התובע הגיש תביעתו מכוח הוראות סעיף 30א(י)(3) לחוק התיקשורת המוכר אף כ"חוק הספם".
מטרתו של הסעיף היא לעקור תופעה של שיגור מסרונים ללא הסכמת הנמענים שאינה אלא בגדר הטרדה המכונה "דואר זבל". הספם מהוה מיטרד לציבורי והמחוקק ביקש למגר תופעה זו באמצעות הטלת אחריות על המפרסם, על דרך של פיצוי ללא הוכחת נזק.
בעניינינו, טוענת הנתבעת, טענה אותה אני מקבלת, כי חוק הספם לא חל בעניינינו, בהנתן כי לשון הסעיף קובע בזו הלשון:
סעיף 30א(ב) לחוק התיקשורת קובע בזו הלשון:
"...(ב) לא ישגר מפרסם דבר פירסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומאטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת; פנייה חד-פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהוה הצעה להסכים לקבל דברי פירסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה". (הדגשה שלי ר.ז)
סבורני כי שיחות טלפוניות המבוצעות על ידי נציג אנושי, אינן ניכנסות בגדר תחולת סעיף 30 א לחוק התיקשורת.
...
בענייננו, טוענת הנתבעת, טענה אותה אני מקבלת, כי חוק הספאם לא חל בענייננו, בהינתן כי לשון הסעיף קובע בזו הלשון:
סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת קובע בזו הלשון:
"...(ב) לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת; פנייה חד-פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה". (הדגשה שלי ר.ז)
סבורני כי שיחות טלפוניות המבוצעות על ידי נציג אנושי, אינן נכנסות בגדר תחולת סעיף 30 א לחוק התקשורת.
"[...] על העוסקים בשיווק טלפוני להפנים כי, גם אם טלמרקטינג כשלעצמו אינו מהווה הפרת חוק התקשורת ופניה טלפונית לקהל הרחב הינה לגיטימית, מרגע שהנמען הביע אי רצון להמשך הפניות, הפניות החוזרות עלולות להוות פגיעה בפרטיותו, המזכה בפיצוי כספי ללא הוכחת הנזק".
לאור כל האמור וכאשר קביעת הפיצוי הינה בהתאם למכלול הנסיבות של כל מקרה ובהינתן קיומן של 14 שיחות טלפוניות במשך תקופה של שנה וסירובה של הנתבעת לקחת אחריות, אני פוסקת לתובע פיצוי על סך של 7,000 ₪.
סוף דבר:
לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעות התובע נגד הנתבעת תשלם הנתבעת לתובע סך של 7,000 ₪.
בסה"כ תשלם הנתבעת לתובע סך של 7,750 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
