תביעה שטרית בין צדדים קרובים על שיקים בערבות

תביעה שטרית בין צדדים קרובים לשיק על סך מיליון ש"ח. טענת ההגנה של הנתבעת היא, כי השיק נגנב ממנה, חתימתה על השיק זויפה וממילא היא אף לא נתנה הרשאה לאף אדם לחתום על השיק בשמה.

על השיק מצויה חתימה הנחזית להיות חתימת הנתבעת ועל גב השיק הוספה חתימתו של בן זוגה (גרושה כיום) מר יצחק יפה (להלן: "מר יפה"), כערב בערבות שטרית ( ערבות אואל) לפרעון השיק (להלן: "השיק").

...

כפי שעולה מפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ראיות חיצוניות אלה מבססות אף הן את המסקנה כי המושך פעל כשלוח של בעל החשבון.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת במלואה.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 25,596 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ש"ח. בפסיקת שכר הטרחה לקחתי בחשבון את ההתנהלות בתיק ואת החלטותיי הקודמות לעניין ההוצאות ועל כן פסקתי הוצאות אלו על הצד הנמוך (מאד).

ראה שלום לרנר דיני שטרות מהדורה שנייה, 310 (2007) (להלן "לרנר"): "כאשר מושך נתבע לפרוע את השטר הוא רשאי להיתגונן בטענה כי חיובו תלוי במילוי תנאי שלא קוים. הנתבע רשאי להוכיח בראיות בעל פה כי התלווה תנאי כלשהוא לחיוב השיטרי". לא נחתמו כל הסכמים בין הצדדים, אך נטען לגבי הסכמים/ הבנות בעל פה. הוצגו שני מסמכים חתומים על ידי הנתבע 2: צלום השיק בו חתום נתבע 2 על גב השיק בנוסח הבא "הנני ערב ערבות אישית מוחלטת וללא כל תנאי לפרעון שיק זה .המסמך השני , ראה נספח ג' , הינו מיסמך מיום 15.02.2018 לפי נתבע 2 מתחייב לחתום ערבות אישית לתובעת "..על צ'קים על סך 126,126 ₪ מקבלה 3795 ברגע שהחלונות מגיעים לשטח".

לעניין זה ראה דנ"א 258/98 צמח ויקטור נ' רחל שלשבסקי ו-3 אח' (3.12.1998): "בין צדדים קרובים לשטר דינו של שטר כדין חוזה. כל טענת ההגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על-פי שטר עומדת להם גם כנגד חבות על-פי חוזה... השטר מעניק עילה עצמאית לאוחז אך קיים קשר פנימי בין השטר לבין עסקת היסוד ..." (עמ' 190 אותיות ג-ה).

ראה ע"א 3912/90 eximin S.A תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, מז(4) 064 (1993), הקובע: "אם שניים גרמו סיבתית לנזק, אין להעדיף אחד על רעהו, אלא יש לחלק את האחריות ביניהם באופן שכל צד יישא בחלקו בנזק". כן ראה ע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' רחל צוברי (15.12.2015) לפיו: "בנסיבות שכאלה, בהן שני הצדדים נושאים בצוותא באשמה לחוסר ההבנה שנוצרה והנזק שניגרם כתוצאה מכך, ראוי ליישם את דוקטרינת האשם התורם ולהורות על חלוקה של האחריות לנזק בין הצדדים". לאור האמור לעיל, ולאחר שעיינתי במסמכים ובחוזים שהוצגו, בתצהירי הצדדים, בעדותם בהליכים המקדמיים וכן בנוסח ההיתחייבות (ערבות) של הנתבע על גב השיק; ולאחר שעיינתי בסיכומים שהוגשו על ידי הצדדים מקבל התביעה באפן חלקי וקובע כי לסילוק סופי ומלא של התובענה ישלמו הנתבעים, ביחד ו/או לחוד ,לתובעת סך של 69,500 ₪ (כולל מע"מ) כמפורט להלן.

...

בסופו של דבר, ולאחר שהופקדו על ידו בקופת בית המשפט סך מצטבר של 11,000 ₪, ניתנה ביום 3.11.2019 רשות להתגונן.

ראה ע"א 3912/90 eximin S.A תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, מז(4) 064 (1993), הקובע: "אם שניים גרמו סיבתית לנזק, אין להעדיף אחד על רעהו, אלא יש לחלק את האחריות ביניהם באופן שכל צד יישא בחלקו בנזק". כן ראה ע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' רחל צוברי (15.12.2015) לפיו: "בנסיבות שכאלה, בהן שני הצדדים נושאים בצוותא באשמה לחוסר ההבנה שנוצרה והנזק שנגרם כתוצאה מכך, ראוי ליישם את דוקטרינת האשם התורם ולהורות על חלוקה של האחריות לנזק בין הצדדים". לאור האמור לעיל, ולאחר שעיינתי במסמכים ובחוזים שהוצגו, בתצהירי הצדדים, בעדותם בהליכים המקדמיים וכן בנוסח ההתחייבות (ערבות) של הנתבע על גב השיק; ולאחר שעיינתי בסיכומים שהוגשו על ידי הצדדים מקבל התביעה באפן חלקי וקובע כי לסילוק סופי ומלא של התובענה ישלמו הנתבעים, ביחד ו/או לחוד ,לתובעת סך של 69,500 ₪ (כולל מע"מ) כמפורט להלן.

ערבות כזו יכולה, אפוא, להיכתב על השטר שעליו חותם החייב העקרי, על שטר אחר, על מיסמך רגיל או בהסכם בעל פה. אם הערב חתם על השטר – עילת התביעה נגדו הנה עילה שטרית, ואילו אם ערב בעל פה – לאוחז השטר עילה חוזית נגדו" (לרנר בעמ' 268-269).

(כלומר, ניתן להוכיח ערבות אואל בחתימה בלבד על גבי השטר בצרוף הוכחה בדבר כוונה לערוב (ראה: ת"א (תל-אביב-יפו) 23796/04 איסכור מתכות ופלדות בעמ נ' אפרים אפרים (11.8.05), שגם בו, כבעניינינו, נדון מקרה שבו הייתה בגב שיק רק חתימה, ועל סמך הראיות שהובאו בפניו קבע בית המשפט שהחותם הנו ערב) במקרה דנן, העידו בפני כל הצדדים הקרובים לעיסקת היסוד, הן באופן אישי והן כמי שייצגו את החברות שבשליטתם, ונסיבותיה הובהרו.

כאמור בסעיף 19 (ב) לפקודת השיטריות "זמן סביר הוא שאלה שבעובדה". בחינת השאלה האם השיקים הושלמו בתוך זמן סביר, בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של המקרה, סוג העסקה שנערכה בין הצדדים, והמטרה שעמדה בבסיס מסירת השיקים על החלק, תביא לכלל מסקנה כי השלמתם כעבור למעלה משנתיים מזמן פירעונם, לא נעשתה בתוך זמן סביר.

...

. סופו של דבר, אני סבורה כי מילוי הפרטים החסרים בשיק ומסירתו לפירעון לאחר חלוף קרוב לשלוש שנים מהמועד בו זכאי היה המשיב לפורעו, אינו מהווה, בנסיבות העניין, זמן סביר.

סוף דבר משקבעתי כי השלמת השיקים בוצעה שלא בתוך זמן סביר, הרי בטלה זכותה של התובעת לתבוע על פיהם.

לפיכך, הריני לקבל את התנגדות הנתבעים, ואני מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל הרלבנטי.

לפניי תביעה שטרית, למימוש שיק על סך של 48,509 ₪ שנמשך על החלק ע"י הנתבע, מר רכלבסקי יוסף, לטובת התובע, בית חולים איכילוב.

עוד טוען הנתבע כי במסגרת צדדים קרובים לשטר ובשים לב להלכות שנפסקו לעניין זה ע"י בית המשפט העליון, הרי שפעולות בית החולים איכילוב הנן בנגוד להוראות חוק הערבות (סע' 10 להתנגדות), שכן לטענתו הוא נופל לגדר הגדרת "ערב יחיד" הקבועה בפרק ב' לחוק הערבות, התשכ"ז – 1967 (להלן: חוק הערבות) וכך אף בהתאם התובע פעל בנגוד להוראת סע' 26 לחוק ולא שלח הודעה בדואר רשום בטרם מימוש השיק.

אכן, במסגרת תביעה שטרית בין צדדים קרובים לעיסקת היסוד בגינה ניתן השיק רשאים הצדדים להעלות טענות הגנה חוזיות ביחס לעיסקת היסוד (דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה(4) [1998]).

...

משכך הם פני הדברים, מתגלה גרסת הנתבע במערומיה והיא מחוררת ככברה – כך למשל טענותיו כי לא ידע על קיומו של תיק ההוצאה לפועל במהלך השנים שקדמו להגשת הבקשה כי לא הבין משמעות מסירת השיק לידי התובע ואף הטענה המופיעה בסע' 7 לכתב ההתנגדות כי הומצא לתובע כתב ההתחייבות– כל אלה קרסו כמגדל קלפים וכפועל יוצא מכך אני קובעת כי הנתבע לא עמד בנטל הראיה המוטל על כתפיו.

בשים לב לכל האמור לעיל ולנטל הראיה, טענות הנתבע ביחס להמנעות התובע מהצגת מסמכים (סע' 4-5 לבקשה) –דינה להדחות.

אחרית דבר לאור דחיית מלוא טענות ההגנה של הנתבע כאמור, אני מחליטה לקבל את התביעה במלואה.

תביעה שטרית בין צדדים קרובים לשטר חוב על סך של מיליון ש"ח. סכום החוב הנטען, לאחר תשלומים ששולמו על ידי הנתבעים, עומד על סך של 360,096 ש"ח. רקע התובעת (להלן גם: "שיא שי") היא חברה בעירבון מוגבל ומי שהעמידה מפעם לפעם הלוואות לנתבעת.

הנתבע 2 (להלן: "מר ניר") הוא מנהלה ובעל המניות של הנתבעת, ומי שחתם כערב על שטר החוב מושא הליך זה. אציין, כי הבקשה לבצוע שטר ניפתחה גם נגד מר פנחס מזרחי (להלן: "מר מזרחי") אשר שימש אף הוא בעבר כמנהל בנתבעת וכשותף בפרויקט, באמצעות חברה בבעלותו ובניהולו - חברת מ.פ. עמית בנייה ויזום בע"מ (להלן: "מ. פ. עמית").

אך בכך לא די. הטענה כי מר ניר לא היה יכול לחתום על ההסכם או על השיקים לא הוכחה, עדותו כי במקרים בהם הדבר נידרש נשלח שליח להחתימו, לא נסתרה.

וגם אם הייתה מניעה לכך (דבר שלא הוכח כאמור) מדוע לא החליפה התובעת את ההסכם לאחר מכן בהסכם עם הנתבעת? מדוע לא ביקשה להחליף את השיקים? מדוע לא פנתה לאחר מכן למר ניר לקבל את אישורו או להחתים אותו על שטר חוב או לפחות שיק ביטחון? מעדותו של מר דוגה עולה, כי במקרה דומה שארע בעבר הוא נהג אחרת.

...

אומנם התובעת לא טענה בתצהירה שמלכתחילה שטר החוב ניתן להבטחת ההלוואה הראשונה ולאחר מכן הוסכם שיחול גם על ההלוואות שמחזרו הלוואה זו (אלא טענה שהשטר ניתן מראש כבטוחה למסגרת אשראי ולהבטחת כל ההלוואות שיינתנו) ואומנם התובעת כתבה בבקשת הביצוע (המהווה כתב תביעה) כי ההלוואה לא ניתנה במסגרת הסכם הלוואה, אך לא מצאתי לדחות את התביעה אך בשל כך. זאת, הגם שאני סבור שהיה על התובעת, כמי שבקיאה ורגילה במתן הלוואות, למלא את שטר החוב ובקשת הביצוע כנדרש.

לאור כל האמור לעיל, הגם שיתכנו מקרים בהם הלוואה שניתנה ללווה באמצעות צד ג', תחשב כהלוואה ללווה עצמו, אין זה המצב בענייננו ולא מצאתי שההלוואה על סך 406,000 ש"ח מיום 30.4.20 היא הלוואה שניתנה לנתבעת באמצעות מ.פ. עמית, אלא הלוואה למ.פ עמית ועל כן דין התביעה להידחות.

מובן כי אין בכל האמור לעיל כדי לגרוע מזכות התובעת למצות את ההליכים נגד מר מזרחי וחברת מ.פ. עמית, או כדי להכריע בטענות שבין הנתבעים למר מזרחי ומ.פ. עמית, שלא התבררו בהליך זה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, מצאתי לדחות את התביעה.