תביעה קטנה: זיוף המחאה וניכוי מחשבון בנק

הוא אישר שארבעה שיקים שהוגשו לבצוע הוא חתם עליהם מלמעלה (אך כאמור לא מאחורה) ואישר ששלושת השיקים הראשונים מאותה סדרת שיקים שנמסרה למשיבה שנרשמו לתאריכים 30.12.2019-28.2.2020 ניפרעו בחשבון הבנק (עת הוצגה לו בעיניין זה הקבלה כאמור) והסביר כי השיקים הללו ניפרעו משסופקה הסחורה אבל "נשאר עוד חלק מהסחורה לא סיפקו ולכן ביטלתי את השיקים". הוא עומת עם כך שלא כל השיקים חזרו מחמת הוראת ביטול אלא מסיבת אין כסוי מספיק והסיבה שביטל את השיקים היא לא בשל אי קבלת סחורה אלא בשל קושי כלכלי והוא הכחיש זאת, גם אם אחד מהשיקים שהוצגו לו (מס' 633) מיום 30.4 חזר בשל כך (כאשר בא כוחו הפנה לכך שסיבת ביטול נוספת הרשומה שם היא הוראת ביטול).

הוא נישאל האם יכול להיות שביום 30.4 לא היה כסוי בחשבון לשיק הזה והשיב "ידענו שלא סיפקו את הסחורה יכול שחזר בגלל הדברים האלה". הוא נישאל מדוע לא הלך למישטרה להתלונן על זיוף הגם שהחתימה על פניה מעל השיק ומאחורי השיק היא דומה וטוען שלא חתום על ערבות אישית ומדוע לא הציג חוות דעת מומחה והפנה זאת לעצת עורך דינו בשלב זה. הוא הכחיש ששוחח עם המנהלת עת נישאל מדוע לא מסר לה שהחתימה הייתה מזויפת וכי אף אמר לה שהוא מצוי בקושי כלכלי משאם לדבריו לא סופקה הסחורה אין לו צורך שאול איך לשלם, הלכה למעשה.

הוצגו לו 2 הקלטות מיום 24.7.20 כנגד זאת ועל כך השיב "עבדנו הרבה ביחד אולי זה צ'קים אחרים אולי זה הקלטה ממזמן זה לא פעם ראשונה שאני מדבר איתה בטלפון". הוא הסביר שלא אמר שלא קיבל סחורה אלא כי קשה לו מבחינת הכסף, כפי שנשמע בהקלטה, כיוון ש"היא יודעת שלא קבלתי את הסחורה משום שהיה נהוג שאני נותן קודם את הצ'קים אחר כך מקבל את הסחורה" וכי "יכול להיות שהייתי חייב משהו קטן והייתי צריך לשלם לה אבל לא על הצ'קים האלה שבוטלו כי לא קבילת(י) סחורה". הוא עומת עם כך שאמר שהוא ישלם כסף באופן אישי והשיב שבאופן אישי הוא לא התחייב אף פעם.

אין אינדיקאציה לגבי מועד הפנייה לנפרעת בבקשה להשבת השיקים, אם בכלל נתבקשה – משאם בוטלה העסקה, מדוע לא נתבקשו השיקים בחזרה? אף לא ברור מה מתוך העסקה כולה ניתן לייחס ככישלון תמורה משהשיקים נימסרו כחלוקה לתשלומים של עסקה גדולה יותר ולא פר לפי כמות סחורה כך שאין כישלון תמורה מלא אלא חלקי בלתי קצוב וטענה זו אפשרית כקיזוז בהיבט החוזי בין צדדים קרובים אולם עדיין יש לפרט כיצד בוצע הקזוז ולא לטעון טענות בעלמא.

אכן, בהליך כגון דא, די בקיומה של טענה שבע"פ כנגד מיסמך בכתב (אם כי מדובר בטענה שלא בוססה בראיות חיצוניות מכל סוג שהוא), אך הכלל הוא כי תנתן הרשות להיתגונן, כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה ודי לו לנתבע כי תראה הגנה אפשרית, ואף לו בדוחק רב. אין חולק כי חתם על השיקים אם כי יכול וכמורשה חתימה והערבות האישית היא זו שעל גבי השיקים וזאת יש לבחון.

...

זאת, על מנת שבית המשפט לא יידרש לקיים הוכחות ולאחר מכן להגיע למסקנה אשר יגיע עת מלכתחילה יכול היה להפעיל את שיקול דעתו האם יש מקום לנהל הליך שלם אם לאו מש"זמנו של בית המשפט הינו מוגבל, ותור המתדיינים ארוך" ואין מקום להאריך את ההליך לריק על דרך שמיעת ראיות (ראו והשוו: ע"א 3801/06 שרית עובדיה נ' עיריית הרצליה (18.2.2018)).

מובן כי בכך אין כדי להעביר לגרפולוג את כוח ההכרעה לעניין אמיתות החתימה, ובכל מקרה בית המשפט הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל – אם בכלל – יש לייחס לה, ומה המסקנה הסופית העולה משקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות שבתיק .

מובן כי מדובר בהתרשמות חזותית בלבד מן המסמכים אשר הוגשו כראיה בתיק; ייתכן, כי בחוות דעת מומחה ניתן היה להסביר הבדלים אלה ולהראות, כי אין הם שוללים מסקנה בדבר אמיתות החתימה"! ובמקום אחר נפסק :" כך, שהשוני בצורת החתימות אינו מלמד, מניה וביה, על זיוף חתימת הנתבע על מסמכים ההתקשרות עם התובעת" (תאמ (חי') 25613-09-13‏ ‏ הוט מובייל בע"מ נ' א.י.ס. טרייד אין ישראל ושות' בע"מ (29/03/2015)).

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב -יפו ת"ק 32994-09-23 ליוברסקי נ' אם. וי. אס. מוטור בע"מ לפני כבוד הרשמת בכירה קרן כ''ץ התובעת: ליודמילה ליוברסקי הנתבעת: אם. וי. אס. מוטור בע"מ פסק דין

להלן יובאו עקרי טענות התובעת כפי שהשתקפו בכתב התביעה: התובעת הכניסה את הרכב שלה לתיקון ביום 08.09.2022 אצל הנתבעת שהנה מוסך הסדר של חברת הביטוח של התובעת והתבקשה ביום 08.09.2022 להשאיר שיק על סכום זה. נכתב בשורה שלישית של כתב התביעה כי ביום 16.11.2022 הגיעה התובעת להוציא את רכבה מהמוסך וקיבלה מיסמך כי עליה לשלם עבור תיקון התאונה סך של 22,624 ₪ כשבאה להוציא את הרכב לא היה לה את הסכום.

באותו יום עשתה העברה בנקאית לחשבון שצוין במסמך אותו קיבלה מהמוסך.

הנתבעת הציגה בפניי העתק של השיק של התובעת שהופקד בבנק וסורב על ידי הבנק ביום 6.3.23 מסיבת "אין כסוי מספיק". גם צרפה הנתבעת מכתב מיום 26.3.23 לתובעת הדורש מהנתבעת את תשלום חובה ומפרט כי השיק שלה חזר מן הבנק מסיבת "אי כסוי מספיק". הנתבעת לא טענה בפניי כי לא קיבלה את המכתב של ההתראה לפני פתיחת תיק הוצל"פ. הנתבעת צרפה בפניי גם את המסמכים של פתיחת תיק ההוצאה לפועל, מהם עולה כי תיק ההוצאה לפועל ניפתח ביום 1.5.23.

אמנם נכון שנתבעת הייתה צריכה להציג לתובעת העתק מדף החיובים של תיק ההוצל"פ אך גם הנתבעת יכלה להשיג אותו מלשכת ההוצל"פ ביחוד שלא טענה בפניי כי לא קיבלה לידיה את מיסמכי פתיחת התיק מלשכת ההוצל"פ. משהוצג לפני חוב נגדי של התובעת לנתבעת בסכום העולה על 735 ₪, בתיק ההוצל"פ, אני קובעת כי הנתבעת רשאית לקזז את הסכום הזה מסכום החוב של התובעת כלפיה, בהתאם לחוק החוזים, כפי שנטען שעשתה, ולכן אין להורות לנתבעת לשלם את הסכום הזה לתובעת.

התובעת לא הגישה לתיק בית המשפט כל ראיה של חשבונית מזויפת וגם לא בכתבי הטענות מטעמה אלא הציגה לי מהמסמכים שלה בעת הדיון חשבונית קודמת שלא נשאה את מס. השילדה בעמ' 1, ולא הגישה אותה לתיק בית המשפט.

...

אמנם נכון שנתבעת הייתה צריכה להציג לתובעת העתק מדף החיובים של תיק ההוצל"פ אך גם הנתבעת יכלה להשיג אותו מלשכת ההוצל"פ ביחוד שלא טענה בפניי כי לא קיבלה לידיה את מסמכי פתיחת התיק מלשכת ההוצל"פ. משהוצג לפני חוב נגדי של התובעת לנתבעת בסכום העולה על 735 ₪, בתיק ההוצל"פ, אני קובעת כי הנתבעת רשאית לקזז את הסכום הזה מסכום החוב של התובעת כלפיה, בהתאם לחוק החוזים, כפי שנטען שעשתה, ולכן אין להורות לנתבעת לשלם את הסכום הזה לתובעת.

גם מהקלטה שהשמיעה לבית המשפט ביום 29/5 שהגיעה להתובעת למוסך הנתבעת לשלם את חובה, לא נשמע מהמזכירה לשלם את הסכום למישהו אחר, אלא המזכירה מבקשת ממנה לשלם בעת הביקור, ולכן גם לא הוכח בפני כי לא ניתנה לה אפשרות לשלם ישירות למוסך, וטענה זו גם נדחית.

לאור העובדה שנוהל הליך מלא וציינתי לצדדים מחוץ לפרוטוקול כי כאשר נדחה הליך יש לחייב בהוצאות, אני קובעת שעל התובעת לשלם לנתבעת סכום הוצאות מופחת ומינימלי בסך של 500 ₪ בגין דחיית חלק מתביעתה.

בנגוד לנטען בכתב התביעה, יהודה כלל לא נפגש עם התובעת במהלך חודש יולי 2014, מעולם לא אמר לה כי עומדים לנקוט נגדה הליכים משפטיים בקשר לכספה, לא הסיע אותה להפקיד את השיק הבנקאי בסניף בביתר עילית ולא נכח במעמד זה. מועד משיכת השיק מוכיח מעל לכל ספק כי התובעת הייתה סבורה שהכספים הגיעו לידיה בחוסר תום לב, והיא ניסתה להעלים אותם מחשבונה.

ההסכם מיום 28.6.17 שצורף לכתב התביעה מזויף.

לאור כל האמור לעיל, ובהעדר גרסה מהימנה של ענבר הנתמכת בראיות לגבי ההפקדות בסך כולל של 355,000 ₪ שבוצעו בחשבונה בביתר עילית בתאריכים 15.8.14 עד 22.8.14, אני קובע כי התובעת הרימה את הנטל הנידרש כדי לבסס כי מקורן של הפקדות אלה בכספים שנמשכו מחשבונה במזומן ובכספים שהתקבלו מהשיקים שנוכו.

תמיהה נוספת עולה מעדותה של התובעת כי ביקשה מיולנדה במשך תקופה ארוכה שתחזיר לה הלוואה בסך של 25,000 ₪ שלקחה ממנה בשנת 2010, ואף הגישה תביעה קטנה נגד יולנדה וענבר בגין הלוואה זו (עמ' 123 החל מש' 19), אך מנגד הסתמכה לטענתה על ערבות של יולנדה לכספים בסכומים של מיליוני ש"ח שהעבירה ליהודה ושחר.

...

כמו כן התרשמתי שהתובעת וגם סולנג' ומשה דהן שהעידו מטעמה, ניסו לטשטש את העובדה שהתובעת קיבלה מ**** סכומי כסף גדולים, אם כי התובעת עצמה הודתה בסופו של דבר ש**** נתן לה בעודו בחיים סכום של כשני מיליון ש"ח (עמ' 87 ש' 1 עד עמ' 88 ש' 4).

לאור האמור לעיל, אני קובע כי התובעת הרימה את הנטל הנדרש כדי לבסס כי שחר ויהודה נטלו ממנה כספים במרמה, וכי ענבר הייתה מעורבת בתרמית לכל הפחות בנוגע לסכומים שהופקדו בחשבונה בסניף ביתר עילית בסמוך למועדי המשיכות מחשבונות התובעת.

התביעה נגד יולנדה נדחית, אך לאור התרשמותי כי יולנדה נמנעה במכוון מלחשוף את כל הידוע לה בנוגע לפרשה, ובפרט לאור המפורט בסעיפים 30, 34 ו-138 עד 143 לפסק הדין, לא מצאתי לנכון לחייב את התובעת בתשלום הוצאות או שכר טרחה ליולנדה.

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם, שקלתי את טענות הצדדים וחזרתי ועיינתי בחומר שבתיק, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה הקטן בלבד.

בהתאם להסכם התחייבה הנתבעת, באמצעות נתבע מס' 2 להחזיר לתובעת את שלוש ההמחאות הנ"ל כנגד קבלת חשבונית זכוי, ובהמשך נרשם: "הקבלן מאשר ומצהיר בזאת שלא יהיו לו טענות ו/או דרישות כל שהן מחב' שתית וכי בחתימתו על הסכם זה הוא מצהיר שהוא חותם על העדר תביעות מלא כלפי חב' שתית" בהמשך התברר כי עוד בטרם חתימת ההסכם, וכבר ביום 7.3.18 הגישה הנתבעת את השיקים, או לפחות שניים מהם, לבצוע בלישכת ההוצל"פ ופתחה בהליכי גבייה במסגרתם הוטלו עיקולים על חשבונות הבנק של התובעת.

"הראיה" שהביאה התובעת לכך היא למעשה אמירתה של גב' עוזרי לפיה לאחר שהתגלו אי סדרים בחשבון החברה "ניפתחה חקירה פנימית מורחבת בהנהלת החשבונות לשם בדיקת כל השיקים שנפרעו בחשבון. במסגרת החקירה התברר שהנתבעים זייפו והדפיסו שיקים בשם חברת שתית, זייפו את החתימה עליהם והעבירו אותם לצדדי ג בכדי לנתק עצמם מהשיקים". אין בתצהיר הסבר מי ערך את החקירה וכיצד הגיע אותו גורם למסקנה כי הנתבעים אחרים לזיוף.

לפיכך אם לא נפרע השיק, לא היה מקום לבצוע קזוז זה, כך שלכאורה חייבת התובעת לנתבעים סכום זה, וחובה היה עליה לפרט את הדברים ברחל בתך הקטנה בתביעתה ובתצהירים מטעמה.

...

עדותו של הנתבע מחמוד חסן בהקשר זה הייתה מתחמקת, רצופת סתירות היא אינה אמינה עליי, ואני קובע כי הנתבעים הפרו את ההסכם מול התובעת בהמשך הליכי הגבייה למרות התחייבותם המפורשת, והתנהגותם מגלה כי לא הייתה להם כוונה ממשית לבצעו.

לצד זאת, הגם אני מקבל כי יש פגם בהתנהלות הנתבעים בהקשר זה, אינני מקבל טענת התובעת בדבר "זיוף" גם בהקשר זה. ללשכת ההוצל"פ לא הוגש כל מסמך מזוייף, לא נערכה חתימה או חותמת לא כשרה, וכשם שהנתבעים התרשלו באי מסירת כתובת עדכנית – עליה ידעו – לעורך דינם, יש אף התרשלות מצד התובעת שלא עדכנה באותה עת את כתובתה הרשמית ברשם החברות.

בהתחשב בכל האמור לעיל ראיתי לנכון להעמיד את הפיצוי לתובעת על סכום של 65,000 ₪.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום כולל של 74,000 ₪.

טענות הנתבע התצהיר התומך בהתנגדות, אשר הפך לכתב הגנה, כולל מספר טענות: חתימת הנתבע על שטר החוב זויפה; בין הנתבע לתובעת לא קיימת היתנהלות כספית ישירה, לא הייתה ביניהם היתקשרות עסקית, ולמיטב זיכרונו של הנתבע כלל לא נפגש עם מי מנציגי התובעת; הנתבע לא קיבל מהתובעת תמורה כלשהיא בעד השטר, ולא מסר לתובעת את השטר; התובעת לא קיימה את הוראות הדין החל עליה בחוק הלוואות חוץ בנקאיות.

טענות התובעת לאחר שניתנה רשות להיתגונן, הגישה התובעת כתב טענות משלים בצרוף תצהיר ומסמכים תומכים, שם טענה, בתמצית, כי היא עוסקת במתן אשראי חוץ בנקאי; בין יתר לקוחותיה נמנית החברה שהנתבע היה מבעליה; החברה חתמה על שטר החוב להבטחת התחייבויותיה ופרעון חובותיה כלפי התובעת, בערבות הנתבע וערב נוסף (נספח 2 לכתב טענות משלים); הסכם ניכיון השיקים על צרופותיו נערך ונחתם בין התובעת לחברה ביום 13.12.2020 (נספח 1 לכתב טענות משלים; ת/3); הנתבע חתם על שטר החוב (נספח ד' להסכם הניכיון) בנוכחות נציגי התובעת, לרבות עוה"ד לבנטל; התובעת נכתה שיקים שונים, לרבות השיק מושא התביעה ע"ס 50,000 ₪, אשר הוסב מאת החברה, בחתימתה על גבי גב השיק, לטובת התובעת; ביום 12.5.2021 הפקידה התובעת את השיק; למחרת השיק חולל, עת לא כובד בהעדר כסוי מספיק (אכ"מ) (נספח 3 לכתב טענות משלים); על השיק אין כיתוב המגביל את סחרותו; הנתבע ערב לפרעון שטר החוב בגין חובות החברה כלפי התובעת.

בנוסף, הוגש אישור על ביצוע העברה בנקאית לחשבון הבנק של התובעת, התואם את הסכום והמועד של הקבלה (ת/5) (עמ' 8 ש' 33-26; עמ' 9 ש' 14-12).

הוסכם גם כי אף אם החברה תפר התחייבות זו- תהיה החברה מנועה ומושתקת מלטעון כי יש להמנע או לגרוע מכל תשלום לתובעת בגין אותם שיקים (סעיף 2.1.12 להסכם הניכיון על סעיפיו הקטנים).

...

המסקנה המתחייבת מן האמור לעיל היא, אפוא, כי ההלוואות שניתנו לחברה אינן חוסות תחת הגנות החוק.

סוף דבר לסיכום ולאור המקובץ, התביעה מתקבלת.

אני מורה על שפעול ההליכים בתיק ההוצאה לפועל.