תביעה קטנה: גניבת רכב וזכאות לתגמולי ביטוח

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים ת"ק 23347-12-15 לווינסון נ' מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ ח.צ. 52004254 לפני כב' הרשם הבכיר ניר נחשון התובע: מרדכי לווינסון -נגד- הנתבעת: מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ פסק-דין

מבוא: לפניי תביעה כספית-חוזית, על סך 31,800 ₪, במסגרתה עותר התובע לשפותו בגין נזקים ממוניים ולא ממוניים שנגרמו לו בעקבות גניבת רכבו מכוח זכאותו לקבלת תגמולי ביטוח בהתאם לחוזה הביטוח שנכרת בין הצדדים לאחר שזו דחתה את תביעתו.

...

ואכן, ממכלול תמלול השיחה, ואף מדברי הצדדים, באתי לידי מסקנה לפיה גרסתו של התובע, כי בעטיו של הוויכוח שהתנהל בינו לבין גב' כהן תירץ תירוצים מתירוצים שונים בכדי לא למסור לה את הרכב, נשמעת לי מהימנה וקוהרנטית.

לאור האמור, הנני מקבל את טענת התובע, לפיה, רכבו נגנב במועד הרלוונטי, ומשכך חבה הנתבעת כלפי התובע והינה אחראית לשפותו בגין הנזק שנגרם לו. בשולי הדברים ולא יהא זה למותר לציין, כי התובע שיתף פעולה באופן מלא עם מאמצי החקירה מצד הנתבעת, שיתוף פעולה אשר כלל אף מסירת תדפיס שיחות שביצע באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שברשותו לידי החוקר ומסמכים רבים נוספים אשר אסמכתא למסירתם לידי הנתבעת צירף הוא לתביעתו, חרף העובדה שכלל לא התחייב לפעול כאמור.

סוף דבר: לאחר ששקלתי הדברים ובאיזון הראוי של כל האמור לעיל, סבורני, כי יש להעמיד את גובה התגמול הביטוחי אותו חבה הנתבעת לשלם לתובע על סך של 16,614 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.5.14 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

האם על מבטחת הרכב לשאת בתגמולי ביטוח בנסיבות אלו, בהם לא ידועה זהות הנהג וייתכן כי אינו מורשה לנהוג לפי תנאי הפוליסה? האם העובדה כי תחילה מסר המבוטח דיווח שקרי כי הוא נהג ברכב, שוללת זכאותו לתגמולי ביטוח? רקע וטענות הצדדים התובע הנו הבעלים של רכב מרצדס שמועד עלייתו לכביש ביום 15.10.13, ונרכש על ידו ביום 4.9.2014.

עוד טוען כי ברכב נעשה שימוש שלא ברשותו, ולכן זכאי לכסוי בטוחי מכוח כסוי למקרה גניבה, הכולל גם שימוש ללא רשות הבעלים.

מסקנת בית המשפט לתביעות קטנות הייתה כי הנתבע לא הצביע על הזהות הנהג ברכב ולא שיכנע כי הרכב נגנב ממנו.

...

הנתבעת טוענת כי דין התביעה להידחות מאחר והתובע מסר מידע כוזב בכוונת מרמה ולכן חל סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח הפוטר את המבטח מחבותו.

אין בידי לקבל את הטענה כי יש לדחות את התביעה מחמת העדר יריבות מאחר שהרכב משועבד.

סוף דבר התובע מסר תחילה גרסה שקרית כי נהג ברכב בזמן התאונה, אולם גרסה זו נמסרה עקב חשש מעובדי מכון השטיפה שגרמו לתאונה ולא בכוונת מרמה.

אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע 404,433 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד השומה ביום 25.8.15.

בית משפט לתביעות קטנות בחיפה ‏כ"ב אלול תשע"ו, 25 ספטמבר 2016 ת"ק 4337-02-16 פרץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ בפני כב' הרשמת הבכירה, הדס שכטר-ישראלי התובע נסים פרץ הנתבעת הראל חברה לביטוח בע"מ פסק דין

לפניי תביעה על סך 6,708 ₪ לתשלום תגמולי ביטוח בגין גניבת תיק וציוד שהיה בו (מחשב; אייפד; חומר לימודי וביגוד) מכוח פוליסת ביטוח מספר 1605039982 (להלן: הפוליסה").

עם זאת, ככל שהפוליסה קובעת סייגים והחריג הרלוואנטי לו טוענת הנתבעת בפוליסה נכלל בצורה מפורשת במסגרת פירוט הגדרת האחריות, בנסיבות בהן קיים דוח התלונה במישטרה וכן ההודעה על מקרה הביטוח וגירסתו העובדתית של התובע מפורטת במסגרתן – אזי היה על התובע לסתור את שעולה מהמסמכים לשם ביסוס טענתו כי הוא זכאי לתגמולי הביטוח.

תאריך זה אינו מתיישב עם גרסת התובע כמפורט בסעיף 11 לכתב התביעה: "... מספר ימים לאחר מכן התקבלה תשובה מאת סוכנות הביטוח לפיה חברת הביטוח דחתה את התביעה בטענה כי הפוליסה אינה מבטחת פריצה וגניבה מתוך רכבים" ובהמשך, סעיף 12 : "על מנת לבדוק ולדחות את הטענה כי הרכב נפרץ, פנה התובע למומחה מנעולים מטעמו...". מתי פנה איפוא התובע לשם בדיקת הרכב? האם בתכוף לאחר האירוע (כפי שעולה מתאריך המסמך) שאז גם עולה השאלה מה היתה הסיבה אשר בעטיה, באותה העת, כה סמוך לאירוע, מצא הוא לבצע בדיקה כאמור ׁ(ויוזכר, כי ביום 28/5/15 – 3 ימים לאחר האירוע, מילא התובע את ההודעה לביטוח בדבר פריצה לרכב ) או שמא, כפי שנכתב בתביעה וכפי שהעיד הוא בפניי (עמ' 2 שורות 11-12) פנה הוא למומחה רק בחלוף כמה ימים מעת האירוע, ולאחר שנמסרה לו מאת הסוכן עמדת הנתבעת בדבר דחיית הדרישה.

...

דיון והכרעה אקדים ואומר, כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את המסמכים שהוגשו לתיק והתרשמתי מעדויותיהם – הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה.

הסבר זה תמוה בעיני שכן בנסיבות אלה, משעמד התובע על כך שבידי הנתבעת אסמכתאות מהן עולה גרסה עובדתית שונה מזו לה הוא טוען אודות הארוע וכאשר במכתב הדחיה נכתב מפורשות כי הדרישה נדחית מאחר שמדובר בארוע גניבה מהרכב, סביר היה שהתובע ימהר להעמיד את הדברים על דיוקם לפי גרסתו שלו.

אני מורה אפוא על דחיית התביעה.

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 27167-01-21 ולדמן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ לפני כבוד הרשמת הבכירה, חני ברוך אלון התובע: שלמה ולדמן הנתבעת: מגדל חברה לביטוח בע"מ פסק דין

התובע הוציא אליו את המצלמה באריזתה המקורית עם כרטיסי הזכרון התואמים, ומר אוחנה נטל אותם ועזב את המקום ברכבו.

כאשר נישאל לגבי האפשרות להגיש תביעת שבוב לאחר תשלום תגמולי הביטוח, השיב כי "ככל שיש בידי התובע את (פרטי- ח.ב.א) אותו גנב שגנב ממנו את הרכוש, הוא יכול להגיש תביעה שיחזיר לו את המצלמה..." (עמ' 3).

הרכישה בוצעה ללא קשר לקרות "מקרה הביטוח", ובטרם ארע "מקרה הביטוח". אשר על כן, זכאי התובע לתשלום תגמולי ביטוח לפי ערך שיפוי, דהיינו- בסך של 11,000 ₪, כמפורט בחוות דעת השמאי שצורפה לתביעה (תחת הכותרת "תביעה/הערכת הנזקים"), ובאופן התואם למעשה את נסיבות המקרה, שהרי התובע ביקש למכור את המצלמה וכרטיסי הזכרון לפי שווי זה. סיכום התביעה מתקבלת בחלקה.

...

הרכישה בוצעה ללא קשר לקרות "מקרה הביטוח", ובטרם אירע "מקרה הביטוח". אשר על כן, זכאי התובע לתשלום תגמולי ביטוח לפי ערך שיפוי, דהיינו- בסך של 11,000 ₪, כמפורט בחוות דעת השמאי שצורפה לתביעה (תחת הכותרת "תביעה/הערכת הנזקים"), ובאופן התואם למעשה את נסיבות המקרה, שהרי התובע ביקש למכור את המצלמה וכרטיסי הזיכרון לפי שווי זה. סיכום התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע תגמולי ביטוח בסך של 11,000 ₪ בניכוי השתתפות עצמית בסך של 540 ₪ (כמפורט ברשימת הפוליסה; עדות נציג הנתבעת- עמ' 4).

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

לפניי תביעה קטנה שעניינה בגניבה נטענת של רכב התובע אשר בוטח במועדים הרלוואנטיים על ידי הנתבעת.

סעיפים 26-24 לחוק מגבילים את הזכות לקבל תגמולי ביטוח ממי שמסר למבטחת עובדות כוזבות או העלים עובדות, לאותה מידה שהיתה המבטחת חייבת לשלמם לולא הוכשל בירור החבות, ופוטרים את המבטחת לחלוטין מחבות במקרה שהדבר נעשה בכוונת מירמה.

...

סיכומו של דבר, אני קובעת כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח את יסודות כוונת המרמה בהתאם לנטל המוטל עליה ומשכך, אני מקבלת את גרסת התובע.

בנסיבות אלה ומשהנתבעת לא חלקה על שוויו הנטען של הרכב, ובהתחשב במסמכים שהוגשו, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובע 16,700 ₪, על פי מסמכי הערכת שווי שהגיש התובע.

סיכומו של דבר, על הנתבעת לשלם לתובע 16,700 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 750 ₪.