תביעה קטנה: ביטול חוזה והשבה בגין עבודות צנרת

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות חיפה מיום 2.12.18 שניתן בתיק 25147-02-18, בגדריו קיבל בית משפט קמא תביעת המבקש, בחלקה, וחייב את המשיבה להשיב לידי המבקש סך של 4,656 ₪ (השבת תשלום בגין העבודה והחלקים שלא הותקנו) וכן 500 ₪ עוגמת נפש והחזר מחצית עלות השמאי בסך 585 ₪ והוצאות משפט בסך 300 ₪, ביחד 6,041 ₪.

בין הצדדים נערך הסכם שכותרתו "הסכם עבודה כללי" הנושא תאריך 2.10.16 ובמסגרתו צוין כדלקמן: "ידוע לי ונאמר לי מחירים לפני תחילת העבודה, ואני מאשר את העבודה ברכב. לא תהיה לי כל מחלוקת לגבי העבודה שנעשתה ברכב מפני שנאמר לי הכל לפני תחילת העבודה ברכב. אין לי כל תלונה לגבי העבודה ולגבי המחירים ואני מסכים לגבי העבודה שבוצעה ברכב". בסוף מתן השרות על ידי המשיבה, הוגש למבקש חשבון בסך 7,885 ₪ בצרוף תעודת אחריות ופירוט בכתב יד של מרכיבי החשבון, אשר כלל את החלקים והעבודות כמפורט להלן: מדחס בסך 2,180 ₪, אלטרנטור 1,680 ₪, מייבש 380 ₪, שסתום 480 ₪, וקום גז 390 ₪, מצבר בסך 890 ₪, וכן עבודה בעלות של 340 ₪.

בית המשפט שמע את שני הצדדים, עיין בחוות הדעת השמאי, בתמונות שצורפו לחו"ד השמאי, וקיבל את עמדת השמאי לפיה לא בוצע כל תיקון במזגן או חלקיו ובעיקר בשל העובדה כי המדחס וחלקי המזגן האחרים של הרכב לצורך תקונם היה צורך בפירוקם, אך מאחר ואין כל סימנים על הברגים, כעולה מהתמונות ומחוות דעת השמאי המלמדים על כך שרכיבי המזגן פורקו כלל ועיקר, הגיע בית משפט קמא למסקנה כי לא ניתן כל טפול על ידי המשיבה בגין עבודה שקשורה במערכת האיוורור והמיזוג ברכב לרבות מדחס, מייבש, שסתום ושטיפת צנרת וכן עבור יתר העבודות שבוצעו בקשר עם מערכת המיזוג ברכב בסכום של 3,980 ₪ בצרוף מע"מ, דהיינו סכום של 4,656 ₪.

המבקש ממשיך וטוען כי שגה בית משפט קמא כאשר לא כימת כנדרש את ביטול הזמן של המבקש בטיפול במעשיה של המשיבה ולא ברור כיצד בית משפט קמא העריך את ביטול זמנו של המבקש עבור בדיקת הרכב על ידי שמאי, הגשת תלונה במישטרה, ניסוח התביעה ונסיעותיו ממקום מגוריו עד לחיפה.

...

לסיכום, חייב בית משפט קמא את המשיבה בתשלום סך של 6,041 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין.

עם זאת, ולאחר שבחנתי את טענותיו של המבקש אל מול תגובת המשיבה, ומכלול טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי מקרה זה מצדיק חריגה מהכלל האמור וכי יש מקום לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בה כערעור ולקבל את הערעור, במרכיב הנזק של עוגמת הנפש וביטול זמן וזאת מהטעמים שיפורטו בהמשך.

לא מצאתי עילה להתערב בסכום ההוצאות שנפסק למבקש בבית משפט קמא, גם בהינתן העובדה שבית המשפט חייב את המשיבה להחזיר מחצית עלות השמאי, בלבד,בהעדר טעות המחייבת התערבות בית משפט זה. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל הערעור , באופן חלקי, בשאלת הפיצוי בגין עוגמת נפש והחזר הוצאות בטלה ומורה כדלקמן: סכום הפיצוי והחזר הוצאות בטלה ובזבוז זמן ולהעמידו על סך 2,000 ₪ תחת הסכום של 500 ₪, שנפסק על ידי בית משפט קמא.

על כך השיב הנתבע בהודעה כי העבודה תקנית, בהתאם לדרישות הנתבע, וכי האחריות לתיקון הנזקים היא עליו במידה ויהיו נזקים כאלו.

גם במידה ובוצעו ליקויים, התובע הציע לנתבע לתקן ליקויים אלו, אך נימנע ממנו לעשות זאת עקב החלפת הצילינדר ע"י הנתבע לא הוזכר דבר טרם חתימת החוזה על רצון הנתבע באחריות מולטיגול ל10 שנים, ולפיכך אין הוא אשם באי הזמנת נציג מולטיגול לבחינת הצנרת בטרם יציקת הבטון.

יתרה מזאת, הנתבע בהתנהגותו גרם להפסד של עבודה בעקבות עיכוב התביעה.

אולם, אין בליקויים אלו כדי לבטל את החוזה באופן מיידי.

לפיכך, אני פוסק כי הנתבע ישלם לתובע את יתרת החוזה בסך 9,200 ₪ בתוספת מע"מ. מאחר שמדובר בתביעה קטנה והצדדים אינם מיוצגים, הוצאות המשפט לטובת התובע יעמדו על 500 ₪.

...

באשר לאומדן הנזק, אני סבור כי די בפיצוי בגובה יתרת החוזה כדי לשפות את התובע.

לפיכך, אני פוסק כי הנתבע ישלם לתובע את יתרת החוזה בסך 9,200 ₪ בתוספת מע"מ. מאחר שמדובר בתביעה קטנה והצדדים אינם מיוצגים, הוצאות המשפט לטובת התובע יעמדו על 500 ₪.

לפניי תביעה קטנה ותביעה קטנה שכנגד שהגישו התובע (השוכר והנתבע בתביעה שכנגד) והתובע שכנגד (המשכיר והנתבע בתביעה העיקרית), למתן פיצויים בגין נזקים נטענים – ממוניים ולא ממוניים – כתוצאה מהפרות נטענות של הסכם שכירות שנחתם ביניהם ביום 4.8.2021 בקשר לדירה ברחוב הגולן 69 בבית דגן (להלן: "הסכם השכירות" אשר צורף כנספח א' לכתב ההגנה, "המושכר", "השוכר" ו"המשכיר" בהתאמה).

המשכיר אף הוסיף, כי על אף שתקופת השכירות אמורה הייתה להתחיל ביום 1.9.21 ניאות המשכיר לבקשת השוכר להכנס למושכר קודם לכן, ביום 26.8.21 ובמועד זה אירעה הסתימה בצנרת אשר תוקנה עוד קודם למועד בו החלה תקופת השכירות החוזית (1.9.21).

עוד התרשמתי כי השוכר לא יכול היה לעזוב את המושכר קודם למועד בו עזב, נוכח עבודתו התובענית, אשר מנעה ממנו לחפש דירה חלופית בסמוך לאחר תחילת תקופת השכירות.

כל עוד לא הודיע השוכר על רצונו לבטל את הסכם השכירות בהתאם לסעיף 8 שבו, וכל עוד פעל המשכיר לתיקון הליקויים בדירה במועד סביר, ולא הוכח לי אחרת, על השוכר לשלם שכר דירה עבור המושכר, בהתאם להוראות הסכם השכירות, מן הטעם שכל עוד לא בוטל הסכם השכירות, מוטלת על כל צד החובה להמשיך ולקיים את חיוביו.

באשר לתביעה שכנגד – המשכיר טען כי השוכר עזב את המושכר מבלי לתת הודעה מוקדמת בהתאם לסעיף 10 סיפא להסכם השכירות ומבלי להשיב את המושכר במצב בו היתקבל על ידו (ראו סעיף 3 להסכם השכירות).

...

בהקשר זה אציין כי אני מקבלת את טענת השוכר, כי שכר את המושכר עם צפי למגורים לטווח ארוך וכי סבל כאמור, עוגמת נפש גדולה מכל הליקויים, מביקורי הטכנאים, מהצורך לנקות ועוד.

השוכר מצידו טען כי הודיע כבר בתחילת חודש נובמבר 2021 על רצונו לעזוב את המושכר, אולם לאחר ששמעתי את הצדדים, אני קובעת כי לא ניתן לראות בהודעה זו כהודעה מוקדמת, כמשמעה בסעיף 10 להסכם השכירות.

אולם דרישה זו אין לה על מה שתסמוך ולכן נדחית.

נטען כי תשלום ראוי עבור העבודה אמור להיות 39,780 ₪ כולל מע"מ, בעוד שפלח דורש סכום גבוה יותר שלא מגיע לו. הוא לא ביצע תיקון צנרת בחצר ולא תיקון במערכת הביוב כפי שהיה עליו לעשות ואף גרם להפסדים של דיירי הבניין כתוצאה מההצעה השגויה שנתן.

התקבלה התביעה רק בגין מקדמה בסך 13,000 ₪ ששולמה עבור העבודות ובית משפט סבר, כי התובע הוטעה וההטעיה מהוה עילה לביטול החוזה ומזכה בהשבה.

נקבע כי גם הנתבע זכאי להשבה בגין ביטול החוזה לפי סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות") אך לא ניתן להעריך את סכום ההשבה ויש לתת פטור מהשבה לפי סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט.

לאחר עיון בבקשת רשות העירעור מצאתי כי דין הבקשה להדחות ללא צורך בתשובה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" על ידי יצירת מכשיר זמין, יעיל ומהיר לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית, שאילו היו צריכות להתברר בסדר דין רגיל היו הופכות לא כדאיות.

...

גם אם אצא מנקודת מוצא ולפיה בקשת רשות הערעור הוגשה במועדה דינה להידחות ללא צורך בתשובה כפי שאנמק בהמשך.

נקבע בסעיף 33 לפסק הדין: "גם אם אקבל את טענת הנתבע כי תיקון והרמה של מכסים לפי הצעת המחיר החדשה מיום 27.12.22 אינם בגדר עבודות אינסטלציה, הצעת המחיר החדשה היא תולדה של הצעות המחיר הקודמות אשר מצביעות על התחייבותו של הנתבע לבצע עבודות אינסטלציה. הצעת המחיר החדשה נשענת במידה מסוימת על הידע שהפגין הנתבע בתחום האינסטלציה ובכלל בהתנהגות הנתבע במהלך המשא ומתן לקראת החתימה על הצעת המחיר". על סמך סעיפים שונים בכתבי הטענות ובתכתובת בין הצדדים הגיע בית משפט למסקנה כי פלח כן ביצע עבודות שהן עבודות אינסטלציה: פירוק והתקנה של צינור ביוב והצעת מחיר להחלפת קו חדש הכולל בריכת ביוב ומכסה.

על כן נקבע כי פלח – הנתבע ישלם לגדלין – התובע סך 9,000 ₪ (צמוד).

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור מצאתי כי דין הבקשה להידחות ללא צורך בתשובה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" על ידי יצירת מכשיר זמין, יעיל ומהיר לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית, שאילו היו צריכות להתברר בסדר דין רגיל היו הופכות לא כדאיות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

התובע עתר להשבה ופצוי כדלקמן: השבת סך של 5,700 ₪ בגין דמי שכירות ששולמו, סך של 3,000 ₪ בגין הובלה, סך של 2,800 ₪ בגין עבודות אינסטלאציה, סך של 250 ₪ תשלום לחשמלאי,, סך של 3,000 ₪ בגין חוות דעת מהנדס, סך של 1,913 ₪ בגין אחסנת תכולת הדירה במחסן ייעודי, סך של 450 ₪ בגין תימלול שיחות, סך של 10,537 ₪ בגין עוגמת נפש ואובדן הנאה, סך של 3,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, סך של 3,600 ₪ בגין אובדן ימי עבודה וסך של 350 ₪ בגין אגרת בית משפט.

רק כעבור 7 חודשים הוגשה תביעה זו. דיון והכרעה אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השיכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את עובדות הארוע, הן את הנזק שניגרם ואת הקשר בין הנזק לבין אותו ארוע, והן את אחריות הנתבעות העולה מאותן עובדות שהוכחו.

ביום 10.3.22 הוא נקרא שוב לדירה ומצא, כי "צנרת נקוז המקלחת נוזלת, אריחים בריצפת המקלחת שבורים וחלקם חדשים ומעידים כי כבר היו ניסיונות תיקון של נזילות. החול מתחת לריצוף מכיל כמות מים גדולה מאוד וגורם לרטיבות בקירות טחב וריח לא נעים. יבוש החול ע"י חימום, שאיבה ועיבוי יכול לערוך שבועות ארוכים". יש בדברים אלה לתמוך בטענות התובע לגבי מצב הדירה.

ביום 13.3.22 שלח התובע הודעה לפיה טרם עבר להתגורר בדירה ושהוא סובל מכאבי ראש בשל ריח, טחב ועובש ולכן הוא מודיע על ביטול ההסכם ומבקש השבה של כספים ופצוי.

האם זכאי התובע להשבה ופצוי בגין הסכומים שתבע התובע עתר כאמור להשבת הסכומים ששילם וכן לפצותו בגין עוגמת נפש, אובדן הנאה ואובדן ימי עבודה.

...

התובע עתר לחייב את הנתבעות בסכום של 3,000 ₪ בגין תשלום לעו"ד אך לא הוצגה חשבונית/קבלה לתשלום סכום זה בקשר לתביעה בתיק זה ולכן דין התביעה ברכיב זה להידחות.

בענייננו, שוכנעתי כי בנסיבות המתוארות היה כדי לגרום לתובע עוגמת נפש המזכה אותו בפיצוי בגין הכרוך בגילוי אודות הרטיבות בדירה, הטרחה הכרוכה בטיפול בתיקונים הנדרשים בדירה, בהתארגנות לעזיבתה והחזרה לבית הורי התובע עד למציאת דירה חלופית.

נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: סך 5,700 ₪ ששולמו בגין דמי שכירות.