תביעה קטנה: הפרת חוזה שכירות וגרימת נזק

לפניי תביעה קטנה לפצוי כספי בסך של 33,900 ₪ בגין הפרת הסכם שכירות (להלן: ההסכם), גרימת נזקים למושכר, ודחיית האפשרות להשכיר את המושכר.

...

סבורני כי מדובר בפרק זמן סביר לצורך פינוי המושכר, ועל הנתבע היה להיערך, מכל מקום, לאפשרות שכזו.

לפיכך, התביעה העיקרית מתקבלת באופן חלקי והתביעה שכנגד נדחית.

אני מורה לתובע להשיב את המחאת הביטחון בסך של 18,000 ₪ לידי הנתבע, וזאת 15 יום מהיום.

בבית-משפט קמא התבררה תביעת המשיבים לפצוי בגין הפרת הסכם שכירות, בשל עזיבת המושכר, דירת מגורים, לפני תום תקופת השכירות החוזית, ללא מתן הודעה מוקדמת של שלושה חודשים, כפי שנקבע בהסכם וללא הסכמת המשיבים לסיום מוקדם של תקופת השכירות.

המבקשת הדגישה כי עזבה את המושכר בשל מעשה המשיב אשר הפר את הסכם השכירות ופגע בפרטיותה וללא שגרמה לנזקים במושכר.

תכליתו של בית משפט לתביעות קטנות היא למנוע מן האזרח הפשוט את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולי השיפוט המקובלים, וזאת על ידי קיום הליך מהיר, בסכומי כסף נמוכים וללא פורמליות, ובכך לפתוח בפניו את שערי בית המשפט כאשר הוא סבור כי נגרם לו עוול (רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177 (1994); רע"א 5711/08 פרטוק נ' טורג'מן (17.3.2009)).

...

בתחילתה, נעצר המשיב למשך 5 ימים; ובסופה, הוחלט על סגירת תיק החקירה בעילת "חוסר אשמה". בית-משפט קמא, לאחר שעיין במכלול החומר הקיים בתיק, לרבות חוות-הדעת ותמונות של מצב המושכר, שמע את הצדדים (ולאחר שדחה את בקשת המבקשת לייצוג בידי עורך-דין) ונתן דעתו לטענותיהם, הגיע לכלל מסקנה כי דין התביעה, להתקבל, בחלקה.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בחנתי את פסק הדין ונימוקי בית-משפט קמא, ועיינתי בתיק דלמטה באמצעות מערכת "נט המשפט", הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות בלא צורך בתגובה, וזאת- מכוח סמכותי לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018.

לעניין הנזקים במושכר – גם כאן, לא שוכנעתי להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית-משפט קמא אשר מצא, מנימוקיו, לקבל את טענת המשיבים לקיומם של פגמים במושכר, בין היתר על יסוד תמונות המושכר וגרסאות הצדדים.

לאור האמור, מטעמים אלו, בהתחשב בסכום פסק-הדין, אשר הושת במשורה ובאופן מתון, ומשלא נמצאה טעות גלויה בפסק-הדין המצדיקה התערבות ערכאת הערעור - הבקשה נדחית.

לבסוף טענה התובעת, כי הנתבעים מיוצגים ועל כן תמוהה עקשנותם לידון בתביעות אלה במסגרת בית משפט לתביעות קטנות; כי התביעה הקטנה היא על נזקים מסוג אחר מהנזקים הנתבעים כאן; וכי היא ערה לכך שמתנהלים סביב הפרת ההסכם הליכים שונים אך ההליך בהוצאה לפועל אינו מיתנהל נגד הערבים ובכל מקרה לא היתה גובה יותר מהסכום המגיע לה. בתגובה לתשובה טענו הנתבעים, כי האזהרה בתיק ההוצאה לפועל נימסרה לנתבעת 1 ביום 19.7.2020, לאחר שהוגשה התביעה הקטנה, ובעת שהוגשה התביעה הקטנה לא ידעו שניפתח נגדם תיק ההוצאה לפועל.

אם כן, התביעה הקטנה נוגעת לניזקי התובעים כתוצאה מהליקויים בדירה; התביעה כאן נוגעת לניזקי התובעת כתוצאה מביטול הסכם השכירות בטרם הסתיימה התקופה ובשל הנזקים שנגרמו לדירה; וההתנגדות נוגעת לניזקי התובעת, ככל הנראה, כתוצאה מהפרת ההסכם והנזקים הנטענים (מאחר והתיק מצוי בשלב הדיון בהתנגדות, לא הוצגה גרסת התובעת וטרם נטען בצורה ברורה בגין מה בוצעה ההמחאה אולם הדברים נלמדים מתוך הנטען בהליך שלפניי).

...

על כן אני דוחה את בקשת הנתבעים למחוק את התביעה.

סוף דבר: בהתבסס על ניתוח הדברים כאמור, אני מורה על עיכוב הדיון בהליך זה עד לאחר מתן פסק הדין בתביעה הקטנה ולאחר החלטה בהתנגדות.

טענות הנתבעת בתמצית: התובע הוא שהפר את הסכם השכירות, גרם לנזקים למושכר, נימנע מלשלם את חשבונות המים והחשמל במועד, והודיע באופן חד צדדי לנתבעת על פינוי המושכר 3 חודשים טרם סיום תקופת השכירות.

בהמשך להודעה זו ובהודעה נוספת מחודש 06/20 הודיע התובע לנתבעת על כך שתיקן את הנקז במקלחת "סידרתי את הנקז ואת קופסאות הבקורת..". ביום 22.6.20 שלח התובע לנתבעת תמונה בצרוף הודעה ולפיה "מצאתי את הבעיה במטבח שגרמה לריקבון של כל הארון. החיבור של הברז חלודה ומטפטף, אחליף אותו". בתגובה השיבה הנתבעת בהודעה "תודה. תשלח לי חשבונית על החומרים" והתובע השיב להצעתה "לא צריך. יש לי". ביום 25.6.20 שלח התובע לנתבעת הודעה כי שם לב שיש נזילה קטנה מהווסת מים של האסלה וכי הוא ינסה לתקן את הנזילה: "עכשיו שמתי לב שיש נזילה קטנה מהוסת מים של האסלה יכול להיות שזה גרם לרטיבות לחלחל מתחת למדרגות. מחר אנסה לתקן את זה, כרגע סגרתי את הברז". פירוט זה של ההודעות והתכתובות בין הצדדים בזמן אמת חשוב ונידרש שכן בשונה מהאופן שבו הציג התובע את השתלשלות העניינים בכתב תביעתו– הרי שמעיון מדוקדק בהן, השתכנעתי כי כפי שטענה הנתבעת – וכעולה מן התכתובות עצמן – הרי שביחס כל אותן טענות שהעלה התובע ביחס לליקויים כאלו ואחרים במושכר – במהלך חודש 06/20 –הציג התובע את הדברים כאילו הליקויים תוקנו על ידו בשל מומחיותו בתחום, התובע הבהיר מצדו במסגרת הודעותיו כי הבעיות אכן תוקנו על ידו, ואף כלל לא דרש החזר כספי או ביצוע תיקונים נוספים ע"י מי מטעם הנתבעת – אלא אך יידע אותה על הבעיות ועידכן מפורשות כי הוא ביצע את התיקונים.

...

אשר לרכיב החזר בגין צריכת חשמל מוגזמת – התובע לא הוכיח כי צריכת החשמל עלתה בשל בעיית הרטיבות ולדברי הנתבעת בעדותה – במשך כל 9 החודשים בהם התגורר התובע במושכר – שילם לתובעת עבור חשבונות החשמל סכום של 3,000 ₪ - היינו – כ-333 ₪ בחודש – ודרישתו להשבת סך שך 2,700 ₪ מתוכן, באופן שהתובע ישלם עבור כל 9 החודשים סך של 300 שח בלבד – תמוהה ואינה מובנת.

סוף דבר אשר על כן ולנוכח כל האמור לעיל – הרי שהתביעה נדחית למעט ביחס לרכיב הפיצוי בסך של 650 ₪ עבור תיקון שקעי החשמל.

הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 650 ₪ בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

עניינו של ההליך שהתנהל לפני בית משפט קמא הוא בתביעה כספית שהמבקש הגיש נגד המשיב בגין הפרת חוזה, אי תשלום דמי שכירות, גרימת נזקים לנכס, ונזקים אחרים.

אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא "מחמירה במיוחד, כשרשות זו תנתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת העירעור. רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תנתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת" (ס' 4 לפסק דינו של כב' השופט צ' זילברטל ברע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' אילנה משיח [פורסם בנבו](20.5.15)).

...

היות וכבר ניתן פסק דין בהליך, בית המשפט לא מצא לבטל אותו, ואולם מחמת התנהלותו של המבקש, בית המשפט הורה שהמבקש ישלם סכום של 7,500 ₪ לאוצר המדינה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ונתתי דעתי לטענות המבקש הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות.

מדובר בהחלטה שהיא בלב ליבו של שיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית, ואיני רואה עילה להתערב בה. התוצאה היא אפוא, שאני מחליט לדחות את הבקשה למתן רשות לערער.