תביעה שטרית בגין שיק שמשך אב לחוב בנו

המשיב 1 ("מחפוז") עורך דין במקצועו, הוא בעלה של אבתסאם ואביו של חסן.

שם התקבלה תביעה שטרית שהגישה עוספיא בגין שיק שנתן מחפוז להבטחת תשלומי הארנונה של החברה, היתנגדותו של מחפוז לבצוע שטר נדחתה, ובית המשפט קבע שם כי עוספיא רשאית להמשיך בהליכי הגביה בתיק ההוצאה לפועל.

בית המשפט שם דחה את טענת מחפוז, לפיה לא היה לו קשר לחברה, וכי היא נוהלה רק על ידי אישתו ובנו, וזאת מן הסיבות הבאות: המשיבים לא ידעו לתת תשובות בכל נושא הקשור בחברה (מחזור, הוצאות, חובות וכו'); בעת הקמת החברה הבן חסן היה בן 19 ושירת בבסיס סגור, והגיע רק בסופי שבוע; הוצגה קבלה וחשבונית בגין אספקה של 60 מנות, שסיפקה החברה, אך הקבלה ניתנה מאת מחפוז.

בית משפט קמא דחה את טענת המשיבים כי מחפוז לא היה בעל שליטה בחברה בקובעו את הדברים הבאים: "מהעדויות שהובאו, נראה כי המנהל הפעיל היה דוקא מחפוז. הוא זה שנשא ונתן עם העיריה ביחס לחיובי הארנונה. הנתבעים 2,3 לא ידעו לתת מידע לגבי רווח או הפסד, מלבד אמירה כללית- של חסן- לפיה כל הזמן היו הפסדים לעומת עדותה של אבתסאם לפיה בהליך לפניי בו העידה כי כל השנים היו רווחים (להבדיל מההליך השיטרי שם אמרה שבשנותיו הראשונות העסק כל הזמן הפסיד) (עמ' 9 לפרו' התביעה השטרית ש' 2-0 11-21) אבתסאם לא ידעה דבר ביחס לתשלומי החשמל. חסן/נתבע 3 ציין שמשך משכורת אבל לא היה מסוגל לזכור מה גובה המשכורת (כך בתיק השיטרי) ענין זה הוא תמוה שעה שנשמע מי שמתיימר לנהל עסק ולא ידע לומר לאן מופקדים הכספים" (פסקה 35).

לאחר מכן נעשה ניסיון להסדיר את החובות, מחפוז נתן שיק בטחון לצורך הבטחת תשלום החוב, ולאחר שהחברה לא שילמה חובותיה, וההמחאה שניתנה על ידי מחפוז הופקדה על ידי המערערת, וחוללה מסיבת אכ"מ, הגישה המערערת את ההמחאה לבצוע, ללישכת ההוצל"פ. לאחר מכן היתנהלה התביעה השטרית המוזכרת לעיל, ולאחר מכן הוגשה התביעה, אשר על פסק הדין שניתן בה מערערים הצדדים.

...

באשר לטענה כי לא היה מקום לחייב את המשיבים במלוא חוב הארנונה, אלא רק כגובה נכסיה החברה שלכאורה הוברחו, דין הטענה להידחות, שכן היא לא הועלתה כלל בערכאה דלמטה.

המשיבים ישלמו למערערת שכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ₪ ומע"מ. הפיקדון שהופקד מטעם המערערת יושב לה באמצעות בא כוחה.

מעמדו של מחפוז בחברה, כעולה מפסק דינה של השופטת קמא (ואת קביעותיה בנדון אנו מקבלים, כפי שציין חברי כב' השופט זרנקין בפסק דינו), הוא כזה שבוודאי מחזיק בזכות למנות מנהל בחברה, בין בעצמו ובין בעזרת "קרובו" (אישתו או בנו בעלי המניות בחברה).

זוהי תובענה שטרית בגין שיק על סך 60,000 ₪ שזמן פירעונו 14.10.08 שנמשך על ידי הנתבעת לפקודת התובעת.

התובעת טוענת לעומת זאת, כי השיקים נימסרו במסגרת הסדרי חוב שנעשו עם מנהלה של הנתבעת ובעל השליטה בה מר סלמאן שופאניה (להלן: "סלמאן"), שאינו רשום בה כבעל מניות אלא בנו ג'אבר שופאניה (להלן: "ג'אבר), וזאת בגין חובות קודמים של חברות אחרות בשליטתו אשר החזיקו בבית המטבחיים. הצדדים ויתרו על חקירות עדים בתיק זה והסתפקו בטיעונים על בסיס החומר שבתיק הכולל תצהיר עדות ראשית של גזבר התובעת, ותצהירו של ג'אבר שצורף בשעתו להתנגדות לבצוע שטר.

הנתבעת טוענת כי אין מקום לחייב את הנתבעת, הואיל ולבעל המניות של הנתבעת – ג'אבר אין כל קשר לחובות החברות האחרות שבשליטת אביו סלמאן.

...

הנתבעת טוענת טענת כשלון תמורה, מאחר ולטענתה השיקים נמסרו בגין זכייה במכרז להפעלת בית מטבחיים באיזור התעשייה בשפרעם, כאשר בסופו של דבר לא נמסרה החזקה במקום לנתבעת.

התובעת גם מצביעה על תביעה שהגישה הנתבעת כנגד התובעת, שנמחקה בסופו של דבר, לאחר שבית המשפט באותו הליך חייב את הנתבעת כאן בהפקדת ערובה, אך זו לא הופקדה ובית המשפט שם התבקש למחוק את התובענה.

המסקנה איפוא הינה כי חזקת התמורה לא הופרכה, ולא הוכחה טענת כשלון התמורה.

נוכח כל האמור אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת בתשלום השיק נשוא התובענה.

אני מורה על חידוש ההליכים בתיק הוצאה לפועל 13-11075-08-8 ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

מדובר בשיק שמשך המבקש על סך של 800,000 ₪.

בתצהיר ההיתנגדות נטען כי בין המבקש לבין מר חיים **** שוגרמן נכרת הסכם הלוואה מיום 3.12.2018 וכי הזוכה, המשיב, הוא בנו או אחיו של מר **** שוגרמן.

התבקש לסלק את התביעה השטרית שבכותרת לנוכח המחדל של המשיב שהסתיר את העובדה שהשיק הוא חלק ממסכת רחבה יותר ששורשה בעסקת היסוד; לחלופין ליתן למבקש רשות להיתגונן לנוכח מחדל בבקשה לבצוע השיק וטענות ההגנה העומדות למבקש; ולחלופי חלופין לעכב את ההליכים בתביעה השטרית שבכותרת עד למתן הכרעה סופית בתביעה שהגיש המבקש.

התברר שסכום ההלוואה אמנם הועבר למר שאלתיאל ולא למבקש בנגוד לסעיף 2 להסכם ההלוואה הקובע שההמחאה בגין סכום ההלוואה תנתן בידי המבקש, אך הדבר נעשה על-פי הסכמה מאוחרת של המבקש מיום 9.12.2018 שתועדה בכתב והוצגה בדיון (עמ' 2 ש' 29-25 לפרוטוקול; מש/1).

כך, לפי הסכם ההלוואה ספק אם למשיב היה מעמד להגיש את השיק לבצוע שכן לפי הסכם ההלוואה השיק הופקד אצלו בנאמנות עבור המלווה שהוא אביו.

לחלופין, וככל שלא תדחה ההיתנגדות, התבקש להתנות את מתן הרשות להיתגונן בהפקדת מלוא קרן החוב.

...

מקובלת עליי עמדת המבקש שבנסיבות העניין ריפויו של פגם זה מן הראוי שייעשה באמצעות פסיקת הוצאות.

בעובדה שטענת ההגנה של המבקש בתצהיר המקורי התבררה כבלתי נכונה עובדתית לא מצאתי כדי לשנות ממסקנה זו. בשלב זה של מתן רשות להתגונן בית המשפט אינו קובע ממצאי מהימנות.

סוף דבר: ההתנגדות מתוקנת כמבוקש וניתנת למבקש רשות להתגונן.

עסקינן בתביעה שטרית בעקבות בקשה לביצוע שיק המשוך בידי הנתבע, שיק מס' 4572, על סך של 33,700 ש"ח, הנושא תאריך פירעון 30/9/04 (להלן: "השיק").

אלא שהתובע שמר את השיק בידיו, וכאשר נקלע סכסוך בין הנתבע לבין בנו של התובע, על רקע אי תשלום מלוא התמורה על ידי האחרון בגין מכירת הציוד של האטליז, התדרדרו היחסים ביניהם והנתבע נאלץ להגיש תביעה כספית נגד בנו של התובע לתשלום החוב הנ"ל. נוכח כך, ומתוך רצון לנקום בנתבע, הגיש התובע את השיק אשר החזיק בידיו לבצוע, במקום להחזירו לידי הנתבע.

בעוד התובע טוען כי הנתבע משך את השיק עבורו בגין הלוואה שנתן לו בסכום השיק, ושיק זה נמסר הלאה לקדוש על ידי התובע בתמורה לעגלים שהוא רכש ממנו, טוען הנתבע כי הוא משך את השיק ומסר אותו לקדוש עבור עגלים שהוא רכש ממנו (ובגינם שולמו שיקים נוספים).

לעומת זאת, בנו של התובע העיד כי קדוש החזיר את השיק לאביו מיד לאחר התשלום הראשון שאביו שילם לו על חשבון התמורה.

...

נוכח התוצאה אליה הגעתי, אני מורה על השבת הפקדון אשר הופקד על ידי הנתבע לידיו של הנתבע, באמצעות בא כוחו.

כמו כן, אני מורה על ביטול צו העיקול שניתן נגד הנתבע לפי החלטת כב' הרשם אוחיון מיום 22/8/07 (בש"א 3411/07).

אני מורה על סגירת תיק הוצל"פ 08-01785-06-9.

בפני תביעה שטרית בגין שיק שמשך הנתבע.

לתובע הכרות רבת שנים עם בנו של הנתבע, מר גיא בצלאל (להלן: "גיא") ושניהם העידו כי הם חברי ילדות.

הסך של 80,000 ₪ הועבר לחשבון אביו עבור עסקה מסוימת, אשר לבסוף לא יצאה לפועל, ולכן במהלך השנים 2018-2019 הועברו לתובע כספים בסך של 40,000 ₪, לפי הפרוט שצוין לעיל, וכן כספים נוספים במזומן.

גיא בתצהירו שתמך בהתנגדות לבצוע שטר (סעיף 11) אישר, כי בעת החזרת סך 73,000 ₪ לתובע ביום 26.6.18 עמד חובו לתובע על סך 280,000 ₪, גיא לא התייצב לחקירה נגדית, ולכן נפסק כי לא ניתן לקבוע כי בעת החזרת הסך של 73,000 ₪, זקף גיא את הסכום האמור על חשבון ההלוואה הספציפית בסך של 80,000 ₪ שבגינה נמשך השיק על ידי גב' הילה לחמי.

...

אך לאחר העיון במכלול הטענות, סבורני כי אין מקום להתערבות ערעורית בגלגול שלישי, גם בהקשר זה..

מסקנתי היא כי הנתבע לא עמד בנטל להוכיח כי פרע את סכום השיק וכן לא הצליח לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 51(ד) לפקודת השטרות לפיה האחיזה בשיק בידי התובע מלמדת שהשיק טרם נפרע.

סוף דבר: לאור כל האמור אני מקבלת את התביעה, והתנגדות הנתבע נדחית בזאת.