תביעה קטנה: השבת תשלום ופיצוי בגין הוצאת לשון הרע

התביעה שכנגד עניינה עתירתה של הנתבעת והתובעת שכנגד – סלע מעבדות תוכנה בע"מ (להלן: "הנתבעת"), לקזוז סכומים ששולמו, לטענתה, ביתר לתובעת בגין חופשה ובגין שעות עבודה שלא ביצעה, להשבת פצויי הפיטורים ששולמו לה, לתשלום בגין הוצאת דיבה ונזקים שגרמה, פיצוי בגין פגיעה באמון ובחובת תום הלב שהיא חבה לנתבעת ופצוי מכוח חוק עוולות מסחריות בגין שימוש בחומרים שבבעלות הנתבעת.

משכך, גם התביעה לפצוי בגין הוצאת לשון הרע ותשלום פיצוי בגין נטישת תלמידים - נדחית.

בקיזוז דמי החופשה ששולמו לתובעת ביתר מהסכום שנפסק לזכות התובעת, יש לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 602 ש"ח. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה הקטן.

...

לסיכום התובעת זכאית לתשלום סך של 314 ש"ח כפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, לסך של 333 ש"ח בגין יתרת דמי הבראה, ולסך של 3,058 ש"ח בגין יתרת החזר הוצאות נסיעה.

התביעה לתשלום יתר הרכיבים - נדחית.

בקיזוז דמי החופשה ששולמו לתובעת ביתר מהסכום שנפסק לזכות התובעת, יש לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 602 ש"ח. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה הקטן.

בפניי תביעה קטנה שעניינה דרישת התובעת להשבת תשלום בגין רכישה של תיבת עץ ופצוי על עגמת נפש בגין הוצאת לשון הרע.

...

כפי שציינתי, מעדויות התובעת והנתבעת עולה שהשיח ביניהם היה מתלהם, אשר במהלכו נאמרו דברים "בעידנא דריתחא ". אמנם הגעתי למסקנה שהיה שיח מתלהם בין התובעת לנתבעת, אך לא הובאו בפניי מספיק ראיות על מנת שאוכל לקבוע אם חילופי הדברים , שהיו בין הצדדים, באווירה שנוצרה, הגיעו לכדי הוצאת לשון הרע.

על כן, לאור הדברים האמורים לעיל, אני דוחה את רכיב התביעה בעניין הפיצוי בגין עוגמת נפש ולשון הרע.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.

ההליכים המשפטיים בחודש אפריל 2013, הגיש התובע בבית המשפט לתביעות קטנות, תביעה ע"ס 5,000 ₪ כנגד הנתבע.

התובע הגיש התביעה , במסגרתה הוא עותר לחייב הנתבע לשלם לו פיצויים בסך 50,000 ₪ בגין הוצאת לשון הרע וללא צורך בהוכחת נזק.

להשלמת התמונה יצוין, כי בכתב התביעה פרט התובע נזקים נוספים שנגרמו לו לטענתו בגין היתנהלות הנתבע ובכלל זה פיצוי בגין הפסד ימי עבודה, פיצוי בגין אי יכולת לקחת משכנתא ולקנות דירה עקב החזרת שיקים בחשבון ופצוי בגין עוגמת נפש והתנהגות בחוסר תום לב וכן תשלום הוצאות המשפט.

...

לאחר שבחנתי טענות הצדדים, לא מצאתי כי עלה בידי התובע להוכיח טענותיו לטעות או להטעיה מצדו של הנתבע בכל הנוגע להיות חשבונו אצל הנתבע ביתרת זכות אף לאחר הוצאת השיק.

לא עלה בידי התובע להבהיר המקור לטענתו באשר למסגרת שהיה על הנתבע להקצות לו מה גם שהטענה לא נזכרה בכתב התביעה ואני מקבלת עדותה של גב' סוויד כי לא הוקצתה לתובע מסגרת אשראי משלא העביר עוד משכורת לחשבונו אצל הנתבע.

לנוכח האמור, משלא עלה בידי התובע להרים נטל ההוכחה המוטל עליו, התוצאה היא שהתביעה נדחית.

בית משפט לתביעות קטנות בחיפה ת"ק 66280-08-22 ורצ׳וק נ' פרסמן תיק חצוני: בפני כבוד השופטת ג'אדה בסול תובעת אנסטסיה ורצ׳וק נתבעת נטע פרסמן פסק דין

עסקינן בתביעה אשר הוגשה, על סך 30,000 ש''ח, לפצוי התובעת בשל הוצאת לשון הרע כלפיה, כפי טענתה, ע''י הנתבעת, ברשתות החברתיות.

הפירסום שבבסיס התביעה נכתבו הדברים הבאים: " שאלה. קבעתם תור עם מקעקעת. שילמתם מראש על סקיצה, המקעקעת מרחה אתכם חודש בלי להכין את הסקיצה...ואז ביטלה את התור שעתיים לפני השעה שנקבעה, שלחה לכם לוואטסאפ היתנצלות עם ציור של סקיצה לא מוכנה(אפילו לא קצת... נזכרה בה מסתמן יום קודם) סירבה!! אחרי חודש להתחייב על תאריך חדש וגם סירבה לבטל ולהחזיר את התשלום. מה עושים??? יש לי חברים עורכי דין שיוכלו לעזור?" אחד המשתתפים באותה קבוצה/ פורום שאל את הנתבעת באשר לזהות בעל המיקצוע, כי אז, ציינה הנתבעת את שמה של התובעת.

...

על כן, יישום הוראות החוק, וההלכה בענייננו, מביא למסקנה, כי הפרסום לא עבר את משוכת הביקורת הלגיטימית, והבעת הדעה הצרכנית שזכותה של הנתבעת להביע, ועת הביקורת הועלתה אף ללא אזכור שמה של התובעת, מראה כי פרסום הפוסט לא נעשה לשם ביוש של התבועת או פגיעה בשמה הטוב, ולא היה דופי בכך שבעת שהיא נשאלה באשר לזהות בעלת המקצוע היא מסרה את פרטי התובעת.

על כן, ומשלא ביססה התובעת את תביעתה , ולאור הקביעות לעיל, דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

בהליך זה נטל השיכנוע חל על התובע , החובה עליו להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה", וזאת על אף שמדובר בתביעה קטנה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפני, ולאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להיתקבל בחלקה ולהלן אנמק: התובע מבקש לחייב את הנתבעת לפצות אותו בגין הוצאת לשון הרע וכן מבקש סעד של החזר תשלום ארנונה.

תחילה תביעת התובע להשבת תשלומי הארנונה בטענה כי אינו חייב לשלם ארנונה מאחר ולא החזיק בנכס עד ליום 19.6.22 וכי מדובר בחיוב שלא כדין נמחקת בהעדר סמכות עניינית לבית משפט זה לידון בה. שכן, מדובר בתקיפה עקיפה של החלטה מנהלית של רשות מקומית בדמות דרישת תשלום ארנונה כאשר עתירה נגד החלטה של רשות מקומית היא בסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפני, ולאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה ולהלן אנמק: התובע מבקש לחייב את הנתבעת לפצות אותו בגין הוצאת לשון הרע וכן מבקש סעד של החזר תשלום ארנונה.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכל החומר שהוגש לבית המשפט הגעתי למסקנה כי אכן נפל פגם בהטלת צו העיקול על ידי הנתבעת ומשכך יש לראות בהטלת צו העיקול כהוצאת לשון הרע המזכה את התובע בפיצוי ואנמק.

משטענת הנתבעת כי צו העיקול בוטל מיד עם מימוש הכספים בבנק לא נסתרה ומשהתובע לא הוכיח כי נגרמו לו נזקים בבנק עקב צו העיקול ובשקילת כל השיקולים לעיל, מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסכום של 4,000 ש"ח. הנתבעת תשלם סכום זה לתובע בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אצלה אחרת, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא.