עוד תובעים התובעים פיצוי בגין עוגמת נפש עקב הגעה ארצה באיחור של יומיים, ועקב התנאים הגרועים שסופקו על ידי הנתבעת במהלך העיכוב.
לטענת הנתבעת, האיחור נגרם בשל תקלה בגלאי העשן שלא היתה בשליטתה, ועל כן אין התובעים זכאים לפצוי בגינה, בהתאם להוראות סעיף 6(ה)(1) לחוק, אשר זו לשונן:
6 (ה) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ג), נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה, אם מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח כי היתקיים אחד מאלה:
(1) הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות;
לא התרשמתי, כי הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטת הנתבעת, ושאף אם היתה עושה כל שביכולתה לא היתה יכולה למנוע ביטולה.
עם זאת, מחמת שהתובעים עצמם לא תבעו אלא את הפצוי בגין ביטולה של טיסת ההמשך בלבד, שמרחקה קצר מ- 4,500 ק"מ, אני מוצאת לנכון לקבל את תביעתם, ומכירה בפצוי בסך של 2,050 ₪ עבור כל אחד מהם בגין ביטולה של טיסת המשך זו.
כאמור, בהתאם להוראת סעיף 6(א)(1) היתה הנתבעת מחוייבת להעניק לתובעים שירותי סיוע, המנויים בסעיף 3(א)(1) לחוק, כדלקמן:
(א) ההטבות לפי חוק זה הן:
(1) שירותי סיוע בלא תשלום, כמפורט להלן:
(א) מזון ומשקאות בהתאם לזמן ההמתנה (בחוק זה – מזון ומשקאות);
(ב) אירוח בבית מלון אם נידרשת שהייה של לילה אחד או יותר או אם נידרשת שהייה ארוכה מהשהייה שתיכנן הנוסע (בחוק זה – שירותי לינה);
בחירתה של הנתבעת לשכן התובעים בבית מלון במקסיקו סיטי משך 24 שעות מבלי לאפשר להם להשתמש במזוודותיהם ובחפציהם האישיים תמוהה.
...
דין טענת התובעים כי הם זכאים לפיצוי סטטוטורי בגין האיחור ביציאת טיסת ההמשך להידחות, שכן מדובר בטיסה אחת, בהתאם להוראות החוק.
אני מקבלת את טענת הנתבעת, כי בהתאם להגדרתה של "טיסה" בחוק, יש לראות בטיסה החלופית עם חניית ביניים כטיסה אחת.
סוף דבר
הנתבעת תפצה התובעים בפיצוי כספי בגין ביטול הטיסה הראשונה ובגין ביטול הטיסה החלופית בסך של 10,240 ₪, וכן בפיצוי לדוגמה בסך של 4,000 ₪.
כמו כן תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט בסך של 600 ₪.
