תביעה קטנה לפיצוי בגין הפרשי נזק בתאונת דרכים

לפני תביעה לתשלום הפרש פיצוי בגין ניזקי תאונת דרכים.

התובע טען גם הוא כי לאחר התאונה הקודמת "הוחלף הכל לחדש", ובכל הנוגע לנסיבות גילוי הנזקים שנגרמו לרכבו כתוצאה מהתאונה הנוכחית, אמר: "... אני ראיתי כיפוף הכי קטן של המכסה מנוע ואז הבנתי שהלך לי המכסה מנוע. כל החלקים היו בסדר אבל הברגים זזו והפלסטיקה נישברה. דבר ראשון שעשיתי על הבוקר זה התקשרתי לחב' הביטוח שאמרו לי שאני יכול ללכת למוסך. הלכתי למוסך, סידרו את הרכב וזה הכל...". השמאי מטעם התובעים, מר כיוף, טען כי בבדיקתו את רכבם מצא שמדובר בסימני נזק חדשים: "...אני בדקתי את האוטו אישית ... מבחינת מה שאני ראיתי פה אני לא יכול לדעת בדיוק מה קרה בתאונה. אני יכול להגיד מה הנזק שאני ראיתי ברכב. אני חושב שהוא הגיוני מפגיעה בחזית של רכב, הכל היה שברים חדשים...", והפנה אל התצלומים ת/3 ו- ת/4 בהם נראה עיקום בחלק הפנימי של מכסה המנוע, התצלומים ת/5 –ת/7 בהם נראים סימני פגיעה בבולם ההיתנגשות העשוי מקלקר, והתצלום ת/8 בו נראה שבר בפח.

...

לשאלה האם היה מודע לכך שמדובר ברכב שעבר תאונה קודמת דומה, השיב מר כיוף בשלילה, אך יחד עם זה עמד על כך שלא מצא בו שברים ישנים, ובתוך כך אישר כי במצב דברים זה לא היה מקום לקביעת ירידת הערך: "... רק היום מחוץ לאולם נודע לי מהתובעים שהיתה תאונה קודמת. דיברנו והתובעת סיפרה לי שהיתה לה תאונה דומה לפני חודשיים והיא חשבה שלא היה נזק וכן היה... האם כל רכב שתוקן בעקבות תאונה קודמת, אם הוא מקבל עוד מכה, לא מגיע לו תיקון בגלל מכה נוספת? לו הייתי יודע שהרכב עבר תאונה קודמת לא הייתי קובע לו ירידת ערך... בדקתי את הרכב לפני הפירוק, אחרי הפירוק ואת החלקים". טענות הנתבעים וראיותיהם נתבע 1 תיאר את נסיבות התאונה, כך: "... מה שהתובעת סיפרה, הכל נכון. היא נסעה מאחורי, לא ראיתי, אני מצטער, נסעתי רברס כדי להיכנס לחניה, הכל התנהל די לאט. שמעתי את הצפצוף שלה עם המכה. יצאתי מהאוטו, התנצלתי, הסתכלנו. לי היה נראה שהיתה פגיעת פגוש בפגוש. היינו משוכנעים שאין שום דבר. התובעת מהנסיון שלה ציינה שיכול להיות שיש משהו פנימי. אמרתי לה שלא נראה לי ונתתי לה את הפרטים...". השמאי מטעם הנתבעים, מר אלי עבוד, אשר קבע בחוות דעתו מיום 11.2.19 כי "הנזק בחלק הפנימי של חזית הרכב, מקורו לא בארוע נושא התביעה", אישר כי בדיקתו את רכב התובעים התבצעה לאחר תיקונו, אך טען שגם בבחינת התצלומים "מזמן אמת" לא מצא סימנים לנזק, והסביר: "...אני בדעה שבכדי שהנזקים הפנימיים המתוארים בחוות דעת השמאי ובחשבון המוסך יקרו, הייתי צריך לראות סימנים חיצוניים, לפחות אי סימטריות במרווחים בין חלקי המעטפת לרבות מגן חיצוני קדמי. את זה היינו צריכים לראות בתמונות של הרכב בזמן אמת. שהפנסים זזים מהמקום, אבל בתמונות רואים שהרכב סימטרי והמרווחים זהים. לא נראה שהרכב הזה עבר טראומה כלשהי. את החלק הפנימי של מכסה המנוע שמתואר שהוא נפגע, הרי זה חלק פנימי של המכסה, ברגע שהוא מקבל עיוות כזה הוא צריך להקרין את הנזק על הציפוי של המכסה...". הבוחן מטעם הנתבעים, מר רפי וולמרק אישר כי לא ראה את כלי הרכב עצמם אלא את תצלומיהם בלבד, וציין כי לא הבחין בסימני נזק כלשהם על מי משניהם.

בתחילת עדותו טען הבוחן כי לדעתו מקור סימני העיקום הנראים בחלק הפנימי של מכסה המנוע של רכב התובעים, בפגיעה יזומה של "מכות פטיש", ובסופה אמר: "...כנראה שמדובר בנזקים מהתאונה הקודמת ואני לא מאשים את בעל הרכב כי לפעמים הוא לא יודע...". לכך השיב השמאי מטעם התובעים, מר כיוף, כי: "...אם היו נותנים מכת פטיש היו רואים את המעיכה וחבטת הפטיש. אפשר לראות שמדובר בלחץ...". דיון והכרעה לאחר ששמעתי את עדויות נהגי שני כלי הרכב, השמאי מטעם התובעים והשמאי והבוחן מטעם הנתבעים, ונדרשתי לראיות שהונחו בפני, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל, ברובה המכריע.

בר"ע (חיפה) 3395/08, מיכאל ברית נ' מנורה חברה לביטוח נקבע כי "... על הטוען לשכר טרחה חריג להצביע על טווח גובה שכר הנתבע על ידי השמאים, וכי השכר הספציפי גבוה באופן משמעותי מהמדרג הגבוה האמור. אדם שניזוק והוא מבוטח זכאי לקבל את כל נזקיו לרבות ההוצאות שהוציא לצורך הוכחת תביעתו". מפני כל אלה, החלטתי לקבל את התביעה ברובה המכריע ולחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע (בעל הרכב) את הפרש הפיצוי בגין מלוא נזקיו, בסך של 19,279 ₪ (כולל הסכום שקוזז ברכיב שכ"ט השמאי כיוף ולא כולל ירידת הערך).

בפניי תביעה קטנה שהגיש התובע כנגד הנתבעת על סך של 33,500 ₪ לפצוי בגין הפרישי נזקיו תוצאת תאונת דרכים מיום 1.3.18.

...

עמדה זו מתחדדת לאור העובדה שהתובע הינו אביהם של מנהלי המוסך ולאורך כל ההליך נשמעה הטענה בדבר הנחות מהן נהנה, מטבע הדברים, והימנעות התובע מלהציג קבלות על תשלום בפועל, תוך העלאת טענה חדשה כי טרם בוצע תשלום, בניגוד לאמור בדיון, ושעה שהחשבוניות שהוגשו תומכות דווקא בגובה הנזק כפי שהוערך על ידי הנתבעת, מובילה למסקנה שלו הובאו הקבלות היו פועלות לחובתו.

יפים הם בהקשר זה דברי כב' השופט סומך בתא"מ 45245-09-12 מטרופולין תחבורה ציבורית בע"מ נ' נמרודי, שם נדרש בית המשפט למשמעות אי הצגת קבלה אשר יכולה היתה לפזר את הערפל ביחס להנחות שיכלה התובעת לקבל נוכח כמות הרכבים שהיא מחזיקה וכדבריו: "חשיבות הצגת קבלת תיקון רכבו של הניזוק, בעת שהוא תוקן, לשם הוכחת הנזק הנתבע עוברת כחוט השני בין כותלי בתי המשפט ומקבלת היא ביטוי בפסיקותיו וההלכות הנוגעות בדבר. (ראו למשל: ע"א 33147-11-14 אוטו שי שרותי מימון והשכרה 2006 בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' (2014); תא"מ 28086-02-15 פרי ירוחם - חברה לרכב בע"מ נ' ריאן ואח ( פורסם ביום 6.12.15) ; תא"מ 3860-05-08 מ.פינס בע"מ נ' מגדיש (פורסם ביום 3.5.2009). אין מדובר בגחמה סתם, שכן הטעם לכך הינו פשוט – קבלה בגין ביצועו של התשלום הינה הראייה לכך שזהו הסכום ששולם בפועל בידי הניזוק בעבור תיקון הנזק שנגרם לו. בכוחה של הקבלה לפזר את ערפל ולצקת תוכן נגד טענות המזיק הקשורות בחששו כי הנזק שנתבע ממנו הינו מופרז או לא קשור בנזק שגרמו. הדבר הכרחי ובולט על רקע חשש מפני הנחות וזיכויים למיניהם אשר עשויים להינתן למי שמחזיק ציי של רכבים במסגרת עיסוקו כדוגמת זה של התובעת ואשר נוהג לתקן את רכביו אצל גורם דומיננטי אחד או יותר אשר כדרכו של עולם העסקים עשוי להימצא במצב רצוני להטיב עמו בדמות הנחות למיניהן בין במישרין או בעקיפין על שום הצורך בהמשך התקשרות זו... על כן העדרה של קבלה ספציפית זו, מקום בו לא נמצא טעם מניח את הדעת לכך, מצביע על כשל רב מערכתי בהוכחת הנזק הנטען, שכן אין בידיו של בית המשפט הכלים המספקים לקבוע את עלותו האמתית של התיקון ששולם בפועל, בשים לב לקיומן של אפשרויות סבירות אחרות אשר עשויות להטיל ספק באמיתות הנזק שנתבע". לאור האמור לעיל הגעתי למסקנה כי אין מקום לפסוק פיצוי בהתאם לעלויות החלפים בהתאם לחווה"ד, ויש לפצות את התובע לפי שווי החלפים בהתאם למחיר עפ"י החשבוניות שהוגשו (בהתאם לסדר הופעתם בחווה"ד מטעם התובע): מגן אחורי- 11,560 ₪ פנס אחורי שמאלי- 2,975 ₪ מכסה מטען- 11,639 ₪ סמל יצרן- 205 ₪ חיישן רוורס- 2 יחידות- 1,522 ₪ מחזיר אור אחורי שמאלי-84 בולם התנגשות- 521 פס' ניקל שמאל למגן אח'- 913 פס קישוט מכסה מטען- 506 פס ניקל ימני למגן אחורי- 913 סמל דגם מרצדס- 681 סה"כ- 31,519 ₪ ובתוספת מע"מ- 36,877 ₪.

בית משפט לתביעות קטנות בחדרה ת"ק 55765-11-18 בילאל נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופטת רקפת סגל מוהר תובע סלאח בילאל נתבעת הפניקס חברה לביטוח בע"מ פסק דין

לפני תביעה לתשלום הפרש פיצוי בגין ניזקי תאונת דרכים.

...

לצורך הכרעת המחלוקת בין הצדדים, עיינתי בחוות הדעת שהוכנו על ידי השמאים מטעמם ושמעתי את טענותיהם ואת עדויות שני השמאים גם כן. טענות התובע וחוות הדעת של השמאי מטעמו בעדותו בפני תיאר התובע את האופן שבו התנהל השמאי מטעם הנתבעת, לאחר שרכבו נבדק והוערך על ידי השמאי מטעמו, כך: "... עבר האוטו שלי תאונה, לקחתי אותו למוסך שלי המורשה. במוסך הזמין את השמאי של חב' הביטוח שלי. תיקנו את האוטו. באו, אמרו לי תשלם כך וכך... ואחרי כמה זמן התקשר אלי השמאי של חברת הביטוח של הרכב הפוגע, נפגשנו בחדרה באזור תעשייה, אולי 7-10 שניות, שם שמיכה מתחת לרכב, יצא והסתובב עוד עשרים שניות מסביב לרכב ואומר לי אני לא משלם...". התובע הוסיף וטען כי מאז הפעם הראשונה בה הרכב תוקן, הוא נאלץ לחזור אל המוסך פעם אחר פעם, בשל תופעה של רעד שלא היתה קיימת בו לפני כן, וכי בכל אחת מהפעמים פורקו גלגלי הרכב והוחלפו עד שבסופו של דבר הוחלט להפנותו לבדיקה של "מומחה לאיזון". מר גדי ליפמן - השמאי מטעם התובע, הפנה אל חוות דעתו שצורפה לכתב התביעה והסביר כי בבדיקתו את הרכב הוא מצא פגיעות בגלגל האחורי שמאלי, במתלה האחורי שמאלי, בכנף האחורית שמאלית, במגן האחורי, בקשת לכנף, בדלת האחורית שמאלית ובחלקי המתלה.

בהתייחסותו לטענות השמאי מטעם הנתבעת כלפי חוות דעתו ומסקנותיו, סיכם מר ליפמן את עמדתו הנחרצת בעניינים הנ"ל, ואמר את הדברים הבאים: "... בכל הנושאים האלה המכניים אני חייב בתור בעל מקצוע, שמאי, להסתמך על חוות דעת של מוסך מורשה ומכון פרונטים... זה נושא בטיחותי שאני לא אקח על עצמי גם אם זה בגבול של הוראות היצרן. אני לא לוקח על עצמי שמחר הרכב הזה ייסע ומישהו ייהרג ויבואו אלי... אם התוצאה היא על הקצה של הטווח, זאת אומרת שאף אחד לא ייקח סיכון, לא מכונאי, לא מכון ולא מוסך מורשה, להרכיב את החלק הזה שהוא גבולי על הרכב שוב... (תוצאה של 3.7 כשהטווח התקין נע בין -1.6 ל- 3.6 – ר' ת/3 - ר.ס.מ)... אני אחרי 40 שנה במקצוע הזה לא לוקח שום סיכון ברכב בנושאים של הגה, מתלים ובולמים לגבי החלפה או לא החלפה. אני מחליף אותם... גם כשהיתה מכה רק בנבה, גם החלקים האחרים ספגו את המכה ואני לא יכול לדעת אם היום הוא נוסע הכל תקין ומחר אם הוא יעלה על מדרכה או אבן זה יתעקם ומישהו עלול להיפגע...יש מדידות ויש קביעה של מכון מורשה במדינה, של מוסך מורשה שמבין במכוניות האלה, ואם המוסך קובע חד משמעית שצריך להחליף אז מחליפים...". חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת השמאי מטעם הנתבעת - מר גיא סלומון, הבהיר כי חוות דעתו הנגדית מתבססת הן על הביקורת שיש לו כלפי אופן הסקת המסקנות של השמאי מטעם התובע וזהירות היתר שלדעתו ננקטה על ידי הלה שלא לצורך, והן על בדיקת הרכב לאחר תיקונו באמצעות מד אלקומטר.

נציגת הנתבעת סיכמה וטענה כי יש לזכור שבסופו של דבר מדובר היה ב"מכה לא קשה, ממש לא קשה, של רכב שנכנס לחניה ברכב חונה.

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות התובע והנתבעת ואת עדויות השמאים מטעמם, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל ברובה המכריע, ואלה הם נימוקי: נקודת המוצא לדיון היא שעל המזיק להשיב את מצבו של הניזוק לקדמותו.

מפני כל אלה ובהתחשב באישורו של מר פרימן לכך שמספר שעות העבודה צריך היה להסתכם ב- 18 ולא ב- 20, החלטתי לקבל את התביעה ברובה המכריע ולחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הפרש הפיצוי המגיע לו בעיני, בסך של 8,515 ₪.

בית משפט לתביעות קטנות בחדרה ת"ק 55765-11-18 בילאל נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופטת רקפת סגל מוהר תובע סלאח בילאל נתבעת הפניקס חברה לביטוח בע"מ פסק דין

לפני תביעה לתשלום הפרש פיצוי בגין ניזקי תאונת דרכים.

...

לצורך הכרעת המחלוקת בין הצדדים, עיינתי בחוות הדעת שהוכנו על ידי השמאים מטעמם ושמעתי את טענותיהם ואת עדויות שני השמאים גם כן. טענות התובע וחוות הדעת של השמאי מטעמו בעדותו בפני תיאר התובע את האופן שבו התנהל השמאי מטעם הנתבעת, לאחר שרכבו נבדק והוערך על ידי השמאי מטעמו, כך: "... עבר האוטו שלי תאונה, לקחתי אותו למוסך שלי המורשה. במוסך הזמין את השמאי של חב' הביטוח שלי. תיקנו את האוטו. באו, אמרו לי תשלם כך וכך... ואחרי כמה זמן התקשר אלי השמאי של חברת הביטוח של הרכב הפוגע, נפגשנו בחדרה באזור תעשייה, אולי 7-10 שניות, שם שמיכה מתחת לרכב, יצא והסתובב עוד עשרים שניות מסביב לרכב ואומר לי אני לא משלם...". התובע הוסיף וטען כי מאז הפעם הראשונה בה הרכב תוקן, הוא נאלץ לחזור אל המוסך פעם אחר פעם, בשל תופעה של רעד שלא היתה קיימת בו לפני כן, וכי בכל אחת מהפעמים פורקו גלגלי הרכב והוחלפו עד שבסופו של דבר הוחלט להפנותו לבדיקה של "מומחה לאיזון". מר גדי ליפמן - השמאי מטעם התובע, הפנה אל חוות דעתו שצורפה לכתב התביעה והסביר כי בבדיקתו את הרכב הוא מצא פגיעות בגלגל האחורי שמאלי, במתלה האחורי שמאלי, בכנף האחורית שמאלית, במגן האחורי, בקשת לכנף, בדלת האחורית שמאלית ובחלקי המתלה.

בהתייחסותו לטענות השמאי מטעם הנתבעת כלפי חוות דעתו ומסקנותיו, סיכם מר ליפמן את עמדתו הנחרצת בעניינים הנ"ל, ואמר את הדברים הבאים: "... בכל הנושאים האלה המכניים אני חייב בתור בעל מקצוע, שמאי, להסתמך על חוות דעת של מוסך מורשה ומכון פרונטים... זה נושא בטיחותי שאני לא אקח על עצמי גם אם זה בגבול של הוראות היצרן. אני לא לוקח על עצמי שמחר הרכב הזה ייסע ומישהו ייהרג ויבואו אלי... אם התוצאה היא על הקצה של הטווח, זאת אומרת שאף אחד לא ייקח סיכון, לא מכונאי, לא מכון ולא מוסך מורשה, להרכיב את החלק הזה שהוא גבולי על הרכב שוב... (תוצאה של 3.7 כשהטווח התקין נע בין -1.6 ל- 3.6 – ר' ת/3 - ר.ס.מ)... אני אחרי 40 שנה במקצוע הזה לא לוקח שום סיכון ברכב בנושאים של הגה, מתלים ובולמים לגבי החלפה או לא החלפה. אני מחליף אותם... גם כשהיתה מכה רק בנבה, גם החלקים האחרים ספגו את המכה ואני לא יכול לדעת אם היום הוא נוסע הכל תקין ומחר אם הוא יעלה על מדרכה או אבן זה יתעקם ומישהו עלול להיפגע...יש מדידות ויש קביעה של מכון מורשה במדינה, של מוסך מורשה שמבין במכוניות האלה, ואם המוסך קובע חד משמעית שצריך להחליף אז מחליפים...". חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת השמאי מטעם הנתבעת - מר גיא סלומון, הבהיר כי חוות דעתו הנגדית מתבססת הן על הביקורת שיש לו כלפי אופן הסקת המסקנות של השמאי מטעם התובע וזהירות היתר שלדעתו ננקטה על ידי הלה שלא לצורך, והן על בדיקת הרכב לאחר תיקונו באמצעות מד אלקומטר.

נציגת הנתבעת סיכמה וטענה כי יש לזכור שבסופו של דבר מדובר היה ב"מכה לא קשה, ממש לא קשה, של רכב שנכנס לחניה ברכב חונה.

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות התובע והנתבעת ואת עדויות השמאים מטעמם, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל ברובה המכריע, ואלה הם נימוקי: נקודת המוצא לדיון היא שעל המזיק להשיב את מצבו של הניזוק לקדמותו.

מפני כל אלה ובהתחשב באישורו של מר פרימן לכך שמספר שעות העבודה צריך היה להסתכם ב- 18 ולא ב- 20, החלטתי לקבל את התביעה ברובה המכריע ולחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הפרש הפיצוי המגיע לו בעיני, בסך של 8,515 ₪.

לפניי תביעה לחיוב הנתבעות בפצוי כספי בגין הפרישי ניזקי רכוש-רכב והפרשי הפסדים על רקע תאונת דרכים.

דיון והכרעה על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל חלקית, מהנימוקים וכפי שיפורט להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976: הטענה בדבר היתיישנות עילת התביעה לאחר שבחנתי את טענות הנתבעות בעיניין זה, על רקע הדין הקיים, נחה דעתי כי עילת התביעה לא היתיישנה.

...

אשר לגובה שכ"ט השמאי שנשא בו התובע, בסך 3,632 ₪, סבורני כי מדובר בשכ"ט גבוה.

למעלה מזאת, מניסיוני ארוך השנים כמותב היושב בדין בתיקי נזקי רכוש, שיבוב וביטוח, ומעיון במאות תיקים אלו הנדונים בפניי חדשות לבקרים, אני סבור כי שכ"ט השמאי בו נשאה התובעת הוא אכן מעל למקובל, וזאת כאשר אין כל אינדיקציה להיקף עבודה חריג או מורכבות כלשהי שהצריכה עבודה מאומצת מצדו של השמאי.

סוף דבר אשר על-כן, הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, תשלמנה לתובע את הסכומים הבאים: סך של 9,718 ₪ בגין הפרשי נזק והפרשי הפסדים.