בנוסף נתבקש התובע ע"י הנתבעים במהלך תקופת השפוץ של שני הבתים לבצע תקוני תיחזוקה בחופית שעליהם סוכמו המחירים מראש, כמפורט להלן: החלפת מנוע מעבה במזגן מיני מרכזי בסך של 1200 ₪, פעמיים תיקון של קצר חשמלי כתוצאה מפיצוץ מים לקליניקה בסך של 750 ₪, סידור צנרת טפטפות בגינה בסך של 100 ₪, תיקון פצוץ מים בחניה בסך של 100 ₪, פריצה והחלפת מנעול לקליניקה בסך של 150 ₪.
הנתבעת רמזה בדיון כי התובע גנב רהיטים מהבית בחופית בזמן השפוץ, וביניהם ארונות, תנור חימום על נפט, שטיח גדול (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 3-7).
אומנם בית המשפט לתביעות קטנות יכול להגמיש את סדרי הדין אולם לאיכול לחרוג מהדין המהותי ואף בבית משפט לתביעות קטנות הנטל רובץ על התובע הן ביחס לסוגיית החבות והן ביחס לשעור הנזק, כפי שנקבע בעיניין אשקר (רע"א 10124/17 אשקר נ' סלימאן), ובעניין קלופשטוק (רעא 2413/18 דגנית פרץ קלופשטוק נ' זויה סטריקוב (4.9.18)), כשאין מדובר במצבים שבהם קיים קושי – מובנה או פרטני – בהוכחה מלאה ומדויקת של שיעור הנזק או החוב.
על כן, גם אם הנתבעים מודים שלא שילמו עבור התוספת ואז עולה השאלה האם אין הדבר משול לצרכים שהם בגדר חיי נפש כך שיש לתקן ואם לא היו מתקנים היו גם מסתכנים בתביעה עתידית מהדיירים השוכרים או אף הדבר היה עולה כדי פגיעה בבריאותם, ומשכך יש לשלם ולו את העלות הריאלית כאמור על הרף המינימאלי משזו נכפתה עליהם ולא ביקשו – הרי שהוא כבר הכליל זאת בסך של 19000 ₪ ממילא
אעיר כי עדותה של הנתבעת הייתה אמינה עליי ולא סברתי כי היא ביקשה לחסוך בהוצאות אלא כל אשר נדרשה לשלם שילמה עד אשר נתגלעה מחלוקת בין הצדדים עת חשה מבקש תוך כדי סכומים נוספים ללא תימוכין ואז גם עבור עבודות שלא נתבקשו והיא ידעה את תחילת העבודה וסכומה ולא ידעה מהו סופה.
...
על כן, אין בידי לקבוע מהי עלות העבודות שסוכמה או לפחות הודעה בזמן אמת לנתבעים אל מול הסכום ששולם באופן שניתן לחייבם בהפרש.
כך, הרמ"א בסימן של"ג סעיף ח הכריע כצד השני "אם לא התנה ודאי על דעת התנאי הראשון השכיר עצמו".
סבורני, כי מי שהזמין מומחה לתיקון ולא סיכם עמו מראש סכום עבור התיקון, צריך לשלם לו כפי שמקובל, ובתחומים בהם יש פערים בין המחירים שבעלי המלאכה השונים לוקחים, יד בעל הבית על העליונה, ויכול לשלם לו כשכר הנמוך שמקובל (אלא אם כן ידוע שהוא לוקח כתשלום פועלים יקרים, וראו והשוו: קצוה"ח סימן שלא, ס"ק ג).
כאמור, בית המשפט אינו יכול לפסוק על סמך אינטואיציות ונעשה ניסיון בכל דרך לבחון האם ניתן לחייב את הנתבעים בהינתן החומר שלפניי (לנוכח המצב העמום שנוצר עת התחושה היא כי מגיע לו סכום נוסף ולא היה מתעקש כל כך ובוודאי אם החתן הסכים להוסיף – אומנם כערכי מטרד אולם לא סכום מבוטל וזאת מעבר ל-5000 ₪ שהועברו זה מכבר) וגם אותם 1000 ₪ שהסכימה הנתבעת היו אך ורק לצרכי פשרה ומקום בו מסרה לו 18000 ₪ כשביקש 19000 ₪ הרי שיכול ומחל לה או שנעשה מו"מ ביניהם בשים לב ליחסים ביניהם והסכים להפחית ולכן איני יכולה לחייב אותה בשל זה בסכום הנ"ל. עם זאת, אני סבורה, כי בשל התוצאה אליה הגעתי שהקושי הוא העדר ראייתי לו תרמו שני הצדדים בסופו של יום, ואין חולק כי בוצעה עבודה וגם מעבר לנדרש, גם אם ביוזמתו וגם אם אין חולק שלעיתים אף לא דרש תשלום, איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
