תביעה שהוגשה בגין נזקי גוף שנגרמו לספורטאי עקב פגיעה של שחקן אחר

מבוא: לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, ע.ש., אשר ניחבל במהלך משחק כדורגל במיגרש המופעל ו/או מוחזק ע"י חב' גולבול ספורט בע"מ (להלן "הנתבעת 1") ביום ה-10.5.14 עת נפל לטענתו עקב מפגע של חיבורים רופפים בין שתי רצועות דשא סנטטי.

די בכך על מנת לקבוע כי אין מקום לתחולת הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודה, החל רק בנסיבות בהן "לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק". בנוסף, אין לטעמי לקבל את טענת התובע בנוגע להעברת נטל הראיה מכוחו של סעיף 38 לפקודת הנזיקין סעיף 38 קובע: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נימלט הדבר - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה." כלשון הסעיף, על מנת להכנס לגדרו יש למלא אחר שלושה יסודות: ארוע נזק; הנזק נגרם על-ידי דבר מסוכן או על-ידי המלטות דבר שעלול לגרום נזק בהימלטו; הנתבע היה בעליו של הדבר, או ממונה עליו, או תופש הנכס שממנו נימלט.

במקרה דנן אין מחלוקת כי התובע נפגע וסבל נזק גוף עקב חבלה שארעה במהלך משחק כדורגל כאשר לטענתו, במיגרש היו מפגעים שהובילו לחבלתו.

כך במסמך מיום 20.5.2014 נכתב: "נפגע לפני כשבועיים בברך שמאל בעת משחק כדורגל.." וכן במסמך מיום 21.5.14 נכתב: "שחקן כדורגל , לפני שלשה שבועות שיחק כדורגל עם חברים ונחבל חבלה סיבובית של הברך השמאלית" ללא שמוזכר היתפסות רגל בגורם כלשהוא.

טענה זו תומכת במסקנה כי גרסת התובע כי נפגע עקב מפגע נולדה בדיעבד מתוך היגיון ומתוך הקשה למקרים של אחרים לשיטתו, ולא מתוך עובדות.

...

לפיכך, עם כל הצער על הנזק שנגרם לתובע, אשר על קיומו אין חולק, מאחר שלא הוכחו במקרה שלפניי נסיבות שיצרו סיכון בלתי סביר מעבר לסיכונים הצפויים הטמונים בעצם הפעילות הספורטיבית שהינה פעילות מסוכנת היוצרת מעצם טיבה סיכונים ולאור העובדה שנפילתו לא נגרמה על ידי גורמים חיצוניים אחרים, הנני קובע כי נפילתו של התובע אינה מקימה אחריות על הנתבעות.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 29,250 ₪ על הסכום האמור יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

בית משפט השלום בקריות ת"א 51160-11-20 פלוני נ' אגודת ספורט הפועל חיפה עמותת הפועל חיפה- לב אדום. מועדון כדורסל הפועל ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת לובנה שלאעטה חלאילה תובע פלוני נתבעים 1. אגודת ספורט הפועל חיפה עמותת הפועל חיפה- לב אדום. מועדון כדורסל הפועל 2. אולם כדורסל הפועל מעלות 3. אולפנת צביה- מעלות 4. הפועל מעלות כדורסל 5. עריית מעלות תרשיחא 6. מכבי כרמיאל כדורסל 7. היכל ספורט ע"ש הורוביץ-כרמיאל 8. עריית כרמיאל החלטה

עסקינן בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, שחקן כדורסל לשעבר, יליד שנת 1992, בעקבות מעורבותו בשתי תאונות, הראשונה ארעה ביום 19.11.13 והשנייה ביום 31.12.13.

במלים אחרות, חרף טענות התובע בכתב התביעה ונוכח מועד הגשתו, הרי משלא צורפה חוות דעת רפואית הקובעת נכות עקב התאונה הראשונה ומשהוגשה חוות דעת המשייכת את כל הנכות שנותרה אצל התובע לתאונה השנייה, התובע אינו יכול לטעון לנכות עקב התאונה הראשונה ומנוע מהגשת חוות דעת נוספת או חדשה בעתיד לעניין זה. על רקע דברים אלה, יש לבחון את טענות התובע בנוגע לגילוי הנזק לאחר התאונה הראשונה, שהנה עפ"י מומחה התובע עצמו, תאונה קלה שהנזק בגינה מצומצם למדי.

במקרה של פגיעת גוף, מתרחש הנזק במועד התאונה, אך גיבושו הסופי מתרחש בהמשך.

להיפך, כפי שניתן ללמוד מטענות התובע ומהמסמכים שצורפו לתביעה, יסוד הנזק נתגלה ביום התאונה מיד לאחר שנפל, ועצם הפנייה לקבלת טפול רפואי למחרת התאונה אינה משנה שכן התלונות שתוארו במסמך הרפואי הראשון הנן עקב פגיעה שארעה יום קודם לכן.

לסיכום - הנזק שניגרם לתובע, שהוא פגיעת גוף, היה ברור במועד ארוע התאונה, ולא בגדר נזק סמוי שהתגלה מאוחר יותר, ואין לראות במועד פנייתו של התובע לקבלת טפול רפואי, שהוא מועד אקראי או לכל היותר מועד הרלוואנטי להתגבשות הנזק, כמועד גילוי הנזק, וודאי שאין לראות במועד ארוע התאונה השנייה כמועד הרלוואנטי לגילוי הנזק (השוו: ע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל, פ''ד סב(4) 231 (2008)).

...

הוא חזר על אותה פעולה מספר רב של פעמים עד שבסופו של דבר, בשעה 00:32, הצליח להשלים את המשימה ולהגיש את התביעה.

לסיכום - הנזק שנגרם לתובע, שהוא פגיעת גוף, היה ברור במועד אירוע התאונה, ולא בגדר נזק סמוי שהתגלה מאוחר יותר, ואין לראות במועד פנייתו של התובע לקבלת טיפול רפואי, שהוא מועד אקראי או לכל היותר מועד הרלוונטי להתגבשות הנזק, כמועד גילוי הנזק, וודאי שאין לראות במועד אירוע התאונה השנייה כמועד הרלוונטי לגילוי הנזק (השוו: ע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל, פ''ד סב(4) 231 (2008)).

מכאן, אני קובעת כי בכל הנוגע לתאונה הראשונה, הרי שהתביעה הוגשה לאחר חלוף שבע שנים ממועד שנוצרה עילת התביעה בגינה, ומכאן שחלה התיישנות לגביה.

סוף דבר אני מקבלת את בקשת הנתבעת 5 ומורה על סילוק התביעה נגדה.

בפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לטענת התובע, יליד 22.6.1991, ביום 28.10.2016, כאשר נפל לתוך בור נקוז פתוח בשטחה המוניציפאלי של הנתבעת.

הצדדים חלוקים בשאלת נסיבות התאונה, בשאלת האחריות לה, בשאלת השלכתה התפקודית של הפגיעה ובשאלת גובה הנזק.

הדוד ג'לאל, לגביו סיפר התובע כי הוא שחקן כדורגל ו"מבין בדברים האלה", הביא עמו כרית, אותה הניח מתחת לבית השחי הימני של התובע כדי להפחית את העומס מעל הכתף (עמ' 8, ש' 14 ואילך).

הוא היתקשר לדודו ג'לאל, שהנו ספורטאי ויודע איך לנהוג במצבים כאלה, הוא הגיע בתוך חמש דקות ונתן לתובע עזרה ראשונה.

מכל האמור לעיל, אני מקבלת את גירסתו של התובע לארוע התאונה וקובעת כי זו ארעה בעת שדרך על שטיח שכיסה דיקט, שכיסה חלקית בור נקוז פתוח בסמוך לבית הוריו: כתוצאה מכך נכנסה רגלו השמאלית של התובע לבור הפתוח והוא נפל כך שרגלו הימנית ושאר גופו מחוץ לבור, תוך שהוא מנסה למנוע פגיעה בראשו ולבלום את הנפילה באמצעות זרועו הימנית, כך שנגרמה פריקה של כתפו הימנית.

על אף הטענה לפיה היו פניות רבות למועצה בקשר לבור הנקוז הפתוח, פניות שלא נענו ולא טופלו, עד אשר נאלץ מי להניח על המפגע דיקט וגם שטיח או דשא סינתטי, הנתבעת לא הציגה פירוט פניות למוקד בקשר לבור, ולמעשה מהנדס המועצה העיד כי כלל לא ידע אודות המפגע, אלא לאחר פנייתו של ב"כ הנתבעת אליו, עם הגשת התביעה, דהיינו, למעלה משנה לאחר קרות התאונה.

אציין, כי במהלך חיפושיו של התובע ביישומון המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) אחר פרטי תגמולים שקבל בעקבות התאונה נשוא התביעה (ועל כך בהמשך), הוא ציין כי נפגע בתאונת עבודה בחודש אוגוסט 2022, אם כי לא נישאל על כך דבר.

...

מכל האמור לעיל, מצאתי לנכון להמשיך ולפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי שכר על בסיס 7% מתוך שכרו עובר לתאונה גם להמשך התקופה, קרי, מיום 1.5.2017 ועד היום, סך הכל - 76 חדשים, וכדלקמן: 4,145 ₪ X 7% X 76 חדשים = 22,051 ₪.

שיעור הגריעה מכושר השתכרותו של התובע: בתחשיבו חישב התובע את הפיצוי בפריט זה על יסוד בסיס שכר של 8,000 ₪ ונכות של 15%; אין בידי לקבל טענות אלו: התובע מעולם לא הגיע לרמת שכר של מעל ל - 5,000 ₪, לא כל שכן של 8,000 ₪.

בשקילת כל האמור לעיל מצאתי לנכון לפסוק לתובע סכום גלובלי בשיעור 65,000 ₪.

רקע עובדתי וטענות הצדדים התובע הגיש תביעתו בגין ניזקי גוף, אשר לטענתו נגרמו לו במהלך משחק כדורגל בשנת 2014 (להלן : "המקרה").

דיון בחנתי את כתבי הטענות, שמעתי את העדויות והתרשמתי ישירות, שמעתי סיכומי הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח אחריות הנתבעות או מי מהן לפגיעתו ולכן התביעה תידחה.

ביחס לגרסאות התובע למקרה, בתצהיר תשובות לשאלון – נ/2, התובע לא פירט כי הוא היה בריצה לאחור אלא השיב כי תוך כדי ריצה רגלו נתקעה בשקע באזור גלי במיגרש וכתוצאה מכך נפל, בעדותו טען כי הוא רץ לאחור ובתעודה הרפואית מביה"ח בסיכום האשפוז בסמוך למקרה, מפורט כי "נפל עקב התקלה",קרי התקלה של שחקן אחר במהלך משחק כדורגל ולא נפילה מחמת מפגע, טענה אשר עלתה שנים לאחר המקרה במסגרת הגשת ההליך.

קיימת פסיקה רבה הקובעת כי מדובר בסיכון במהלך פעילות ספורטיבית, דוגמאת התקלה ע"י שחקן או שחקנים אחרים במשחק כדורגל ולא הוכח כי היה קיים מפגע או כי מפגע כזה או אחר גרם לנפילה.

...

דיון בחנתי את כתבי הטענות, שמעתי את העדויות והתרשמתי ישירות, שמעתי סיכומי הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח אחריות הנתבעות או מי מהן לפגיעתו ולכן התביעה תדחה.

לסיכום, לא הוכחה גרסת התובע ולפיה נפל כתוצאה ממפגע במגרש הכדוגל.

משכך, הוא טוען, כי על הנתבעת לפצותו בגין ניזקי הגוף, שנגרמו לו כתוצאה מנפילתו וחבלתו.

יש קושי רב בעיניי, לקבל את תשובותיהם של התובע ועדיו, לעניין אי המצאותו ברשותם ו/או ברשות שחקנים אחרים שנטלו חלק במשחק הקט-רגל, של ולו מכשיר טלפון נייד אחד "לרפואה", מכשיר שבאמצעותו ניתן היה לתעד מצב המיגרש והזכוכיות בזמן אמת, ובהיתחשב בנוהג הרווח, שכבר היה קיים בשנת 2014, ללכת לכל מקום עם מכשיר הטלפון נייד.

יחד עם זאת, אף אם אטה להגיע לכלל מסקנה, בהתאם לתמונות שהוצגו ולעדויות שנשמעו בפניי, כי עסקינן במיגרש קט-רגל המצוי באחריות ובחזקת הנתבעת, שאינו חף משאריות פסולת ולכלוך שמותירים בו (למרבה הצער) מבקריו, לרבות שאריות של בקבוקים ריקים וזכוכיות, קרי, מיגרש שאינו נקי באופן סטרילי, הרי שמכלל המקובץ עולה, כי התובע לא הצליח להצביע כי נפל במועד הארוע עקב החלקה על שברי זכוכית שהיו במיגרש, ולא כתוצאה מהשתתפותו במשחק ספורטיבי של כדורגל, וכחלק מהסיכונים הטמונים והטבועים בפעילות ספורטיבית בכלל ובמשחק כדורגל בפרט.

בהקשר זה יש לציין, כי התובע לא טען בשום שלב, לקיומם של מפגעים נוספים במיגרש שהובילו לתאונה ולפגיעתו בעקבותיה, מלבד המצאות הזכוכיות במקום (בין בלשון יחיד ובין ברבים).

עדויות התובע ושני עדיו, התמונות שהציג וכן המסמכים הרפואיים שצרף – אין בהם כדי להביא אותי למסקנה שהתובע נפל עקב החלקה על זכוכית דוקא, והתובע לא הרים את נטל השיכנוע והנטל הראייתי המוטל עליו לעניין זה. משכך – אין מקום להמשיך ולבחון את מרכיבי התביעה האחרים, ואני קובע כי יש לדחות את התביעה כבר בשלב זה. לאור התוצאה אליה הגעתי, וככל שהנתבעת מבקשת כי ייפסקו הוצאותיה בהליך, תגיש פרטה שלהם, המגובה באסמכתאות, עד ליום 18.11.23.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכלל כתבי בי-הדין אשר בפניי ונספחיהם, ולאחר ששמעתי את העדויות, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע לא הצליח להטות את הכף לטובתו במאזן ההסתברויות, ולא הצליח להוכיח, כי נפילתו אכן נגרמה כתוצאה מהחלקה על שברי זכוכיות שהיו פזורים במגרש.

בית המשפט מצא לנכון לחדד את עניין ניקוי המגרש, ולכן שאל את העד בוקאעי – "כבוד השופט: אז אני שואל מה אתם בתור שחקנים שמגיעים למשחק הזה עושים אם בכלל עם המצב הזה? מה?

יחד עם זאת, אף אם אטה להגיע לכלל מסקנה, בהתאם לתמונות שהוצגו ולעדויות שנשמעו בפניי, כי עסקינן במגרש קט-רגל המצוי באחריות ובחזקת הנתבעת, שאינו חף משאריות פסולת ולכלוך שמותירים בו (למרבה הצער) מבקריו, לרבות שאריות של בקבוקים ריקים וזכוכיות, קרי, מגרש שאינו נקי באופן סטרילי, הרי שמכלל המקובץ עולה, כי התובע לא הצליח להצביע כי נפל במועד האירוע עקב החלקה על שברי זכוכית שהיו במגרש, ולא כתוצאה מהשתתפותו במשחק ספורטיבי של כדורגל, וכחלק מהסיכונים הטמונים והטבועים בפעילות ספורטיבית בכלל ובמשחק כדורגל בפרט.

עדויות התובע ושני עדיו, התמונות שהציג וכן המסמכים הרפואיים שצירף – אין בהם כדי להביא אותי למסקנה שהתובע נפל עקב החלקה על זכוכית דווקא, והתובע לא הרים את נטל השכנוע והנטל הראייתי המוטל עליו לעניין זה. משכך – אין מקום להמשיך ולבחון את מרכיבי התביעה האחרים, ואני קובע כי יש לדחות את התביעה כבר בשלב זה. לאור התוצאה אליה הגעתי, וככל שהנתבעת מבקשת כי ייפסקו הוצאותיה בהליך, תגיש פרטה שלהם, המגובה באסמכתאות, עד ליום 18.11.23.