א) ביום 28.2.13 פנתה התובעת אל מר פרי על מנת לעדכן אותו בארועי היום
וביקשה לבטל את עסקת הרכישה עקב המצב החריג ומר פרי ביקש להעביר אליו אישורים רפואיים המפרטים את מצבה הסופני של הכלבה והבלתי הפיך, אך מר פרי השיב, שלאחר בדיקה שערך עם הבעלים של הרשת, מצאו לנכון לזכות אותה בסך 1,000 ₪ לרכישת ציוד בחנות.
לצורך הכרעה בשאלות אלו, בחנתי את טענות הצדדים, כפי שהועלו בכתבי הטענות ובבית המשפט וכמו כן, בחנתי את המסמכים שצירפה התובעת לכתב התביעה ולאחר ששקלתי כל חומר הראיות, אני קובע שיש לדחות תביעת התובעת – זאת מהנימוקים הבאים:
א) בעצם, נראה לבית המשפט, שהתובעת סומכת את תביעתה על פסק דין
שניתן בבית משפט לתביעות קטנות בנצרת בתיק 30920-04-10 בודסקי ואח' נ' תובל קופפר (תק-של 2011(1), 82143 ולמרות שאין פסק דין של בית משפט הנ"ל מחייב בית משפט זה, בכל זאת בשל חשיבות העניין, אתייחס לקביעתו של כב' השופט ואני קובע, שאין העובדות זהות כלל ואין להשליך מהתם להכא.
ב) אני מקבל את טענתו של מר סגן, שבעצם, התובעת ויתרה על שירותי הרפואה של הנתבעת ומשלקחה רופא מטעמה – הרי שבכך לא נתנה לנתבעת ההזדמנות והאפשרות לבצע את כל הבדיקות ואין להוציא מכלל אפשרות, שאם הייתה משאירה את הכלבה – בהיותה עדיין גור- והייתה עוברת את כל החיסונים והבדיקות – גם הוטרינר של מרפאת החנות היה מוצא את אותו פגם ואם היה מוצא אותו פגם כל עוד הכלבה עדיין בחנות, אין לי ספק, שתובעת לא הייתה רוכשת אותה.
...
ב) אני מקבל את טענתו של מר סגן, שבעצם, התובעת ויתרה על שירותי הרפואה של הנתבעת ומשלקחה רופא מטעמה – הרי שבכך לא נתנה לנתבעת ההזדמנות והאפשרות לבצע את כל הבדיקות ואין להוציא מכלל אפשרות, שאם הייתה משאירה את הכלבה – בהיותה עדיין גור- והייתה עוברת את כל החיסונים והבדיקות – גם הווטרינר של מרפאת החנות היה מוצא את אותו פגם ואם היה מוצא אותו פגם כל עוד הכלבה עדיין בחנות, אין לי ספק, שתובעת לא הייתה רוכשת אותה.
זאת ועוד, אני מקבל את טענת מר סגן, שגם לאחר שהתובעת ראתה שהכלבה מקיאה ומשלשלת, לא חזרה להלין על כך בפני הנתבעת, אלא המשיכה והלכה אל הרופא אותו בחרה ובתוקף תפקידו וטיפולו המתמשך בכלבה – הוא גילה את הפגם המולד.
סוף דבר, לא מצאתי שיש להטיל אחריות על הנתבעת או מי מטעמה ולאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני מחליט לדחות את התביעה.
