טענות ענת
דין התביעה לדחייה על הסף בהיותה מוגזמת וקנטרנית, תוך שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב.
ענת פעלה כדין ובהתאם להוראות הסכם השכירות, ולא הפרה התחייבות כלשהיא.
גם בכתב התביעה שהגישה ענת בבית המשפט לתביעות קטנות ביום 27.11.2017 חזרה ענת שוב על גירסתה לפיה גדי: "ביקש לסיים את תקופת השכירות ולפנות את הנכס מוקדם מהצפוי [...] לפי הסכמת הצדדים הנתבע יפנה את הנכס במהלך חודש ספטמבר 2017 [...] למרות ההסכמה בין הצדדים, הנתבע סרב לפנות את הנכס במועד שהוסכם". רק בס' 13 לכתב הגנתו שהוגש ביום 23.1.2018, הזכיר גדי לראשונה את גירסתו המלאה לפיה: "התובעת הסכימה לחדש את הסכם השכירות, אולם לאחר שהצטרפה לקנוניה לגזל חנות הפלאפל וגזל מטה לחמו של הנתבע, משכה את הנתבע בכחש עד לחודש 9.17 שאז הודיעה באופן חד צדדי על דרישה לפינוי מיידי של החנות וטפלה על הנתבע כביכול ביקש לפנות את החנות".
לא מצאתי אף ליתן אמון בגירסתו של גדי כי סגר את העסק בשלהי חודש אוגוסט 2017 לצורך שיפוצים, תוך הסתמכות על הסכמה של ענת להארכת תקופת השכירות.
בסיכומיו טען גדי כי מדובר בהודאת בעל דין של חביב, המצטרפת לתרשומת הכנסות והוצאות שנערכה על ידי חביב אותה הגיש, וכי לחילופין, יש לחייב את הנתבעים בפצוי המשקף את שווי העסק בהתאם לפסק הבורר, העומד על סך של 520,000 ₪ (260,000 ₪ X 2), בתוספת פיצוי בגין הפרת הסכם הבוררות "פיצוי נהוג בגובה של 20% מהשווי שנקבע לחנות" בסך של 107,456 ₪ (סע' 36-28 בסיכומי גדי).
בע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ''ד נח(1) 1 (2003), הובא הטעם שמאחורי תקנה זו: "המטרה העומדת ביסוד התקנה היא מניעת מצב שבו לא ידע הנתבע מפני מה עליו להיתגונן, ולא יהיה באפשרותו להכין הגנתו כראוי ולהערך לקראת המשפט".
אף לאחר עיון מדוקדק בכל אשר הגיש גדי במסגרת תביעתו, אין בנמצא אזכור לחיקוקים שהופרו במסגרת כתב התביעה, מעבר לאלו שנידונו בהרחבה לעיל, אלא טענות שונות ומשונות להפרת הסכם השכירות כמקור לחובה חקוקה (ר' לדוגמא ס' 295 לכתב התביעה).
יתר על כן, על פי הפסיקה, "על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת גרימת הנזק, אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תדחה תביעתו אם לא הוכיח את שיעור הנזק. משמע, במקרים בהם לאור טיבו אופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים, שומה על הנפגע - התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי [...] בנוסף, במידה ולאור טבעו ואופיו של הנזק, ניתן היה להביא נתונים מדויקים, אולם הסיבה הלכאורית לחוסר האפשרות להערכת שיעור הנזק היתה נעוצה בכשלונו של הניזוק להביא ראיות מתאימות המאפשרות את קביעת שיעור הנזק, אין מקום לפסוק לו פיצוי בגין הנזק" (ע"א (מחוזי-ת"א) 12033-03-12 בניאן נ' עיזבון המנוח ליבלזון ז"ל (פורסם בנבו, 13.7.2015), בפיסקה 20).
...
לפיכך, התביעה שכנגד בגין רכיב זה נדחית.
משכך, התביעה שכנגד לפיצוי בגין עגמת נפש נדחית.
סוף דבר
תביעתו של גדי נגד ענת נדחית, למעט בעילת לשון הרע, בגינה תשלם ענת לגדי סך של 7,000 ₪.