מבוא:
לפניי תביעה קטנה ע"ס של 10,081 ₪ אשר הוגשה ע"י התובע נגד הנתבעת בגין נזקים ממוניים ובלתי ממוניים (עוגמת נפש) שנגרמו לו, לטענתו, בשל היתנהלותה שהביאה לכך, כי הוא ורעייתו לא הועלו על טיסתה ותחת זאת נאלצו לרכוש כרטיסי טיסה חדשים לטיסה אחרת - הכל כפי שיפורט להלן.
התובע מציין, כי במהלך ה- Check In, הוא נידרש להזין את כל הנתונים והפרטים האישיים הרלוואנטיים, לרבות אזרחות, מספר דרכון, ופרטי הויזה לארה"ב, כך שכבר בשלב זה היה אמור להיות ברור לנתבעת כי הוא ורעייתו אינם אזרחי או תושבי ארה"ב, אלא אזרחי ישראל החייבים בויזה לצורך כניסתם לארה"ב.
בבוקר הטיסה (26/6/20) התובע ורעייתו התייצבו בנמל התעופה, אלא שדייל הקרקע הודיע להם (לאחר שבדק את פרטי הטיסה ואת פרטיהם), כי אין באפשרותם לעלות על המטוס, היות והטיסה עוברת דרך גרמניה - מדינה ממנה נאסרה (בצו נשיאותי) הכניסה לארה"ב בשל מגיפת הקורונה (אלא אם מדובר באזרחים או תושבי קבע אמריקאים).
התובע מסכם את טענותיו כלפי הנתבעת בסיפא לכתב תביעתו בזו הלשון (ההדגשות במקור):
"מאחר וכל ההזמנה והצ'ק אין הם באון ליין – UNITED ברשלנותם, ולאור המצב בעולם של covid-19, לא טרחו לעדכן את האתר שלהם והתוכנה שלהם ולמנוע את מה שקרה לנו – ולכן הם האחראים הבלעדיים למה שקרה.
סעיף 10 לחוק הנ"ל, עוסק בפטור מאחריות לפי דינים אחרים, וקובע כדלקמן: "אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שניגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו." לא אחת נפסק, כי קיימת איבחנה ברורה בין מקרים של איחור בתובלה- המוסדרים בחוק התובלה האווירית ובאמנות, לבין מקרים של אי-ביצוע חוזה התובלה- בהם חל הדין המקומי.
...
לסיכום: סך כל נזקיו המוכחים של התובע עומד ע"ס 9,576 ₪.
בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪.
ההודעה לצד השלישי נדחית ללא צו להוצאות וזאת בשים לב להתנהלות הצד השלישי במהלך המשפט, כמפורט בסעיפים 43-46 לעיל.
