.

ואכן, בדו"ח על עיקול מיטלטלין נרשם: "בבואי למקום פגשתי בחייב ולאחר שביצעתי זהוי ודאי והסברתי מטרת בואי טען כי העניין בטיפול כמו כן ולאחר דין ודברים בוצעה הוצאת מעוקלים...כמו כן ובמהלך ביצוע הפעולה הסכים החייב ובאשור אפי מהמחלקה לשלם 50,000 ₪ בשני צ'קים..." מר דורעאם העיד בחקירתו הנגדית, כי הנו גובה מס מטעם חברה המבצעת שירותי אכיפה לתובעת ולרשויות אחרות וזאת החל משנת 2008.

ודוק, עסקינן בתביעה שטרית שהוגשה בגין שתי המחאות שניתנו על חשבון חוב ארנונה.

...

נוכח כלל האמור הנני קובעת, כי ההמחאות נמסרו ללא כל תנאי והתובעת הייתה רשאית להפקידן ובכל מקרה, הנתבע לא עמד בנטל להוכיח כי אין לחייבו בחובות החברה, בהתאם לסעיפי החקיקה שפורטו לעיל.

סוף דבר הנני מורה על קבלת התביעה ודחיית טענות הנתבע.

אשר על כן, אני מורה כדלקמן: המזכירות תשחרר לתובעת (באמצעות בא כוחה), מתוך סכום הפיקדון הנ"ל, הסך של 8,500 ₪, וזאת כתשלום ההוצאות ושכ"ט שנפסקו כאמור לעיל.

אשר על כן, לאחר שביהמ"ש עיין בחוות הדעת של המומחית מטעמו, כתבי הטענות בתביעת הדירה, בהסכם ההלוואה משנת 2009 ובעדויות, הוא הגיע למסקנה שסכום התביעות השטריות כאן, למעט בתביעה אחת, הנו בגדר חוב נוסף לחוב על פי סכום ההלוואה מיום 25.11.01 שכונתה ע"י המומחית "ההלוואה הראשונה" שכנגדה משה לא נתן שטר בטחון.

קביעת הסכום לחיוב לגבי כל תביעה שטרית בנפרד: תיק 4278-03-15 התביעה הוגשה לבצוע שטר שדב שייך אותו הסכם להלוואה מיום 2.11.2010 במסגרתו הלווה דב למשה סך של 200,000 ₪, כשלטענת משה הוא נטל בגינו שיק בטחון בסך של 300,000 ₪, הוא השיק נשוא תיק זה שמספרו הנו 0010104 ומועד פרעונו 23.3.11.

זה בתיק כן הוצאה לפועל 503, בקשה בהסכמה להארכת מועד ולביטול עיקול חשבון עו"ש בבנק דיסקונט, בהסכמת הצדדים ולפנים משורת הדין, התבקש רשם ההוצאה לפועל בזאת להורות על מתן הארכה מוגבלת בזמן להגשת ההיתנגדות נשוא הבקשה דנה, וזאת לא יאוחר מיום 20.11.16 וכן להורות על ביטול העיקול שהוטל ע"י המשיב על חשבון העו"ש מספר 9342 בסניף 515 בבנק דיסקונט ע"ש אבקש, וזאת בכפוף להפקדה של ששת אלפים שקלים חדשים בחשבון עו"ש כך וכך על שם יונתן פאונדרס, חברת עו"ד. הודעה חתומה זו ע"י שני הצדדים וכן אישור ההפקדה יעברו הסכמת הצדדים נאמור בבקשה הזו, מובהר בזאת ולמען הסר ספק כי יתר העיקולים שהוטלו בגין אכיפת שטר זה ישארו תקפים וייוותרו על כנם, עד לסיום בירור ומיצוי התובענה השיטרית, עד לתומה.

...

מכאן גם שהתוצאה היא שאין לחייב את הנתבעת כערבה בסכום גבוה יותר מהסכום בו חויב החייב, דהיינו, הלווה.

" דב הפנה באותו דיון לסעיפים 94 עד 97 לסיכומיו וטען בעמוד 648 בשורה 16 "התביעה הזאת צריכה להידחות מפאת שני אדנים עיקריים, אחד לא היה עיכוב הליכים .... אין החלטה על עיכוב הליכים, ההפך יש החלטה מפורשת ואנחנו צירפנו אותה והפניתי אותה לסיכומים, החלטה מפורשת של רשמת ההוצאה לפועל שאומרת לו אם אדוני רוצה עיכוב הליכים שיתקבל ויגיש בקשה מסודרת חברי לא הגיש בקשה לעיכוב הליכים. אין החלטה." בעמוד 650 משורה 1 דב טען "יתרה מכך את הדבר הבסיסי ביותר לא הציגו בפני אדוני, לא הציגו ל, לאדוני, החלטה, אהה בקשה שלנו למימוש, כי הרי בהוצאה לפועל אתה גם יכול לקבל כספים באופן פסיבי, חברי צירף ענייני מימוש במחזיקים אחרים אבל זה לא עילת התביעה שלו. עילת התביעה שלו היא בגין מימוש." ביהמ"ש קובע כי משה לא הציג החלטה בדבר עיכוב הליכים ולכן לא הוכיח כי הוחלט על עיכוב הליכים.

סוף דבר אשר על כן, ביהמ"ש מקבל חלקית התביעות השטריות ומחייב כלהלן: חיובי משה ביהמ"ש מחייב את משה לשלם כלהלן: · בתיק 4278-03-15 לשלם הסך 150,000 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד הגשת השטר לביצוע.

 סעיף 23(א) לפקודת השיטריות קובע כי אם החתימה על השטר מזויפת אין כוחה יפה כלשהוא, ולא ניתן להחזיק בשטר או לאכוף אותו כלפי כל צד שבו אלא אם האדם שנגדו מחזיקים את השטר או מבקשים לאכוף עליו פרעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או הרשאה.

אולם לא ניתן להיתעלם מכלליות וסתמיות טענות הנתבעים לגבי החתימה על שיקים כמו גם מהעובדה כי העלו טענות עובדתיות חלופיות, שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת עם העדר חתימה, כגון מסירת השיקים לבטחון, באופן המחליש משמעותית את הטענה.

בסיכומיהם שגו הנתבעים כאשר טענו כי התובעת לא הוכיחה שהיא אוחזת כשורה בשיקים ונתנה ערך בגינם – שכן הנטל עבר אל התובעת אך ורק להוכחת אמתות החתימה, אולם לגבי אחיזתה בשיקים כשורה ומתן התמורה עומדת לזכות התובעת החזקה מכוח הוראת סעיף 29 לפקודת השיטריות [נוסח חדש] והנטל לסתור חזקה זו מוטל על הנתבעים.

שכן, המדובר בתביעה שטרית, אשר השיקים הם הבסיס לה וכל טענה לפרעון או העדר חבות (למעט טענת זיוף החתימה) היה על הנתבעים להוכיח וזאת לא עשו.

...

סוף דבר לאחר שדחיתי כל טענות הנתבעים לרבות הטענה הנוגעת לחתימה על השיקים וכשלון התמורה, התביעות מתקבלות במלואן.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 4,000 ש"ח, אשר יתווסף לשכר הטרחה בתיקי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדו.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 7,000 ₪, אשר יתווסף לשכר הטרחה בתיקי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדה.

אפתח ואומר שככל שלטענת התובע ביקש המנוח לפרוע את החוב משום שהוא הרגיש חיוב מוסרי ולא משפטי לעשות כן, כפי שמשתמע מס' 16-17 לסיכומיו, הרי שחיוב זה אינו בר-אכיפה במסגרת התיק שבפני, ולפיכך, אף אם המוריש צווה על הנתבעת לפרוע חובות שהתיישנו, דין התביעה להדחות, אם יימצא שהחוב התיישן.

אפתח ואומר שהאמירות בפסק הדין הנ"ל אודות היתיישנות שטרות נאמרו כאוביטר, כפי שנכתב במפורש בפסק הדין: "אולם לא המסמך הסחיר עומד במרכז הדיון לפנינו, ועל-כן ניתן להשאיר את שקילת ההלכה הפסוקה לעת אחרת". יחד עם זאת, אין לקבל את טענת התובע, לפיה כיוון שהשיק ניתן ללא מועד פירעון, מפתחות ההתיישנות מסורות בידיו, ברצותו, ימלא את התאריך ויציג את השיק כעבור יום, וברצותו ימלא התאריך ויציג אותו כעבור 50 שנים, ובמועד זה תיוולד עילת התביעה.

מהו פרק הזמן שיכול להחשב "זמן סביר"? בעיניין זה נקבע אך לאחרונה כי מילוי התאריך על גבי שיק ביטחון למועד המאוחר 4 שנים מהמועד האחרון לפרעון הלוואה אינו זמן סביר, אף לאחר שהמלווה העיד כי הוא נתן ללווה ארכות לפרעון ההלוואה עקב מחלת הסרטן בה לקתה: "שאלת הזמן הסביר, לפי האמור בסעיף 19(ב) לפקודת השיטריות ולפי הפסיקה, היא שאלה שבעובדה, הנקבעת בכל מקרה לפי נסיבותיו. ועם זאת  ברי, מדובר בסוגיה הערכתית שעניינה בסבירות עתוי השמוש בשטר... נקבע, כי במקרים בהם השיק ניתן לבטחון, מתחיל מניין "הזמן הסביר" ממועד זכאות האוחז בו לתשלום החוב.

...

כפי שקבעתי לעיל, אני סבורה שאף אם תתקבל גרסת התובע במלואה, המועד האחרון לפרעון ההלוואה היה, כפי שנרשם בהסכם ההלוואה, ביום 15.5.08, או למצער שנתיים לאחר מכן, דהיינו 15.5.10.

לסיכום אף התובע מסכים שדין התביעה נגד הנתבע 1 להידחות, וכך אני מורה.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה מחמת התיישנותה.