לעניין זה קבע כב' השופט ארנון בפסק הדין בעיניין בסט כדלהלן:
"בתביעה שלפני יסוד ההגבלה שבמערכת ההסכמית מקורו בהסדר הבלעדיות ולא בהסדר הכתבת המחירים. ודוק: ככל שמערכת ההסכמית לא הייתה כוללת הסדר בלעדיות, אלא רק הסדר של הכתבת מחירים, הרי שסונול, מוכרת הטובין, רשאית הייתה לקבוע גובה המחירים לפיהם ימכרו מוצרים לתחנה, ואילו בסט, כצרכן של סונול, היה חופשי לבחור האם לרכוש דלקים ומוצרים לתחנתו מסונול בהתאם לתעריפים שנקבעו על ידי סונול, או שמא לרכוש אותם דלקים ומוצרים מספק אחר בהתאם לתעריפי הספק האחר. בנסיבות כאלה, הסדר הכתבת המחירים לא היה עולה כדי הגבלה אסורה המהוה הסדר כובל"
(ראה סעיף 104 לפסק הדין בעיניין בסט).
דוקא המחלוקות הבאות לידי ביטוי בסיכומי הצדדים באשר למשמעות שיש לייחס לחוות הדעת ולנתוניה, ועת כי לא נשמעה לעניין זה עמדתו של הממונה על ההגבלים העיסקיים או היועץ המשפטי לממשלה מלמדת כי ההליך אשר בפני, תביעה אזרחית בבית משפט השלום, אינה במקום להכרעה או לקביעה על פיה שינוי העיתים, ושינוי הנתונים העובדתיים צריך שיביא את הרשות להגבלים עיסקיים, כמו גם את היועץ המשפטי לממשלה לשינוי עמדתם לעניין היכולת של המערכת ההסכמית המקורית לפגיעה בתחרות.
בעיניינם של הצדדים אשר בפני, תוך מתן הדעת לכלל הנתונים הנוגעים להתקשרותם של הצדדים בהסכמים, מועד ההיתקשרות, התנהלותם במשך למעלה מ-17 שנה, השינויים אשר בוצעו על ידי מי מהצדדים במשך השנים בהוראות השונות של ההסכם, לרבות אלו המשפיעות במישרין על מחירי מוצרי הדלק בתחנה, מכוונים למסקנה על פיה לא עומדת לקמיר צפייה סבירה להיתנער מאותן הוראות חוזיות, מחמת היותן תניות מקפחות בחוזה אחיד, ככל והדבר נוגע לביטול, לא כל שכן לעניין זכות ההשבה.
ויודגש, גם אילו היה נמצא כי פז התעשרה על חשבונם של קמיר וגבתה עמלות בשיעור גבוה לעין ערוך מזה אותו הייתה גובה אילו לא הייתה נחתמת המערכת ההסכמית כפי שנחתמה;
גם אז - היה מקום לבחון זכאותם של קמיר לסכום המשקף את אותה הכנסה או רווח עודף, תוך ניכוי והפחתה של אותם רכיבים בהם היו ריווחי קמיר קטנים עקב ביטול/שינוי המערכת ההסכמית (ככל שהיו כאלה), כמו גם ההוצאות הנוספות בהם היו צריכים לשאת.
...
מן העבר השני לא נמצא כי קמיר הרימו את הנטל המוטל עליהם לצורך הוכחתם זכאותם לפיצוי או השבה כספית, וזאת גם מקום בו היו מוכחות הטענות לעניין קיומו של הסדר כובל או תנאים מקפחים בחוזה אחיד, ומשכך דין רכיבי התביעה הכספיים, להידחות.
כפועל יוצא, אני מורה על פינוי התחנה על ידי קמיר או מי מטעמם, בתוך 90 יום מהיום.
כפועל יוצא אני מורה כי כספי הנאמנות ישוחררו לידי פז בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין.
