תביעה קטנה בגין עבודת עטיפת רכב לקויה

מהצילומים שהוגשו עולה כי שני הצדדים צילמו זה את חצרו של זה. עיינתי בצלומי הנתבע ולא מצאתי נזק או מיטרד שגרם לו התובע, זולת השלכת עטיפת חטיף לחצרו על ידי בנו הקטין של התובע.

אשת הנתבע לא הסבירה כיצד לא דיווחה על מעקב בו חשה סכנה לחייה אלא בתום יום העבודה ולכן אין בידי לקבל גירסתה.

גם להבנת הנתבע, עת ביצע את זממו ברכב, סבר כי הרכב של התובע אחרת לא היה פוגע בו. במקרה מעין זה, אין מקום לאפשר לעבריין לטעון כי מי שהחזיק את הרכוש שהושחת אינו זכאי לפצוי מאחר ואינו הבעלים החוקיים של הרכוש (השווה לעניין טענת "יוס-טרצי" אותה לא רשאי להעלות מסיג גבול כנגד מחזיק מקרקעין).

בע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' שוורץ, פ"ד ל(3) 785 (1976), עמ' 795-798 הובהר אופן בחינת קיומו של מיטרד: "שני מאפיינים של מהות ההפרעה, בה אנו דנים, עולים מנוסחה של הוראת החוק, ראשית, זו חייבת להיות מוחשית ולא קלת-ערך, מהותית ולא חולפת. לענין הפרעה חולפת אך מובן הוא כי החשיבות של יסוד הזמן נימצאת ביחס הפוך לחוזק ההפרעה, היינו במידה וגדלה עצמתה של ההפרעה, קטנה החשיבות היחסית של זמניותה של התופעה, זאת ועוד, בייחוד כאשר נגרם נזק ממשי, הרי אין חשיבות לכך שהפגיעה היתה חולפת כי לגבי מי שניפגע, למשל, על-ידי אבן הנופלת מבנין, אין נחמה בכך שהמדובר בארוע חד-פעמי וחולף.

השמאי העריך את שווי הנכס בסך של 1,200,000 ₪ ואת ירידת הערך, סכום ההנחה בגינה יסכים רוכש פוטנציאלי לרכוש את הנכס עם הליקוי, בשיעור של 115,000 ₪.

אשר ליסוד הנזק הדרוש לענין עוולת הפרת חובה חקוקה - מקום שהפעילות מושא התביעה נעשית ללא היתר לפי חוק התיכנון והבניה, די בהוכחת אי נוחות להוכחת צדקת העילה והסעד, ואין הכרח בהוכחת מיטרד של ממש (רע"א 62/83 ברוך בעל טכסא נ' רחל גונן ואח, פ"ד לח (1) 281 (1984)).

...

סוף דבר הוכח כי הנתבע גרם נזק לרכוש התובעים וגרם למטרדים שפגעו בהנאתם מביתם.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים פיצוי בגין הנזקים הישירים בסך 31,720 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה.

בנוסף אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך של 50,000 ₪ , נכון למועד פסק הדין, בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם ממכלול פעולותיו.

סעיף 57א(א)(2) לפקודה, שעניינו מתן הודעת איסור שימוש, מפנה לתוספת השביעית לפקודת התעבורה, הכוללת את רשימת העבירות בגינן ניתן למסור הודעה זו. בסעיף 17(ז) לתוספת השביעית מצוין: "עבירה לפי תקנה 27(א) לתקנות, באחד הליקויים שלהלן שנמצאו בידי בוחן כמובנו בתקנה 307 לתקנות:

על פי ס' 57ב(ג), רשאי בית המשפט לבטל את הודעת איסור השמוש או לקצרה: "אם היתקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב...". לא מצאתי כי המבקש עומד באחת מהחלופות המצדיקות את היתערבות בית המשפט בהחלטת הקצין.

בתת (נצ') 13012/03 משטרת נצרת - תביעות מרחב עמקים נ' צרפתי אברהם (להלן – עניין צרפתי), עמד כב' השופט דבור סאאד, על תכלית איסור השמוש ברכב כשעסקינן ברכב המהוה סכנה לציבור.

עברו התעבורתי של המבקש, הנוהג משנת 2013, כולל 8 הרשעות קודמות, לרבות, נהיגה ללא חגורת בטיחות, עקיפת רכב עוקף על ידי אוטובוס, רכב מסחרי או רכב עבודה שמשקלם מעל 3,500 ק"ג, עומס יתר (משנת 2018).

...

בעניין שם דובר בהודעת איסור שימוש שניתנה בגין סעיף 308(ד) לתקנות התעבורה, שעניינו נהיגה ברכב שניתנה לו הודעת אי שימוש ברכב: "הכללת תק' 308(ד) לת'ת בסימן א' לפרק השלישי שעניינו "מצב הרכב והפיקוח על תקינותו" יש בה כדי לנווט לקראת המסקנה כי מדובר בתכלית חשובה ביותר.

לסיכום, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נוכח נסיבות ביצוע העבירה וחומרתה, אני סבורה כי השבתת הרכב למשך 30 יום עולה בקנה אחד עם מטרת המחוקק והינה מידתית וסבירה אף בנסיבות.

נוכח האמור, מצאתי את החלטת הקצין סבירה, ואני דוחה את הבקשה.

לגירסת הנתבעים בכתבי ההגנה שהוגשו מטעמם, התאונה אירעה בעת שהמשאית הייתה בעצירה בכניסה לאתר עבודה ברח' העצמאות בפתח תקווה, ורכב התובעת ניסה לעבור במרווח שבין המשאית לבין גבול נתיב הנסיעה מצידו השמאלי, ושפשף את צדו הימני במשאית.

דיון והכרעה אף שעסקינן בתביעות קטנות בהן בית המשפט מגמיש את דרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין שומה על התובע להוכיח את תביעתו, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה". נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות", לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן.

תקנה 47(ה) קובעת כי נוהג רכב לא יעקוף, לא ינסה לעקוף ולא יסיט את רכבו שמאלה או ימינה כדי לעקוף רכב או בעל-חיים אם " הראות לקויה או שדה הראיה חסום או מוגבל". משהגעתי לכלל דיעה כי התאונה אירעה עת שהתובעת עקפה את המשאית שהייתה בעצירה, כגירסת הנתבעים, ובשים לב לגודלה ומבנה המשאית, אני מטילה את האחריות על התובעת.

...

המשאית, על פי גרסת הנתבעת אותה אני מקבלת, הייתה בעצירה ובהמתנה לנסיעת המשאית שלפניה, לפני פנייה ימינה לאתר בנייה.

סוף דבר אשר על כן ומשהגעתי לכלל דעה להטיל את מלוא האחריות לתאונה על התובעת, אני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט בסך 400 ₪.

בית משפט לתביעות קטנות בטבריה ת"ק 30489-01-18 בן שלוש נ' טופורקוב ואח' תיק חצוני: בפני כבוד הרשם בכיר מוהנד חליאלה תובעים מיטל בן שלוש נתבעים מוטי טובורקטב פסק דין

בכתב התביעה נטען כי התובעת קיבלה מהנתבעים שירות של עטיפת רכבה הפרטי במדבקות תמורת תשלום סך של 3,200 ₪.

הנתבע הגיש כתב הגנה בו טען כי אין לתבוע אותו באופן פרטי אלא יש לתבוע את העסק בו עבד שכיר .

שוכנעתי כי לרכב התובעת נגרם נזק עקב ליקויים בבצוע ההדבקה של המדבקות .

...

לאור כל האמור אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים שלהלן: החזר עלות ההדבקה : 3,200 ₪ פלוס מע"מ ובסה"כ" 3,744 ₪.

סה"כ ישלם הנתבע לתובעת 9,773 ₪.

כמו כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בהתחשב מספר הישיבות והתמשכות ההליך בסך של 1,200 ₪.

בית משפט לתביעות קטנות בחיפה ת"ק 44691-09-14 אברהם נ' מזרני כפר סבא סחר בנלאומי בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופט אפרים צ'יזיק תובעת מירב אברהם ת.ז. 023525744 נתבעת מזרני כפר סבא סחר בנלאומי בע"מ ח.פ. 513334342 פסק דין

בהתאם מונה מר יוסף בר-נוי, הנדסאי בהשכלתו, יועץ בטיחות והבטחת איכות בתחומי תעשייה ורכב.

עוד הוסיף המומחה, כי באשר לכסוי המזרן הפנימי, "התפירה הסופית של הכסוי נעשית אחרי הלבשת האריג על גוף המזרון תפירה זו אינה סימטרית ומקנה לכסוי מראה רשלני במידת מה." מסקנתו הסופית של המומחה הייתה "קיימת אי התאמה במידות המזרונים על ציר הרוחב והגובה. ציר האורך מתאים לדרישה... איכות הכסוי הפנימי ואופן תפירתו חובבני ואיננו מתאים לסטאנדארטים הראויים לעטיפת מזרון מיוחד זה", אולם מנגד, ציין "המזרון הנו חלק ממכלול המיועד לשינה, עליו להמצא במסגרת תומכת למניעת תזוזה...אין מקום לחפש בסטיות הקטנות של מידות המזרון, חופשי ולא במסגרתו, בכדי להפכו לבלתי ראוי על פי אמות מידה אלה". לאחר בחינת טענות הצדדים, מתן זכות להשלמת טיעון, מצאתי לנכון לקבל את התובענה, אולם בחלקה בלבד.

לאור האמור, מצאתי לנכון לחייב הנתבעת להשיב את אשר שולם (16,000 ש"ח) כנגד השבת מערכת השינה החלקית אשר סופקה, בצרוף פיצוי כללי בגין הנסיבות (אובדן ימי עבודה, הצמדת הסכום אשר שולם), האגרות, עלות חוות דעת המומחה, בסכום כולל של 2,500 ש"ח. סה"כ ישולם כנגד השבת מערכת השינה – 18,500 ש"ח. ניתן לערער על פסק הדין ברשות בית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים מקבלתו.

...

הנתבעת השיבה לכתב התביעה, ולטענתה דינה של התובענה להידחות; הנתבעת ציינה כי אכן כל חלקי המיטה היו חלקים מיובאים (המזרנים מאיטליה, ככיסוי המזרן מבלגיה), כך שלא הייתה כל הטעיה מצידה של הנתבעת, ויתר על כן, לטענת הנתבעת לא היה כל פגם במזרנים או בכיסויים.

סבורני כי אי ההתאמה אשר נפלה במוצר מהווה "אי התאמה" כמשמעותה בסעיף 11 (4) לחוק המכר תשכ"ח 1968, בהיות הממכר מכיל תכונה "נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה", שכן מוצר יוקרתי ויקר, אשר מצופה שתהיה לו איכות של תפירה עילית (מיטה בעלות של 21,000 ש"ח) והתאמה למידות המפורסמות, הגיע כאשר לאחר החלפה ראשונית של מזרנים שהיו לא מתאימים, עדיין סופקו מזרנים שאינם תואמים לא את הפרסום ולא את האיכות המצופה מהם – ולגישתי במחיר שהינו ניכר עד מאוד, ניתן לצפות למזרנים התואמים את הפרסום בצורה מלאה, ולכל הפחות – שמידותיהם תהיינה זהות.

לאור האמור, אני קובע כי קמה לתובעת עילה לביטול ההתקשרות מחמת אי התאמה.