מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעה קטנה: הפרת חוזה שיפוצים לאחר הליך בוררות כושל

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בשלום אשדוד נפסק כדקלמן:

טענות ענת דין התביעה לדחייה על הסף בהיותה מוגזמת וקנטרנית, תוך שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב. ענת פעלה כדין ובהתאם להוראות הסכם השכירות, ולא הפרה התחייבות כלשהיא.
גם בכתב התביעה שהגישה ענת בבית המשפט לתביעות קטנות ביום 27.11.2017 חזרה ענת שוב על גירסתה לפיה גדי: "ביקש לסיים את תקופת השכירות ולפנות את הנכס מוקדם מהצפוי [...] לפי הסכמת הצדדים הנתבע יפנה את הנכס במהלך חודש ספטמבר 2017 [...] למרות ההסכמה בין הצדדים, הנתבע סרב לפנות את הנכס במועד שהוסכם". רק בס' 13 לכתב הגנתו שהוגש ביום 23.1.2018, הזכיר גדי לראשונה את גירסתו המלאה לפיה: "התובעת הסכימה לחדש את הסכם השכירות, אולם לאחר שהצטרפה לקנוניה לגזל חנות הפלאפל וגזל מטה לחמו של הנתבע, משכה את הנתבע בכחש עד לחודש 9.17 שאז הודיעה באופן חד צדדי על דרישה לפינוי מיידי של החנות וטפלה על הנתבע כביכול ביקש לפנות את החנות". לא מצאתי אף ליתן אמון בגירסתו של גדי כי סגר את העסק בשלהי חודש אוגוסט 2017 לצורך שיפוצים, תוך הסתמכות על הסכמה של ענת להארכת תקופת השכירות.
בסיכומיו טען גדי כי מדובר בהודאת בעל דין של חביב, המצטרפת לתרשומת הכנסות והוצאות שנערכה על ידי חביב אותה הגיש, וכי לחילופין, יש לחייב את הנתבעים בפצוי המשקף את שווי העסק בהתאם לפסק הבורר, העומד על סך של 520,000 ₪ (260,000 ₪ X 2), בתוספת פיצוי בגין הפרת הסכם הבוררות "פיצוי נהוג בגובה של 20% מהשווי שנקבע לחנות" בסך של 107,456 ₪ (סע' 36-28 בסיכומי גדי).
בע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ''ד נח(1) 1 (2003), הובא הטעם שמאחורי תקנה זו: "המטרה העומדת ביסוד התקנה היא מניעת מצב שבו לא ידע הנתבע מפני מה עליו להיתגונן, ולא יהיה באפשרותו להכין הגנתו כראוי ולהערך לקראת המשפט". אף לאחר עיון מדוקדק בכל אשר הגיש גדי במסגרת תביעתו, אין בנמצא אזכור לחיקוקים שהופרו במסגרת כתב התביעה, מעבר לאלו שנידונו בהרחבה לעיל, אלא טענות שונות ומשונות להפרת הסכם השכירות כמקור לחובה חקוקה (ר' לדוגמא ס' 295 לכתב התביעה).
יתר על כן, על פי הפסיקה, "על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת גרימת הנזק, אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תדחה תביעתו אם לא הוכיח את שיעור הנזק. משמע, במקרים בהם לאור טיבו אופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים, שומה על הנפגע - התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי [...] בנוסף, במידה ולאור טבעו ואופיו של הנזק, ניתן היה להביא נתונים מדויקים, אולם הסיבה הלכאורית לחוסר האפשרות להערכת שיעור הנזק היתה נעוצה בכשלונו של הניזוק להביא ראיות מתאימות המאפשרות את קביעת שיעור הנזק, אין מקום לפסוק לו פיצוי בגין הנזק" (ע"א (מחוזי-ת"א) 12033-03-12‏ בניאן נ' עיזבון המנוח ליבלזון ז"ל (פורסם בנבו, 13.7.2015), בפיסקה 20).
...
לפיכך, התביעה שכנגד בגין רכיב זה נדחית.
משכך, התביעה שכנגד לפיצוי בגין עגמת נפש נדחית.
סוף דבר תביעתו של גדי נגד ענת נדחית, למעט בעילת לשון הרע, בגינה תשלם ענת לגדי סך של 7,000 ₪.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2020 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

סיכומה של התביעה – התובעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית כאשר הודיעו בחלוף 3 שבועות בלבד מכניסתם לדירה כי הם יפנו אותה תוך חודש נוסף, ללא כל נימוק מבורר בדין, ותוך הפרה יסודית של ההסכם.
אין לי ספק כי במצב דברים אחר, הנתבעת היתה מעלימה עין מזוטי דברים אלו (כמו גם מעלות ניקיון בסכום של 500 ₪, ניקיון שממילא היה צריך לבצע בעקבות השפוץ המשמעותי יותר שבוצע לאחר מכן), אולם משהכניסו הצדדים את ההתנהלות ביניהם למסגרת של הליכים משפטיים, כל צד בחר להעצים ולהקצין את תחושותיו ונזקיו, וחבל.
בגין עוגמת הנפש שהיתה מנת חלקה של הנתבעת, התובעים ישלמו לה סכום אותו אני אומדת, בהיתחשב בכך כי עסקינן בהליך בבית המשפט לתביעות קטנות, בסך של 2,000 ₪.
...
הפעולה היחידה שאותה אני סבורה כי התובעים היו צריכים להימנע ממנה היתה קדיחת חורים באריחים של חדר האמבטיה לצורך התקנת מדפים.
בגין עוגמת הנפש שהיתה מנת חלקה של הנתבעת, התובעים ישלמו לה סכום אותו אני אומדת, בהתחשב בכך כי עסקינן בהליך בבית המשפט לתביעות קטנות, בסך של 2,000 ₪.
המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ התובעים ולנתבעת בדואר רשום.

בהליך רשות ערעור תביעות קטנות (רת"ק) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בפסק הדין מיום 26.7.20 נקבע כי השוכרים –המשיבים הם אלו שהפרו את הסכם השכירות הפרה יסודית, כאשר ללא נימוק מבורר בדין החליטו ליתן הודעת ביטול ולעזוב את הדירה פחות מחודשיים לאחר שנכנסו אליה ותביעתם, כאמור, נדחתה.
דין בקשת רשות העירעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבים וזאת מהנימוקים כדלקמן: הלכה היא כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תנתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת העירעור (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (פורסם בנבו) (18.3.2015)). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תנתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת..." (רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח, פסקה 4 לפסק דינו של כב' הש' צ' זילברטל (20.5.15)).
בימ"ש לא מצא לנכון שלא לנכות מחוב דמי השכירות סכום מסויים בגין תקופת השפוץ, שאמנם נכפתה על המשכירה אך בסופה היא קיבלה דירה משודרגת שאפשר לגבות בגינה דמי שכירות גבוהים יותר.
...
לא מצאתי , כאמור,כי זהו המקרה שבו תתערב ערכאת ערעור בפסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות ולפיכך יש לדחות את הבקשה.
לסיכום: לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

ביום 7.9.15 נכרת הסכם בין התובעות לקורן לשכירת תחנת התידלוק, חנות הנוחות ומבנים נוספים שמיתחם תחנת התידלוק (משרד, מחסן שמנים קטן, מטבחון ושירותים).
במהלך שנת 2016 פרץ סיכסוך קודם בין הצדדים, בין היתר בנוגע לעבודות שפוץ ובנייה שביצעה קורן במיתחם תחנת התידלוק לאחר כריתת הסכם השכירות, והתנהל הליך משפטי בין הצדדים בבית המשפט השלום בחיפה (ת.א. 12442-03-17, להלן: "הסיכסוך הקודם") שבסופו נחתם בין הצדדים הסכם גישור ביום 25.2.18 (להלן: "הסכם הגישור").
התובעות עתרו בתביעתן לסעד הצהרתי לפיו ביטלו כדין את הסכם השכירות בהודעת הביטול שניתנה על ידן בתאריך 28.6.20, הצהרה על בטלות אמצעי התשלום והבטוחות שנמסרו לקורן מכח הסכם השכירות ובכלל זה הערבות הבנקאית, וחיוב קורן בתשלום בגין הנזקים שנגרמו לתובעות בשל הפרתו היסודית הנטענת של ההסכם.
דיזול טענה שהתנגדה לשאת בחיוב האמור בשל העובדה שביטלה כדין את ההסכם בין הצדדים, ובפרט לאחר שקורן עשתה כל שביכולתה על מנת להאריך את ההליך המשפטי בין הצדדים ואף הכשילה את קיום הבוררות.
לאור העובדה שנטל ההוכחה רובץ לפתחן של התובעות להוכחת טענת לתחרות, הן כשלו בהוכחת יסוד עובדתי מהותי זה. באופן דומה, גם ביחס למרכולית לא הביאו התובעות ראיות של ממש למוצרים שנמכרו בה מלבד צילומים של פנים המרכולית, שאין בהם להוכיח את מיגוון המוצרים שנמכרו בה. התובעות קיבלו את שתוף הפעולה המלא של מר לוי שהעיד מטעמן ההיה בידיהן להמציא רשימה ברורה ושלמה של המוצרים שנמכרו במרכולית כדי להוכיח שהם זהים או דומים למוצרי חנות הנוחות.
כמו כן, קורן נשאה בהוצאות משפטיות בעקבות הפרת ההסכם לרבות שכר טירחת עורך דין ושכר טירחת הבורר עד לפתיחת ההליכים בתיק זה בסך 58,500 ₪ (נספח 38 לתצהיר).
...
התביעה שכנגד נדחית אף היא בהעדר הוכחת רכיבי הנזק שבה.
בהתאם אני מורה על ביטול כל אמצעי התשלום והבטוחות שניתנו לקורן על ידי התובעות מכח הסכם השכירות ובכלל זה: בטלות הערבות הבנקאית שנמסרה לקורן מכח סעיף 20.2.1 להסכם השכירות, בטלות שטר חוב שנמסר לקורן מכח סעיף 20.2.2 להסכם ובטלות השעבוד הספציפי שנרשם על ציוד ומלאי השייך לתובעות מכח סעיף 20.2.4 להסכם.
בהתאם לשיקולים אלה, אני מחייב את התובעות לשלם לקורן הוצאות משפט בסך 117,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

נטען כי רק לאחר חתימת ההסכם, נודע לתובע 2 מפי הנתבע, כי כל השותפויות שהקים בעבר כשלו וגרמו לנזקים כלכליים רבים עד היום.
עוד נטען כי התובעים זנחו את מרבית טענותיהם שבתביעה, כמו שפוץ המיתחם, בגין הזכיינות, ביחס להזמנה באיחור לארוע הפתיחה של מיתחם ברלין וההוצאות שנגרמו לתובעים, הפרת בלעדיות שהובטחה כביכול לתובעת 1 בחנות, ביחס לעבודה מול הספק הגרמני.
כמו כן, נקבע כי קיימים שני מקורות להטלת אחריות אישית מכוח תורת האורגנים: האחד, דיני החברות, הכופפים את מקבלי ההחלטות בחברה להסדרי דין שונים, כמו חובות אמון, חובת תום הלב וכדומה, כך שבמקרה של הפרה של אותם ההסדרים ניתן לתבוע את המפר; המקור השני הוא הדין הכללי, כמו דיני חוזים (הפרת חובת תום הלב למשל) ודיני הנזיקין, כאשר במקרה של הפרה יכול הנפגע לתבוע את נושא המשרה (ע"א (ת"א) 5156-12-09 אדלר נ' פסקין [פורסם בנבו] (2.2.12)).
בהמשך אותו דיון מעיד הנתבע , בעמ' 3 שורות 7-17 : "החברה שנגדה ניתן פסק הבורר היא בהליכי פשיטת רגל, ויש לה תביעות רבות, גם בגרמניה בברלין, בארץ זו התביעה היחידה. הנכס היה בשכירות בתוך קניון בברלין. הציוד והסחורות וכל מה שהיה שם, לצערי לאחר הקורונה שחזרתי ולא יכולתי לטוס יותר כי סגרו את השמיים במרץ 2020, נולדו לי ילדים בפברואר, והיה תיכנון שאשר חודשיים עם הילדים, ואחזור לעסק, אבל אז כבר סגרו את השמיים ונכנסנו עמוק לקורונה. יש לי ארוז בגרמניה חלק מהסחורה שנשארה. היא נארזה ועדיין ממתינה. גם במיילים ששלחתי הצעתי שיבואו לאסוף את זה עוד בזמן אמת, מי שרוצה מוזמן לקחת אותו שם. יש לי תמונות של סחורה שהיא כבר פגת תוקף כבר מלכתחילה. גודל הנכס היה שם כ 85 מטרים. " והתובע מעיד שורות 24-30 לאותו דיון : "לגבי החזרת הסחורה הייתי מאד רוצה לסיים את העניין הזה ולקבל את הסחורה בחזרה, הבנו שאין אפשרות שהעסק לא יכול להתפתח מאחר ומדובר באדם אחד המנהל את העסק והוא לא הולך לכיוון טוב. מעולם לא הייתה היתייחסות לגבי החזרת סחורה, עובדה שהוא הזמין שתי הזמנות נוספות של סחורה והוא היה יכול להתקזז או להחליף ולא להזמין הזמנות נוספות.
בית המשפט מחייב את הנתבע לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות דיון ושכ"ט עו"ד בשיעור מתון , ונוכח העובדה שמן התביעה המקורית היתקבל רק חלק קטן יחסית , ובסך כולל של 10,000 ₪ , צמוד ונושא ריבית כחוק ,החל מהיום ועד לתשלום בפועל.
...
משכך אני סבור כי על הנתבע אישית, לשלם סכומי האספקות שפורטו לעיל , ובשיעור של 23,849 יורו.
לפיכך על הנתבע לשלם לתובעים סך 23,849* 3.88 ₪ = 92,534 ₪ התביעה לגבי יתר רכיבי התביעה ובסכומה המוקטן נדחית, באשר לא הוכחה באופן מספק בפן האישי הנדון כאן.
סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו