תביעה קטנה בגין נזקי רכוש מעבודת גינון

בית משפט לתביעות קטנות בחיפה ת"ק 14479-08-19 שאור נ' עשת סורין יוזם ובניה בע"מ בפני כבוד השופטת קרן מרגולין-פלדמן התובע שאור צבי הנתבעת עשת סורין יוזם ובניה בע"מ פסק דין

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקים שלטענת התובע נגרמו לרכושו בעקבות עבודות בנייה שביצעה הנתבעת, במסגרת תמ"א 38, בבניין הנמצא בסמיכות לבניין בו הוא מתגורר.

במצב דברים זה, ולאור עדותה של נציגת הנתבעת בנוגע לכך שרשת אשר ניצפתה מונחת על גבי הגינון בחצר ביתו של התובע באחת התמונות שייכת לה, וכן לאור עדותה בנוגע לכך שהנתבעת נדרשה לבצע נקיון בגינות של בתים אחרים הגובלים במיגרש שבו ניהלה את אתר הבניה, אני קובעת כי סביר יותר להניח שחומרי הבניה שנמצאו בחצר ביתו של התובע, כמו גם הנזקים שנגרמו לגדר הנוי הממוקמת בין המגרשים, מקורם בעבודות הנתבעת דוקא.

...

במצב דברים זה אני קובעת כי התובע זכאי לנקיון חצריו.

בנסיבות אלו אני קובעת, על דרך האומדנא (ובהתאמה על דרך ההמעטה) כי עלות ביצוע הנקיון על ידי איש מקצוע מטעם התובע – ובשים לב להיקף החלק המרוצף, כעולה מהתמונות שהוצגו לפניי, עומדת על סך של כ- 600 ₪.

לאור האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו המוכחים, כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 1,200 ₪.

בית משפט לתביעות קטנות בנתניה ת"ק 48747-06-21 חשאי נ' עריית נתניה תיק חצוני: בפני כבוד הרשמת בכירה אפרת רחלי מאירי תובע שגיא חשאי נתבעת עריית נתניה מקבל אחמד מסעוד, עבודות גינון בע"מ פסק דין

ואולם, הגם שבית המשפט לתביעות קטנות נועד לפתוח את שערי ביהמ"ש בפני "האזרח הקטן" בדרך של פישוט סדרי הדין והראיות, אין בכך כדי לחדור לתחומי הדין המהותי- "פתיחת שערי בית המשפט בפני האזרח הקטן שאינו בקיא בהוויות המחוקק וההלכה הפסוקה, ואינו מודע, בהכרח, לחובת הוכחת שיעור הנזק. אולם, מכאן ועד חריגה מהוראות הדין המהותי באשר לנטלי ההוכחה – ארוכה הדרך, ובלתי עבירה" (רע"א 10124/17 אשקר נ. סלימאן (30.1.2018)).

סעיף 235 (2) לפקודת העיריות [נוסח חדש] מטיל על הנתבעת אחריות לדאוג לתחזוקת הרחובות ואחזקתם שבתחום שיפוטה שאינו רכוש פרטי ובכלל זה החובה להסיר מכשולים העלולים להסב נזק לרכוש או לגוף.

אכן, מעבר לחובת הזהירות המושגית של הנתבעת כלפי הציבור (וראו לעניין זה גם ת"ק 15913-03-14 ישראלה גוט נ' יעקב סקריאלוב (16.12.2014); ת"ק 1389-11-10 טובה תאשמע נ' עריית כפר סבא (13.4.2011) ות"ק 51570-12-12 שלוה קריכלי נ' עריית קריית ביאליק (13.11.2013)), הרי שקיימת חובת זהירות קונקרטית בין הנתבעת לתובע בגין הנזק שהתרחש.

...

למעשה, הנתבעת שבדיה המידע היא שאמרה כי העץ נפל בשל רקבון ולא ניתן היה להבחין בו (דבר שלא מתיישב על הגיון השכל הבריא מבלי להיות מומחה בתחום האגרונומיה) אולם למעט אמירה בדיון שלא גובתה באסמכתא (אם כי רקבון לא נוצר בין רגע אלא אורך גם במשך שנים ויכול ומזיק תקף את העץ אולם כך או כך ניתן היה לאתר זאת מבעוד מועד ולמנוע את המפגע) ולמעשה עד היום לא ברור מדוע העץ נפל ובנסיבות אלו העירייה עדיין אחראית הן מכוח חובתה המוגברת לפי פקודת העיריות והן מכוח היותה בעלים ביחד עם הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין דלעיל הקובעת כאמור כי במצב דברים שבו לתובע לא הייתה ידיעה או יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק והנזק נגרם על ידי נכס שלנתבעת הייתה שליטה מלאה עליו ואירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה אמצעי זהירות סבירה יותר מאשר המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה, החבה לפצות על הנזק היא של הנתבעת העירייה – בעליו של אותו העץ ואת החובה הזו לא ניתן לגלגל לפתחו של הקבלן בהתאם לחוזה עמו אלא על העירייה להוכיח שהוא לא ביצע את חובותיו לפי החוזה - מה שלא הוכח (ראו והשוו תק 24778-04-10 רונן כהן נ' עיריית חדרה (15.3.2011)).

הנתבעת אישרה שהמתינה עם תשובתה הואיל והיה "חל"ת ובידודים" אולם אין בידי לקבל תשובה זו משלא על אדם אחד בעירייה יקום וייפול דבר ולא הוכח כי בשל חל"ת בדיוק באותה התקופה ובידוד בדיוק באותה התקופה לא ניתן היה לפצות אותו בסמוך למועד פנייתו.

סך הכל תשלם הנתבעת לתובע סך של 20811 ₪ תוך 30 יום מהיום.

מבוא מונחת בפניי תביעה קטנה ע"ס של 10,029 ₪ בגין ניזקי רכוש שנגרמו לתובעת, כתוצאה מתאונה שארעה בתאריך 11/2/2019 (להלן: "התאונה").

מהראיות שהוצגו בפניי ומעדויות שנשמעו הגעתי למסקנה, כי הכביש אכן היה בוצי וחלק וזאת בשל אדמה שנשטפה לעברו בגשם מסוללת אדמת גינון סמוכה (ר', בין היתר, עדותו של עד הערייה בעמ' 8 לפרוטוקול, שורה 10), שאורכה מספר מטרים לא מבוטל.

הערייה לא הציגה ראיות כלשהן ביחס לשיטת עבודה של פקחים, האמורים לאתר מפגעים באופן יזום ולמעשה - לא הציגה כל ראיה ממנה ניתן ללמוד כי היא אכן פועלת מיוזמתה לאיתור מפגעים.

...

לטענת התובעת, בתאונה, אשר התרחשה באחד מרחובות העיר רמת-גן, רכבה החליק על כביש רטוב ובוצי, היא איבדה שליטה על רכבה ובסופו של דבר התנגשה בגדר של אוניברסיטת בר-אילן, תוך שלרכב (ולגדר) נגרמו נזקים.

די להביט בתמונות בהן מוצג מיקום הרכב לאחר התאונה ומיקומו ביחס לכביש ולנקודה בה החלה החלקתו כדי להגיע למסקנה, כי מהירות נסיעתו היתה גבוהה מהנטען ע"י התובעת והיא בוודאי לא תאמה את תנאי הדרך.

לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת נושאת באחריות לקרות התאונה בשיעור של 25%.

כמו כן, לכתב התביעה צורף חשבון שכ"ט השמאי ועל אף שגם סכום זה טרם שולם, אין סיבה שלא להכיר בו. סוף דבר אני מחייב את העירייה לשלם לתובעת סכום של 7,522 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

עסקנן בתביעה לפצוי כספי בגין ניזקי רכוש שנגרמו כתוצאה מעבודת גינון.

הנתבע טוען כי מבצע עבודות גינון למעלה מ-33 שנים ובעל ניסיון רב. הנתבע טוען כי עובד עם חרמש קטן שנועד ליקצור עשבים ובמהלך העבודה עם החרמש מעלה אבק ועלים "נישאים ברוח" ופועל יוצא מכך רכבים הנמצאים סמוך לבצוע העבודות עשויים להתלכלך באבק ועלים.

...

התובע למעשה ניסה להקטין נזקים לפיכך גם אם תיקון הנזקים כשל, איני סבור כי הנתבע פטור מתשלום זה. סיכומו של דבר, הוכח כי לתובע נגרמו נזקים כתוצאה מעבודות הגינון.

סוף דבר בנסיבות האמורות, התביעה כנגד הנתבעת נדחית.

הנתבע ישלם לתובע סך של 22,885 ₪.

לפניי תביעה קטנה מכח הסכם השכירות שעניינה פיצוי בגין תיקון נזקים שנותרו במושכר לאחר פינויו על ידי הנתבעים.

אשר לצמחיה בחצר ועלות עבודות הגינון והניקיון, אישר אב הבית שהתמונות לא צולמו מיד לאחר פינוי המושכר על ידי הנתבעים, מאחר שסרב תחילה לקבל את מפתחות המושכר אשר פונה ללא הסכמת התובעת ורק לאחר קבלת הנחיה מתאימה מעוה"ד ומטעמי הקטנת הנזק, נטל את המפתחות וניכנס למושכר.

ראשית, לא די בהצגת הצעת מחיר אחת ויחידה על מנת להוכיח את גובה הנזק ומן הראוי היה, לכל הפחות להציג מספר הצעות מחיר מספקי שירות שונים או חוות דעת שמאי רכוש.

...

משעה שלא הוצג כל תמך ראייתי לעצם קיום הנזק ולעלות תיקונו, אין אלא לדחות את תביעת התובעת בגין ראש נזק זה. אשר לדלתות ארונות האמבטיה, הרי שהמדובר בארון שהותקן לפני שנים לא מעטות בחדר "רטוב" והטענה של התנפחות הדלתות עקב הרטיבות מתיישבת עם שימוש ובלאי סבירים ולכן דינה להידחות אף היא.

השבר בחלון אינו מתיישב עם הטענה של בלאי או שימוש סביר ולכן על בסיס ההצעה אשר כוללת התייחסות לתיקונים נוספים שלא מצאתי מקום לפצות בגינם, הנני פוסקת לתובעת, על דרך האומדנא, הסך של 500 ₪ בגין ראש נזק זה. סוף דבר, הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 5,000 ₪.

כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 500 ₪ בגין הוצאות ניהול ההליך.