תביעה קטנה בין בני זוג לשעבר ובת זוג חדשה

בת"ק (תביעות קטנות - חיפה) 51735-07-10 יוסי יקירי נ' ויקטוריה מייזלס (31.8.2011) נערך ניתוח משפטי אודות השיקולים לבחינת תום ליבו של המתלונן, תוך איזון בין שקולי מדיניות משפטית השונים בכל האמור בעידוד הציבור להגיש תלונות במישטרה כל אימת שאדם מאמין בתלונתו ובין האנטרס של מניעת תלונות שוא.

המערכת הנורמאטיבית הרלוואנטית הנה מתחום הנזיקין ובאופן ספציפי חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981 ("חוק הגנת הפרטיות"): סעיף 1 לחוק קובע: "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו"; סעיף 4 לחוק קובע: "פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה בכפוף להוראות חוק זה"; וסעיף 2(1) לחוק קובע כי פגיעה בפרטיות היא בין היתר: "בילוש או היתחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת". כבר נפסק, כי שליחת מסרים לאדם באופן הפוגע בשלוות רוחו, מהוה הטרדה אחרת אשר הנה פגיעה בפרטיותו: "הזכות החוקתית לפרטיות משתרעת, בין השאר – ובלא כל ניסיון להקיף את הזכות על כל היבטיה – על זכותו של אדם לנהל את אורח החיים שבו הוא חפץ בדל"ת אמות ביתו, בלא הפרעה מבחוץ. ביתו של אדם הוא מבצרו, ובגדריו הוא זכאי לכך כי יניחו לעצמו, לפיתוח האוטונומיה של הרצון הפרטי שלו [...] מבחינה זו, הזכות לפרטיות היא בין השאר – [...] – הגבלה על נגישותם של אחרים אל היחיד [...] אכן, בהמולת החיים של החברה המודרנית מאפשרת הזכות לפרטיות לאדם כי יניחו אותו לנפשו ויאפשרו לו להיות עם עצמו ועם בני משפחתו היקרים לו, ויאפשרו לו לאסוף כוח בביתו ליום המחרת [...] הזכות לפרטיות נועדה, על-כן, להבטיח כי אדם לא יהא שבוי בביתו, ולא יהא אנוס לחשוף עצמו בביתו להפרעות שאין הוא רוצה בהן. בכך מהוה הזכות לפרטיות [...] את תחילתה של החרות". בג"ץ 2481/93 דיין נ' מפקד מחוז ירושלים, פ"ד מח(2) 456, 470 (1994) וכן נפסק כי: "בחקיקה הישראלית עלתה הזכות לפרטיות לדרגה חוקתית; כל אדם בישראל "זכאי לפרטיות" (סעיף 7(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו).

ולא רק לנתבעת שלח התובע הודעות אלו, אלא גם לחברותיה, לאחותה ולבן זוגה לשעבר ובת זוגו.

...

יחד עם זאת, אין בכך בכדי להוריד מכנותה של התלונה ואדגיש, כי עיקר פסק דין זה עוסק בהודעות אותן שלח התובע לנתבעת ולמכריה אשר אינן שנויות במחלוקת, מכל האמור לעיל, מצאתי לנכון לדחות את התביעה העיקרית במלואה.

אומנם עסקינן במשפט אזרחי, אולם משהודה הנתבע במפורש כי ביצע את השיחות בכוונה ואף על פי כן נמנעה המשטרה מלהגיש נגדו כתב אישום (ואין אני מביע כל עמדה ביחס להחלטה זו), אני סבור כי יש ליתן משקל הולם לשיקולי הרתעה וגמול במסגרת סכום הפיצוי שייפסק כאכיפה אזרחית של איסור הקבוע בדין הפלילי.

מכל האמור לעיל מצאתי לחייב את התובע לשלם לנתבעת סך של 9000 ₪ בצירוף 1000 ₪ הוצאות משפט.

על מנת לכסות את ההיתחייבות האקטואריות שנוספו לגופים המשלמים בשל הוספת שאירים חדשים, נקבע בחוק כי חבות זו תמומן על ידי הפחתת חלק קטן מקיצבת הפרישה ( מעין פרמיה) , אשר יחולק באופן שווה בין בני הזוג, כאשר שיעור ההפחתה נקבע בתוספת לחוק ( ר' סעיף 16 לחוק החסכון ו21 א לחוק הגמלאות).

לצורך בדיקת זכאות של בן זוג לשעבר לקיצבת שארים בהתאם לחוק הגימלאות על בת הזוג לשעבר להגיש לממונה תביעה לקיצבת שאירים.

עיון בחומר הראיות מעלה כי עובר לסיום תקופת ההתיישנות ביום 27.11.17 הלישכה המשפטית של משרד האוצר שלחה לב"כ המערערת, עו"ד ליאורה ברטלר צ'אפל מכתב תשובה למכתבה מיום 19.9.17 ( נספח ב' לתצהיר המשיבה) בו נכתב בין היתר : " 1. למרשתך , הגב' סוניה וו****, הועבר חלקה בקצבתו של המנוח, מר ריימונד דונטי, לפי פסק דין אותו יישמה מנהלת הגמלאות וזאת מכוח סעיף 58 לחוק שירות המדינה (גימלאות) (נוסח משולב), התש"ל-1970... העברת חלק מקצבתו של המנוח בחייו נעשתה כעניין טכני ו אין בה כשלעצמה כדי להעיד על זכאות מרשתך לקיצבת שאירים. 2. התנאים לזכאות לקיצבת שאירים קבועים במפורש בחוק הגימלאות כאשר ממילא לצורך בחינת זכאות לקיצבת שאירים נידרש אדם להגיש לממונה תביעה לקיצבת שאירים ( טופס התביעה נמצא באתר מנהלת הגימלאות ומצורף גם למכתב זה). במקרה הנידון לא הוגשה תביעה לקיצבת שאירים ועל כן זכאותה של מרשתך לא נבחנה. 3. משום שעולה מהדברים שמרשתך היא גרושתו של המנוח אציין כי ביום 6 בפברואר 2015 ניכנס לתוקף החוק לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד – 2014... וכלל תיקונים לחוק הגימלאות. במסגרת החוק ותיקוניו העקיפים. במסגרת החוק ותיקוניו העקיפים הוספה הזכות של בן זוג לשעבר לקבל קצבת שאירים, זכות שהיתה מצומצמת ביותר טרם חקיקת החוק. 4. לצורך זכאות בן הזוג לשעבר לקיצבת שאירים, על בן הזוג לשעבר להגיש לממונה תביעה לקיצבת שאירים את פסק הדין לחלוקת חסכון פנסיוני שניתן בעיניינו

...

בכל הנוגע לטענת המערערת לניגוד עניינים של הלשכה המשפטית, לא שוכנענו כי יש פגם בכך שנציג לשכה משפטית יתלווה לדיונים בבית משפט הנוגעים לעניינים שבתחום טיפולו ומקובלת עלינו טענת המשיבה כי הדבר נעשה לצורך סיוע לפרקליטות לצורך הצגת העמדה של המשרד הממשלתי, במיוחד שעה שמדובר בתחום ייחודי וספציפי.

אשר על כן , לא שוכנענו כי החלטת הממונה הינה בלתי סבירה או שנפלו בה שיקולים זרים ומשכך לא שוכנענו כי יש להתערב בה. משכך הערעור נדחה.

בנסיבות העניין לא שוכנענו כי יש לחייב בהוצאות.

בן זוגו, לרבות הידועה בציבור כאשתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו עמו פקעו ובילבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג; (ב).

בעיניין דידן, מדובר בתביעה שהגישו בן זוג לשעבר ואביו כנגד אביה של בת הזוג לשעבר, ועל כן יש בכך כדי לשלול את הטענה לסמכות יחודית לבית המשפט לעינייני מישפחה ואף לא לבית הדין הרבני, שכן כמצוטט לעיל, דרישת החוק היא להתקיימותם של שני התנאים המצטברים.

ההכרעה, האם התיק מתאים לדיון בבתי המשפט לתביעות קטנות, מבוססת גם על מטרת הקמת בית משפט לתביעות קטנות וכפי שנקבע ברע"א 292/93 סרבוז נ' ע. אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177, 189-191 (1994) : "..."הדרך שנקבעה בחוק שיפוט בתביעות קטנות הייתה לתקוף ישירות את הקשיים הכרוכים בפנייה לערכאות. ואכן, פתיחת שערי המשפט בפני 'האזרח הקטן' היתה גם המטרה המוצהרת של החוק כפי שנכתב בדברי ההסבר: 'עיקר הכוונה בהקמת מוסד שפוטי זה הוא לאפשר לאזרחים, הנאלצים לוותר על תביעותיהם משום ההוצאות הגדולות הכרוכות בכך והטירדה של משך ההיתדיינות, להביא תביעות לסכומי כסף קטנים לפני המוסד השפוטי החדש'". באמצעות סדרי דיון פשוטים, דיני ראיות "מרוככים" ואגרות משפט נמוכות, מוסד התביעות הקטנות מעניק לציבור פורום נאות לפיתרון סכסוכים אזרחיים המערבים סכומי כסף קטנים".

גבה טורא בין הצדדים וטרם הסתיימו כלל ההליכים המשפטיים בין בני הזוג לשעבר, להם 2 ילדים קטינים.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בנימוקי טענתו של הנתבע ובחנתי את טענות התובעים, המתנגדים לבקשה בטוענם כי לבית משפט זה הסמכות העניינית לדון בתביעה, הגעתי לכלל מסקנה ולפיה דין טענתו המקדמית של הנתבע להידחות.

תוצאת ביניים: הבקשה למחיקה בהעדר סמכות עניינית נדחית.

במקרה דידן, ניתן אומנם במישור העקרוני להלום את טענת התובע ,לפיה שעה שמדובר בסכסוך כספי ולאור היקפו הכספי מתאים ההליך לידון בבית המשפט לתביעות קטנות, אולם לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ואת כלל האסמכתאות שהוגשו, סבורה אני כי ראייה שכזו בהתייחס למחלוקת שבין הצדדים איננה נכונה בנסיבות העניין.

נוכח עמדות הצדדים, ריבוי הטענות ומורכבותן ובכללן דרישתם הכספית של התובעים מחד ומאידך גרסת הנתבע לפיה התובע 2 ויתר על טענותיו הכספיות מושא הליך זה, מסקנתי היא כי לא ניתן יהיה להידרש לכלל הטענות של הצדדים ולהכריע בהם במסגרת הליך בבית משפט לתביעות קטנות, שכן בדרך זו דומה שניתן יהיה לעמוד על קצה קצהו של הקרחון ללא יכולת לרדת לשורשיה של המחלוקת ולהכריע בה, נוכח טיבו של בית משפט זה וטיב ההליכים המובאים בפניו.

לאור האמור, ומאחר שסבורה אני כי אין התביעה מתאימה לידון כתביעה קטנה, אזי מכוח סמכותי בסעיף 60(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 אני מורה על העברת התיק לבית משפט השלום.

תביעות הדדיות בין בני זוג לשעבר.

האשמות אלו מטילות דופי בתובע ומאירות אותו באור שלילי ביותר בעיני חבריו (צ' וא') ובפני בני משפחתו (גב' ל' אחות התובע) ומעל לכל בפני בת זוגו (גב' א.פ) אשר אליה נשלחו במצורף למכתב הראשון גם שלל מסמכים אישיים של התובע 11 המסמכים המפורטים בכתב התביעה בסעיף 19 ) וביניהם למשל מכתב של יחידת סיוע, 22 ) קבלה מטעם הפסיכיאטר ד''ר רוזנצוויג, דוח מישטרה, צלום דלת של בנם לצד כיתוב בכתב ידה של הנתבעת כי התובע עשה כן בזעם כיוון שאינו נוטל כדורים פסיכיאטריים והופך .

יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק; חיוב בפצוי לפי סעיף קטן זה, הוא כפסק דין של אותו בית משפט, שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו".

...

התובע הגיש כתב הגנה לתביעה שכנגד ובו טען כי דין התביעה להידחות על הסף בשל מעשה בית דין/השתק עילה/השתק פלוגתא שכן בית הדין הרבני נתן פסק דינו ואף הוגש ערעור לבית הדין הרבני הגדול בנוגע לטענותיה של הנתבעת.

מהאמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה שכנגד של הנתבעת על כל טענותיה ועילותיה.

התביעה שכנגד כספית, נזיקית ולשון הרע נדחית.

בנוסף הנני מחייבת הנתבעת בהוצאות משפט ושכ''ט עו''ד בשיעור של 12,000 ₪ בצירוף מע''מ אשר יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

בית משפט לתביעות קטנות בעפולה ‏ח' אב תשפ"ג, 26 יולי 2023 ת"ק 4457-03-23 וקוך ואח' נ' לבמור ואח' בפני כב' הרשמת הבכירה, מאיה בלאו תובע ולדימיר וקוך נתבעת / תובעת שכנגד הדס יפית לבמור נתבעים שכנגד 1. ולדימיר וקוך 2. אנה וקוך פסק דין

לבקשת התובעת שכנגד, הוריתי בהחלטתי מיום 13.4.23 על צירוף נתבעת נוספת בתביעה שכנגד, לצורך הכרעה יעילה ושלמה במחלוקת שבין הצדדים, היא בת זוגו לשעבר של התובע והנתבע שכנגד.

כתב ההגנה של הנתבעים שכנגד בכתב ההגנה טענו הנתבעים שכנגד כי בחודש מאי 2020 החליטו אנה וולדימיר, שהיו בני זוג בעבר, לשוב ולהתגורר יחד במסגרת תא משפחתי אחד, משיקולים הקשורים בטובת בנם המשותף.

מכל מקום, הדס אישרה בדיון כי לא הוציאה בפועל הוצאה כלשהיא על השבת המצב לקדמותו, אלא צרפה הצעת מחיר לבצוע מחדש של החלפת החזיתות, בעלות ניכרת של 4,560 ₪, שלא נשאה בה כלל, וכאשר אין מחלוקת כי הדס לא הישתתפה בהוצאה זו במקור.

...

היות ולא מצאתי כל עילה לחיובו של ולדימיר בגין הטענות שהעלתה הדס במסגרת התביעה שכנגד, ואף לא ברור לי מדוע מלכתחילה הוגשה על-ידי הדס תביעה שכל כולה נוגעת להסכמות שבינה ובין אנה בלבד, כנגד ולדימיר במסגרת התביעה שכנגד – ולא בתביעה נפרדת כנגד אנה בלבד – אני קובעת כי דין התביעה כנגדו להידחות במלואה, ומחייבת את הדס לשלם לולדימיר הוצאות בסך 1,500 ₪ שיתווספו על הסכומים שנפסקו לטובתו במסגרת התביעה העיקרית.

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, כך שהדס תשלם לולדימיר – 12,349.66 ₪.

התביעה שכנגד נדחית במלואה כלפי ולדימיר, והדס תשלם לו הוצאות בסך 1,500 ₪, נוסף על הסכומים בהם חויבה כלפיו במסגרת התביעה העיקרית.