תביעה קטנה: חיובי יתר בגין שירותי מרשתת שלא נצרכו

טענות התובע לטענת התובע, מבחן ההישתלבות על שני פניו מצביע על קיומם של יחסי עובד מעסיק; התובע הישתלב ב"מיפעל" של הנתבעת, ושימש כמדריך פילטיס בשני הסניפים אותם היא מפעילה; היה חלק ממצבת המדריכים, והנתבעת אף פירסמה את שמו ואת תמונתו באתר האנטרנט שלה.

הנתבעת הוסיפה, כי התובע הנפיק חשבוניות, לא נחתם עמו הסכם היתקשרות ולא ניתן לו כרטיס עובד; הוא היתנהל כעצמאי בכל הנוגע לתשלום ביטוח לאומי ולתשלום מיסים ולא נידרש להגיע לישיבות שערכה; היתה לו שליטה על רווחיו והוא נהג להעלות את מחיר שירותיו בהתאם לתשלום ששולם למדריכים עצמאיים אחרים.

במסגרת הפן השלילי נבחנת השאלה אם מבצע העבודה ביצע את העבודה במסגרת עסק עצמאי משלו; במסגרת הפן החיובי נבחן האם מבצע העבודה הישתלב בעיסקו של המעסיק, והיה חלק מהמערך האירגוני של המעסיק (הפן החיובי).

דברים אלה מקבלי משנה תוקף מקום בו יתר הכנסות של התובע הגיעו ממספר רב של מקומות, כשכל מקום מספק חלק קטן מההכנסה, דבר שמגדיל את התלות בנתבעת.

מעבר לעובדה שעילה זו היתיישנה, שכן התובע החל את עבודתו ביום 1.1.2009, דין רכיב תביעה זה להדחות לגופו, ובמה דברים אמורים? סעיף 5(ב) לחוק הודעה לעובד מאפשר לחייב מעסיק לשלם לעובד פיצוי בסכום שלא יעלה על 15,000 ₪, ובמידה שהמעסיק הפר את חובתו לתת הודעה לעובד, גם ללא הוכחת נזק.

...

טענת הנתבעת בתמצית הנתבעת הקדימה וטענה, כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, שכן יחסי הצדדים נותקו ביום 1.12.2006 ואילו התביעה הוגשה בחודש פברואר 2017.

מעבר לעובדה שעילה זו התיישנה, שכן התובע החל את עבודתו ביום 1.1.2009, דין רכיב תביעה זה להידחות לגופו, ובמה דברים אמורים? סעיף 5(ב) לחוק הודעה לעובד מאפשר לחייב מעסיק לשלם לעובד פיצוי בסכום שלא יעלה על 15,000 ₪, ובמידה שהמעסיק הפר את חובתו לתת הודעה לעובד, גם ללא הוכחת נזק.

לאור כל האמור התביעה לתשלום פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר- נדחית.

סוף דבר הנתבעת שלם לתובע את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (1.2.2017) ועד התשלום המלא בפועל: פיצויי פיטורים בסך 42,933 ₪.

לטענתה, גביית היתר נובעת מחישוב גובה אגרת הביוב על-פי כמות המים שנצרכו על-ידי התובעת מרשת המים העירונית (להלן: חישוב לפי מים), במקום מחישוב על-פי כמות השפכים שהתובעת הזרימה למערכת השפכים העירונית, ואשר ניתנת למדידה באמצעות מד שפכים שהותקן בתחילת שנת 2008 בנקודת החיבור של מיפעל התובעת למערכת הביוב העירונית (להלן: חישוב לפי שפכים).

עם זאת, היועץ המשפטי של הערייה דחה במכתבו מיום 30.9.2014 את פניית התובעת לבצוע זכוי עבור חיובי יתר בגין אגרת ביוב שנעשו על-ידי הערייה בתקופה שמיוני 2004 ועד ליוני 2011, אשר קדמה לשינוי שיטת החיוב משיטת חישוב לפי מים לשיטת חישוב לפי שפכים.

עוד נטען (בסעיף 29) כי אם תיתקבל הטענה לפיה חיוב אגרת ביוב צריך להתבצע באמצעות נתוני מד מים שנימצא בכניסה למפעל התובעת, יהא על הערייה להשיב לתובעת מיליוני שקלים בגין חיוב משנת 2011 שבוצע בהתאם למד שפכים ביציאה מהמפעל, וזאת מאחר והחל מאותה שנה המפעל החל לספק מים לעצמו באמצעות מערכת מים עצמאית, וכמות המים שהעירייה סיפקה למפעל קטנה עד מאוד.

קריאה של מלוא פסק דינו של השופט רובינשטיין בעיניין מרכז השילטון המקומי תגלה כי הנמקתו נשענת על תשתית חוקית שעמדה בתוקפה אף בשנים הרלוואנטיות לתביעה שבפניי, ולא על כללי ההתייעלות הכלכלית (תקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תעריפי שירותי מים וביוב ברשויות המקומיות שאינן רשויות מקומיות בלא תאגיד ואשר טרם העבירו את שירותי המים והביוב לחברה), תשע"ה-2014, ש"ניכנסו לתמונה" בפיסקה 27 לפסק הדין שניתן בעתירה המנהלית.

...

דהיינו, מהגרסה העובדתית שנטענה בכתב התביעה עולה כי באפריל 2008 (ולא בשנת 2010) הצטברו בידי התובעת מספיק מדידות שהקימו לה "כוח תביעה", וזאת עקב התקנת מד שפכים וקבלת נתוני המדידות שבוצעו בו. לשיטתה, לאור סעיף 8 לחוק ההתיישנות, אמורה תקופת ההתיישנות להתחיל מאפריל 2008, מאחר ורק אז "נודעו לתובע עובדות אלה". סבורני כי טעות בידיה של התובעת: אידוי חלק מהמים הנצרכים וחיוב אגרת ביוב בחישוב לפי מים (שכלל את כמויות המים שהתאדו בתהליך הייצור ולא הוזרמו למערכת הביוב העירונית) היו העובדות המהותיות שהוכחתן הייתה גורמת לתובעת לזכות בתביעתה.

התוצאה לאור האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה שכנגד שהגישה העירייה, ומקבל בחלקה את תביעת התובעת נגד העירייה.

לאור חישוב סכומי היתר שנגבו כמוסבר בפסקה 18 לעיל, ולאור חובת ההשבה שנקבעה בעניין עירית ירושלים (פסקה 12 לעיל), הנני מחייב את העירייה לשלם לתובעת את סך 742,096 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום 30.6.2011 ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו-כן הנני מחייב את העירייה לשלם לתובעת אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה, 6.6.2016, ועד לתשלום המלא בפועל, וכן שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 152,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 42867-06-15 קריסטל עבודות צבע בע"מ ואח' נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ לפני כבוד השופט רחמים כהן תובעים 1. קריסטל עבודות צבע בע"מ 2. חנוך קריסטל ז"ל 3. רות קריסטל 4. דפנה קריסטל 5. יהודה הדי הופמן ע"י ב"כ עוה"ד יואב נרי והדס גרייפנר נתבע בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד ישראל בכר ועומר קלנר פסק דין

דיווחי הבנק לחברות הדרוג בדבר החזרת החיובים שביצע גרמו לתובעים נזקים כבדים: ספקים ונותני שירות הפסיקו את פעילותם מול התובעת או שינו לרעה את תנאי ההיתקשרות עימה.

התובעים טוענים בסיכומי התשובה, ששרון התייחסה בחישוביה "גם לקוחות קטנים מלקוחות הדגל המפורטים בחוו"ד סוקולובסקי" (סעיף 37 לסיכומי התשובה) אך עיון בתחשיב הנזק שצורף לתצהירה מעלה, שהתייחסה לאותם לקוחות.

רו"ח סוקולובסקי לא ביצע כל בדיקה בפועל של מיתקני הסינמה סיטי אליהם היתייחס בחוות דעתו (עמודים 35-29 לפרוטוקול), לא פנה לסינמה סיטי או ליתר הלקוחות לקבלת נתוני אמת כלשהם אלא הסתמך על פרסומים באנטרנט לצורך ביצוע תחשיביו (שם), היתעלם מתקנות התיכנון והבניה (עמוד 30 לפרוטוקול), לא פנה למחלקות הנדסה בעיריות הרלוואנטיות (עמוד 32 לפרוטוקול) ולא בדק הזמנות עבודה (עמוד 34 לפרוטוקול).

...

מאחר שהכלל הוא, שהמוציא מחברו עליו הראיה, התובענה ביחס לרכיב זה – נדחית.

  נוכח המסקנה, שלא ניתן לקבוע ממצאים על בסיס חוות דעתו של מר מילר, לא הוכחה עילת עשיית העושר ולא במשפט.

סוף דבר נוכח כל האמור, התובענה נדחית במלואה.

לטענתה של רינת, שילמה את הסכום שנידרש ממנה, תוך שבשיחתה עם נציגת הוט וידאה כי בכך החוב נפרע במלואו, ונענתה כי התשלום הוא עבור "גמר חשבון". בשלב מאוחר יותר התברר, כי הסכום שולם לנכוי החוב בגין שירותי האנטרנט, בעוד שנוסף לחוב זה, עמד לנתבע גם חוב בגין שירותי הטלפון והטלויזיה, ולכן, למרות שכונה "גמר חשבון", התשלום לא כיסה את מלוא החוב למכלול שירותי הוט.

בתביעה השנייה (אשר לאורך ההליכים כונתה, "התביעה שכנגד", למרות שלמעשה, מדובר בתביעות מאוחדות, ולא בתביעה שכנגד; על כן תכונה להלן: "התביעה השנייה") נטען כי חיובי הוט נעשו בעבור "חשבון רדום". בהקשר זה, הבחינה רינת בתביעתה בין לקוח מחובר, שאינו משתמש בשירות, ובין לקוח רדום – שציוד הקצה שברשותו מנותק.

התביעה השנייה יסודה של התביעה השנייה הוא בטענה, שעצם הגבייה על ידי הוט, במשך שנים בהן שירותיה לא נצרכו על ידי רונן או רינת, מהוה גביית יתר, ועשיית עושר ולא במשפט, ודינה – השבה.

אין ביניהם פסק דין המהוה הלכה, ואף לא פסק דין מנחה; מהראשון ועד האחרון, פסקי הדין ניתנו בתביעות קטנות.

...

לאחר עיון בטענות הצדים, בראיותיהם ובסיכומים שהוגשו, הגעתי למסקנה אחרת מזו שעולה מפסקי הדין האמורים.

התוצאה התביעה הראשונה מתקבלת בחלקה; הנתבע ישלם לתובעת סך של 780 ש"ח. בנסיבות, ומהטעמים שהובאו לעיל בדבר חבות הנתבע לשלם את קרן החוב בלבד, איני רואה לנכון לעשות צו להוצאות.

התביעה השנייה נדחית.