נוסף על כך, כתוצאה מעבודות הבניה מטעם הנתבעת הוכתמו אריחי הריצפה; בחדר המדריגות בכניסה לדירת התובעת ניבנה כמחסן מבנה תעשייתי, הוקמה מערכת כיבוי אש ומתיזים ללא כסוי דקורטיבי באופן שמכער את המבנה; הותקנו מזגנים המונעים אפשרות שימוש במרחב לתליית כביסה; חלק משטח קומת המחסנים המשויכים לדירות החדשות, נילקחו ע"י הנתבעת משטח דירות המקוריות.
הנתבעת לא התחייבה לכסות את צנרת כיבוי האש בגבס, וממילא הצנרת בחדר המדריגות- מהוה חלק מהרכוש המשותף שלתובעת אין זכות תביעה אישית לגביו, וטענה התובעת לעניין התריסים היא לא פחות מאשר טענה אבסורדית.
כך לדוגמה קבע השמאי, שבמסגרת עבודות הבנייה הותקנו החלונות בחלקו הפנימי של הפתח, וכתוצאה מכך קטנה כמות השמש שנכנסת לחדרים, ועל כן- יש לפרק את התריסים והחלונות ולהתקינם בחלק החצוני של הסף, כשעלות תיקון הוערכה על ידו בסך 12,750 ₪ (עמודים 2-3 לחוות דעת השמאי מטעם התובעת).
אין חולק שביצוע עבודות הפרויקט בזמן שהדיירים ממשיכים להתגורר בדירתם, אינו דבר קל או נעים לאף אחד מהצדדים, שכן על הנתבעת להיתחשב בדיירים הממשיכים להתגורר בבניין, ולעשות כל שביכולתה על מנת להקל עליהם בתקופה מאתגרת זו, בעוד שהדיירים- ובכללם התובעת, צריכים לקחת בחשבון את העובדה שחייהם יהיו מוטרדים במהלך תקופה הבניה, כפי שבא לידי ביטוי בהסכם המכר, סעיפים 4 ו-5 במסגרתם קבעו הצדדים:
"5. בעלי הדירות מצהירים בזאת כי ידוע להם שבמהלך תקופת הבנייה, מטבע הדברים, תיגרם להם פגיעה מסויימת בהנאה הסבירה מהדירות במבנה, כתוצאה ממטרדים האופייניים לבניה במבנה...".
בשים לב לכך שפניותיה של התובעת במהלך תקופת הבניה נענו ונמצאו לא צודקות ו/או לא עומדות בתנאי ההסכם- כך למשל פנייתה אל הנתבעת בטענה לעניין דירת הגן שנמכרה , בעוד שבתשובת הנתבעת נימסר כי דירה זו טרם נמכרה, פנייה בעיניין פגיעה בחשמל בדירת התובעת בגינה נשלח חשמלאי מומחה מטעם הנתבעת שאישר כי מערכת החשמל נמצאה לאחר בדיקה תקינה (נספח ד7 לתצהירו של מר דורפברגר), פנייה בעיניין רשתות בסלון דירת התובעת שנדרשו על ידה ותשובת הנתבעת לפיה הרשתות לא נכללו במיפרט, ולמרות זאת בהסכמת הנתבעת ניתן יהיה להוסיפן במחיר עלות (ובכך באה הנתבעת לקראתה של התובעת כמחווה של רצון טוב) ,הטענות לרמת ליקויי הבניה הגבוהה תוך העמדת סכום התביעה על סך של 221,600 ₪ לעומת מידת הליקויים הנמוכה יחסית שנמצאה ואושרה על ידי מומחה בית המשפט, וסכום התביעה שאושר בסופו של יום בגין הליקויים 25,000 ₪) לעומת סכום תביעה שהועמד על סך של 221,600 ₪, ומשלא עלה בידי התובעת להוכיח כי נגרמו לה כתוצאה מעבודות הפרויקט נזקים נוספים מעבר לליקויי הבניה ושכר המהנדס ששולם על ידה (כפי שיובא בהמשך),והעובדה שהפרויקט בא אל סיומו עוד בטרם המועד שנקבע בין הצדדים בהסכם, ומסירתו לידי התובעת כנגד חתימתה על מיסמך קבלה, מצאתי לקבוע כי התובעת אינה זכאית לקבלת פיצוי כלשהוא בגין ראש נזק זה.
משך זמן הפרויקט נקבע בהסכם, והנתבעת עמדה בו. אין כל ספק כי במהלך ביצועו חוו הדיירים ובכללם הנתבעת אי נוחות.
בכל הקשור לשכר טירחת בא כוח התובעת, ובהתאם לפסיקה, לאור העובדה שהתביעה הוגשה על סך של 221,600 ₪, ובפועל נפסק כי על הנתבעת לשלם סך של 26,500 בלבד, מצאתי להעמיד את שכר טירחת ב"כ התובע על סך של 3,000 ₪ בלבד.
...
"
לא תמיד יפסק סכום לפיצוי בגין עגמת נפש, כך בהתאם לגישתה המצמצמת של הפסיקה בקין רכיב זה, כפי שנפסק בע"א 6884/09 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ירדני, (בנבו 17.8.10):
"לא בכל מקרה בו אירוע נזיקי או הפרת חוזה גורמים לנפגע גם עגמת נפש, חובה על בית המשפט לפסוק פיצוי בראש זה. אינני נדרש כאן לשאלה העקרונית של הגישה הראויה לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני ... אך כאמור לא כל עגמת נפש באשר היא תזכה בפיצוי, אף שעגמת נפש של ממש בודאי ראויה לכך. גם נדרשת הוכחה במידת מה של עצם קיומו של נזק ...; ובסופו של דבר, מסור הנושא לשיקול דעת".
עיון בנספחים ד1-ד9, מלמד על כך שבמהלך עבודות הבניה, פנתה התובעת פעם אחר פעם באמצעות אביה אל מר דורפברגר מטעם הנתבעת, עת בוצעו פניות טלפוניות למכשיר הטלפון הנייד האישי של מר דורפברגר, תחת יצירת קשר עם משרדי הנתבעת, כפי שנתבקשה התובעת על ידי מר דורפברגר לעשות פעם אחר פעם.
בהיעדר כל פירוט כנדרש, מצאתי לקבוע כי התובעת לא הוכיחה ראש נזק זה. בהתאם- דין ראש נזק זה בתביעתה להידחות.
סוף דבר
סיכום כלל הסכומים שנפסקו, מביא לכלל תוצאה לפיה הנני מורה על חיוב הנתבעת בתשלום פיצוי לתובעת בסך של 25,000 ₪ בגין ליקויי הבנייה, וסך של 1,500 ₪ בגין שכר המומחה מטעמה.
