תביעה שטרית בגין כתב ערבות אוואל מזויף

ביום 6.9.18 הגישה הנתבעת כתב הגנה מתוקן, בו נטען כי החתימה המיוחסת לנתבעת כערבה בערבות אואל על "שטר חוב" העומד בבסיס התביעה לא נחתמה על ידה.

עוד טענה הנתבעת, כי התביעה לא מגלה עילת תביעה שטרית מאחר שהשטר חסר פרט מהותי- הוא לא נוקב בזמן עתיד כזמן פרעון- ומכאן שהוא לא יוצר התחייבות לפי פקודת השיטריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השיטריות").

באשר לטענת העדר עילה, הנתבעת טענה שערבותה הנטענת, בהיותה ערבות אואל לפרעון שטר חוב, מחייבת לפנות להגדרת שטר חוב בפקודת השיטריות, ולפיה זמן פרעונו של שטר יחול "בזמן עתיד קבוע". אלא שמועד הפרעון הנקוב בשטר החוב מושא התביעה לא ניכנס לגדרי איזה מהאפשרויות שהמחוקק העמיד לעניין מועד הפרעון, ומכאן שלפנינו ערבות אואל לשטר חוב שההתחייבות על פיו פסולה מחמת פגם בצורה, ואין לחייב את הנתבעת מכוח ערבותה זו. כן טענה הנתבעת לזיוף החתימה, כאשר לגישתה ההכרעה בטענת הזיוף אמורה להיתמקד בחתימה עצמה, בשונה מניסיונה של התובעת בסיכומיה להוכיח שהחתימה נחתמה על ידי הנתבעת בהסתמך על ניתוח העדויות, תוך זניחת כל היתייחסות לחתימה גופה כנושא העומד בפניי עצמו.

...

לאחר ששקלתי את דבריה בחוות דעתה ובחקירתה, אני מקבל את חוות דעתה כמלמדת על כך שהחתימה היא חתימתה של הנתבעת כיותר סבירה מכך שזו אינה חתימתה.

לאחר שהתרשמתי ישירות מהעדים והראיות ושקלתי טענות הצדדים, אני קובע כי התובעת הוכיחה את חתימתה של הנתבעת על השטר על פי עדות עו"ד אכתילאת שבפניו חתמה הנתבעת, חוות דעת מומחה שלפיה הסבירות שז חתימתה עולה על האפשרות שזו אינה חתימתה, וגירסתה הכוזבת של הנתבעת, שנסתרה על ידי עדויות אמינות אחרות.

סוף דבר על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 2,037,270 ₪ מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, וכן אגרת בית המשפט, שכר המומחה והעדים, ושכר טרחת עו"ד בסך 70,200 ₪, כשכל אלה צמודים ונשאים קריבית לפי חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה עד לתשלום המלא בפועל.

תביעה שטרית, שעניינה "כתב ערבות אואל", שחתמו הנתבעים, על פי הנטען, בקשר עם התחייבויות חברת א.ב. אווזי הזהב בע"מ, (להלן:- "אווזי הזהב") על פי שיקים שמסרה אווזי הזהב לתובעת.

בהתנגדותם, טענו הנתבעים, כי הם לא חתמו על כתב הערבות וכי החתימות הנחזות להיות חתימותיהם, מזוייפות, כאשר ביחס לנתבע 2, דעדוש יוסף (להלן גם:- "הנתבע"), החתימה אינה חתימתו, כשהחתימה על גבי המסמך הנה בשם "בכור". באשר לנתבעת 1, בתו של הנתבע, מנסור ליז, ששמה במועדים הרלוואנטיים היה שם נעוריה, דעדוש ליז (להלן גם:- "הנתבעת"), הרי שמדובר בניסיון להעתיק את חתימתה מהשיקים לכתב הערבות.

...

לאור כל האמור, מצאתי מקום לסטות מקביעתו של המומחה, כאשר איני יכולה לקבל את האופן בו השווה בין החתימות, כאשר דווקא הכלל מעיד, גם לשיטת המומחה, על שונות בין החתימות ואילו החריג הוא זה שמעיד על דמיון.

גם העובדה שמר עובדיה הגיע בסופו של דבר להסדר עם התובעת אינה יכולה לפטור את מי שבא מכוחה של אווזי הזהב מפרעון על פי ערבותו, שכן מעמדו של מר עובדיה הינו כשל ערב להתחייבויות אווזי הזהב והגעה להסכם עמו, באופן שאינו פוגע בערבותם של הערבים האחרים, אינה פוטרת את אלו מפרעון החוב (סעיף 6 לחוק הערבות, התשכ"ז- 1967).

סוף דבר, התביעה נדחית.

בפני תביעה שטרית בגין 16 שיקים בסך 21,320 ₪ כל אחד (341,120 ₪ סך הכל), בהם אוחז התובע.

סעיף 23 לפקודת השיטריות קובע כדלהלן: "(א) חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהוא, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פירעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פירעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או העידר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו.

ראו: ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ. שאול רחמים בע"מ, פ"ד מ"ז (3) 240 (להלן: "פרשת רחמים") עמ' 261, שם נקבע על ידי כב' הנשיא שמגר כדלהלן: "קיימות שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח, כי חתימה כלשהיא היא חתימתו של פלוני: האחת, באמצעות עדות ישירה – היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה (ראה: א הרנון, דיני הראיות (הדפוס האקדמי, כרך א, תש"ל) .th ed., by c 7,london) cross, on evidence144; . R 690( 1989,tapper; שנייה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך היתחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן (הרנון, בספרו הנ"ל, בעמ' 144- 145); והשלישית, על-ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון (,supra cross)." במקרה דנן, התובע והערב הנוסף, מר תדמור, שותפה של הגב' גוטמן בחברה, הצהירו בתצהיר עדותם הראשית כי הנתבע הוא שחתם על גב השיקים כערב, בנוכחותם (ראו: סעיף 6 לתצהיר עדות ראשית התובע; סעיף 12 לתצהיר עדות ראשית מר תדמור).

הנתבע חתם יחד עם מר תדמור על ערבות אואל עליה חל סעיף 57 לפקודת השיטריות שכותרתו "ערבות לשטר" הקובע: "(א) פירעונו של שטר יכול שיהא נערב על ידי אדם שאינו צד לשטר, או על ידי אדם שהוא צד לשטר; ובילבד שהערבות במקרה הנזכר אחרון תהא מוסיפה על זכויות החזרה של האוחז.

...

ראו גם עדות מר תדמור בעמ' 14 לפרוטוקול, לפיה הוא התחייב בהסכם שהיה לו עם רבקה (הגב' גוטמן) לקחת 75% מן החוב, באופן המביא אף הוא למסקנה כי החלוקה, ככל שהיתה, היתה פנימית.

טענת הנתבע כי התובע לא הציג את כל השיקים לפירעון בבנק, נזנחה בסיכומיו ובכל מקרה אינה מקובלת עלי.

סוף דבר התביעה מתקבלת בעיקרה.

טענות התובעת בסיכומיה לטענת התובעת, תביעתה נסמכת על עילה שטרית – שטר חוב וכתב ערבות אואל.

כמו כן, הגישה התובעת חוות דעת גרפולוגית ערוכה על ידי הגרפולוגית דבורה הראל בה נקבע כי החתימות המופיעות על שטר החוב וכתב הערבות האישית נחתמו על ידי הנתבע (עמוד 6 לחוות הדעת): "אני קובעת ברמת בטחון הגבוהה ביותר (5 מתוך 5) כי החתימות שבטיעון נחתמו על ידי אותו חותם אשר חתם את החתימות להשוואה המיוחסות למר אבו זאמל וויסאם". הנתבע בחקירתו התמיד בטענתו כי לא רק חתימותיו על גבי שטר החוב וכתב הערבות מזוייפות אלא "כל המסמך מזוייף" (עמוד 26 שורות 6 – 9), חרף זאת הודה שלא הגיש תלונה במישטרה על זיוף ולא מסר תשובה עניינית על כך (עמוד 25 שורות 28 – 32).

...

הנתבע ישלם לתובעת את סכום התביעה בסך של 483,396 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום פתיחת ההליך ביום 20.5.19 בסך כולל של 522,569 ₪ .

כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 7,500 ₪ ושכר טרחת עו''ד בסך כולל של 61,000 ₪.

עוד אני מורה על שפעול הליכי ההוצל''פ בתיק ההוצל''פ שמספרו 501360-04-19.

ההליך לפניי תביעה שראשיתה בקשה לבצוע שטר בגין ארבעה שיקים, אשר נמשכו לפקודת התובעת על ידי חברת טיימינג מערכות נדל"ן בע"מ ולא כובדו מסיבת אין כסוי מספיק, ופרטיהם להלן: שיק מספר 71047 על סך 26,845 ₪ שמועד פרעונו ביום 16.9.18.

בסעיף 3 לחוות דעתה מומחית בית המשפט פירטה את המסמכים השונים שנמסרו לבדיקתה ובכללם: הדף השני מתוך כתב הערבות המתמדת וערבות אואל מיום 5.1.18, שטר החוב המקורי מיום 5.1.18, וכן רשימה ארוכה של דוגמאות חתימה של הנתבע, ביניהן חתימות שהנתבע חתם בפניה, חתימות מתצהירו של הנתבע, מסמכים מבנקים שונים וחתימות של שטר חוב לניר שיווק קפואים בע"מ (להלן – מיסמך 17).

מנגד – הנתבע אשר הכחיש את חתימתו על כתב הערבות, הציג בתצהיר התומך בהתנגדות אשר הפך לכתב ההגנה גרסה כוללנית ותמציתית אשר מלבד הכחשה גורפת של החתימה אין בה פירוט מספק להבהרת הנסיבות בגינן הוא סבור שחתימתו זויפה, מי זייף את חתימתו וכד'.

אשר לטענת הנתבע כי יש לדחות התביעה בהיעדר עילה כנגדו, היות שהתובעת לא פירטה בבקשה לבצוע שטר את עילת התביעה המקימה לה הסעד הנתבע, ובכלל זה שהתובעת מתבססת רק על השיטריות ולא על כתב הערבות – אציין בתמצית כי עיון בסעיף 12 לבקשה לבצוע שטר מלמד שהתובעת מתייחסת גם לערבות של הנתבע בגין השיקים.

...

סיכומו של דבר מעבר להיות הגרסה שפורטה בתצהיר העדות הראשית של הנתבע הרחבת חזית, הרי שהיא לא הוכחה כדבעי ודינה להידחות גם לגופה.

סוף דבר מבחינת הראיות שהובאו להוכחת אמיתות חתימתו של הנתבע על כתב הערבות - משמונתה מומחית מטעם בית המשפט אשר קבעה כי מדובר בחתימתו של הנתבע, באופן המתיישב עם חוות דעת מומחה התובעת, ומשלא מצאתי לפסול את חוות דעת מומחית בית המשפט או להטיל דופי במומחיותה ואימצתי מסקנותיה, די בכך על מנת להרים הנטל המוטל על התובעת להוכחת אמיתות החתימה.

על כן טענת הנתבע לזיוף חתימתו על ידי אחר – נדחית.