תביעה קטנה בגין טיפול לקוי ברכב שניזוק בתאונה

אולם, ביום 28.8.2019 הגיעה גב' טייב למוסך "הילוך שישי" על מנת לבצע טפול שיגרתי לרכב, ולטענתה נאמר לה שם כי לא ניתן לעשות את הטיפול הנידרש עקב הנזקים התאונתיים שנגרמו לרכב.

מכל מקום, כפי שיפורט עתה ממילא דומה שלא היה בהם כדי לשנות את התוצאה, שכן גם אם נניח שהנזק בפח הגחון היה קיים במועד בו הוכנס הרכב למוסך אין בכך כדי להביא לקבלת התביעה בעיניין זה. מהיסטוריית הטיפולים לרכב ומהחשבונית עולה, כי ביום 28.8.2019 לא בוצע טפול ברכב עקב ליקויים שהיו בו. בחשבונית נרשם כי "רכב הוחזר ללקוחה לא ניתן לעשות טפול עקב מכה מקדימה במכסה מנוע...", ומהיסטוריית הטיפולים עולה כי ניתנה לגב' טייב הצעת מחיר לתיקוני פחחות.

התביעה נגד הנתבעת 3 מתקבלת בחלקה הקטן, והיא תשלם לתובע סך של 2,240 ש"ח. אשר להוצאות, הנתבעת 1 זכאית להוצאות בגין דחיית התביעה נגדה, ומנגד יש לחייבה בהוצאות עבור התביעה שכנגד, אשר נמחקה בשלב מוקדם.

...

לאור כל האמור, אני סבור שניתן לקבוע, במאזן הסתברויות, שהנזק בפח הגחון של הרכב לא נגרם בתאונה מיום 1.7.2019, ובוודאי שהתובע לא הוכיח אחרת.

מדובר בתשלום מכוח החבות הביטוחית, ולפיכך על שומרה לשאת בו. סך הכול, על שומרה לשלם, אפוא, לתובע סך של 2,240 ש"ח. סוף דבר התביעה נגד הנתבעים 2-1 נדחית.

בהתחשב במכלול הנתונים, לרבות אורך הדיון והיקפו, שווי התביעה ויתר נסיבות העניין, ישלם התובע לנתבעת 1 הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 2,500 ש"ח, ובנוסף את החלק ששילמה הנתבעת 1 למומחה מטעם בית המשפט (25%).

התובע טוען כי הבהיר לנתבעים כי הרכב עבר תאונה בחזיתו ובצדו הימני, והצביע על הליקויים ברכב והתיקונים שאותם עבר.

התובע מתאר בכתב תביעתו את העלבון שחש מהתנהלות התובעים, לאחר שהציג בפניהם גילוי נאות של מצבו של הרכב, תמונות, הצהרה בדבר תאונה, מוקדי פגיעה, ואף הפחית מערך הרכב סכום משמעותי ביותר, כאשר לדבריו, ירידת הערך של הרכב עמדה על שיעור של 6% מהרכב ואילו הוא נתן הנחה של למעלה מ-30,000 ₪, המהוה הנחה של כ-19% מערך הרכב, כימעט פי שלושה מירידת הערך שאותה קבע השמאי.

התובע עצמו צירף לכתב התביעה מטעמו חלק מחוות דעת שמאי, של שביט שמאים מחודש מאי 2021, שלפיה הרכב ניזוק בתאונה ונקבע לו חישוב נזק גולמי שמוערך ע"י השמאי בשיעור של 52.53% משווי הרכב.

כן התברר שהרכב עבר תאונה קשה שטופלה ע"י מוסך נגה ביום 18.10.21, ושהוגדרה בהיסטוריית הטיפולים כ"שריטה מאחור" בלבד.

נחתם חוזה בכתב בינו לבין רוכש הרכב (בסעיף זה – החוזה); העוסק ברכב מסר לרוכש הרכב, עד למועד חתימת החוזה ובנפרד מהחוזה, טופס חתום בידו שמפורטים בו הפרטים כאמור בסעיף קטן (ב) (בסעיף זה – טופס גילוי); רוכש הרכב אישר בחתימת ידו את קבלת טופס הגילוי.

...

בהקשר זה נתתי דעתי אף לאמרות של הנתבעת במהלך הדיון לפניי לפיהן היתה לה תחושת בטן לא טובה במעמד כריתת זכרון הדברים, כאשר לא השכילה להבהיר מדוע לא לקחו את הרכב לבדיקה במכון מורשה חרף הפגיעות המשמעותיות בו. בסופו של דבר מודה הנתבעת כי מדובר בהתנהלות מוטעית (ר' עמ' 3, ש' 27-31 לפר').

עוד מוסיפה הנתבעת כי נושא הבדיקה של הרכב כלל לא עלה (שם, ש' 31), טענה שאין בידי לקבלה, נוכח העובדה שנושא הבדיקה מפורט במפורש במסגרת זכרון הדברים.

תוצאה בנסיבות העניין, אני מורה לנתבעים להשלים את יתרת התמורה בסכום של 20,000 ₪ בניכוי הסך של 6,000 ₪, ובסה"כ סך של 14,000 ₪, כאשר סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה מיום ביצוע העברת הבעלות על הרכב לידי הנתבעים, ביום 28.10.21, ועד למועד התשלום בפועל.

רקע וטענות הצדדים: בפני תביעה לפצוי בגין נזק שניגרם לרכב שאותו ביטחה התובעת (להלן – "מגדל").

למסקנה דומה הגיע גם בית המשפט המחוזי בתל אביב ברת"ק 1570/09 השטיח המעופף בע"מ נ' שגב ואח', כאשר התבקש להתערב בפסק דין של ביהמ"ש לתביעות קטנות, בין היתר משום שזה חייב את הצד השלישי ישירות: "טענת המבקשת לפיה יש להתערב בפסק הדין לאחר שחויבה במישרין כלפי שגב למרות היותה צד ג' בהליך -דינה להדחות. מכל מקום המבקשת – שהיתה שותפה להתדיינות בתובענה ויוצגה בדיון ע"י נציג מטעמה – לא טענה בבר"ע כי כתוצאה מכך נימנעה מלטעון טענה כלשהיא או להביא ראיה כזו או אחרת בבימ"ש קמא כנגד חיובה לטובת התובעת ולהתגונן באופן ישיר, ולא נגרמה פגיעה בזכויותיה. כך או כך, איני רואה מקום להחזרת הדיון לביהמ"ש קמא – כדי לידון מחדש בחיובה של המבקשת כצד ג' – אשר תוצאתו הסופית כלפי המבקשת על פניו תהיה זהה." כך גם פסק כב' הרשם (כתוארו אז) אלמוג, בתא"מ הרצליה 28514-12-11 מנורה חב' לביטוח בע"מ נ' רועי קרסני, החלטה מיום 26.9.17).

אם לא די בכך שלא ברור מה גרם לזרוע הרמזור להסתובב, ומה מצא שם מר טגניה כשהגיע למקום לאחר התאונה, חברת הרמזורים גם לא הביאה ראיה לכך שבאופן שוטף נעשו כנדרש טיפולים או בדיקות תקינות, הן של החיבורים של הזרוע לעמוד, והן של אותו בורג שהזכיר מר קישון בעדותו.

למעשה, היא רק חיזקה את המסקנה לפיה סיבובה של הזרוע נבע מתחזוקה לקויה, ומכאן שנבע מרשלנותה של חברת הרמזורים.

...

חברת הרמזורים הגישה כתב הגנה וטענה בו כי יש לדחות את התביעה נגדה, בעיקר משום שלא הייתה מצידה כל התרשלות בתחזוקת הרמזור.

בכך ניתן היה, לכאורה, לסיים את הדיון בתובענה זו, שכן ברגיל, דחיית התביעה גוררת אחריה את דחיית ההודעה לצד ג': "ההודעה לצד שלישי שואבת אפוא את חיותה ממהותו של הסכסוך שבין התובע והנתבע. לכן, ככלל, מקום בו נדחית התובענה, נדחית גם ההודעה לצד שלישי, ואילו מקום בו היא מתקבלת, תתברר גם ההודעה (ע"א 81/89 גולן נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(3) 824, בפיסקה 7). עמד על כך בספרו גם השופט א' גורן:

לכן, אף שהתביעה כנגד הנתבעת נדחית, אין מקום לדחות את ההודעה כנגד חברת הרמזורים, אלא יש לחייבה בנזק שנגרם למגדל.

סיכום: התוצאה מכל האמור היא, שהתביעה כנגד הנתבעת נדחית, ואני מחייבת את חברת הרמזורים "אריאל וימאזור בקרת תנועה וחנייה בע"מ", לשלם לתובעת את הסך של 82,952 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

מאחר שאף שמדו"ח הפעולה שצורף לכתב ההגנה ידעה מגדל שמדובר ברמזור שהסתובב, או לכל הפחות ידעה שיש טענה כזו, ובכל זאת לא הגישה תביעה גם כנגד חברת הרמזורים, אני מחליטה שלא לעשות צו להוצאות, וכל צד יישא לכן בהוצאותיו.

לפניי תביעה קטנה שעניינה פיצוי בגין עלויות תיקון ליקויים שהתגלו ברכב לאחר רכישתו ובגין נזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתנהלות הנתבע.

עוד קבע השמאי שהרכב עבר תאונה כבר בשנת 2012 והורד מהכביש.

באשר לפנייה למוסך מורשה כשלשה חודשים לפני מכירת הרכב, העיד התובע כי לא נימסר לו במוסך מהו סוג הבעיה שקיימת אלא נימסר לו שהרכב מצריך בדיקת המשך וטפול בהתאם לממצאיה וכי לא היה מעוניין לבצע את הטיפול במוסך המורשה בשל עלויותיו.

...

ויוער, לא יכולה להיות מחלקות שבמועד הרכישה הרכב נסע כראוי והמנוע לא היה "תפוס" ובשים לב לכך שאותה תקלה בלתי מבוררת בגינה הגיע הרכב למוסך מורשה שלשה חודשים קודם לכן לא באה לידי ביטוי במצב הרכב במועד מכירתו לאחר שתוקנה בסכום זניח, הנני מקבלת את גרסת התובע באשר להיעדר ידיעה אודות הליקוי הקיים ברכב ודוחה את הטענה של אי גילוי, משעה שחובת הגילוי אינה יכולה, מטבע הדברים, לחות המידע שאינו בידיעת המוכר.

מעבר לנדרש אציין כי דין התביעה להידחות גם בשל אי הוכחת גובה הנזק, משעה שהשמאי שהנתבע ביקש לפסול את חוות דעתו עקב קשריו המקצועיים בין השמאי לבין התובע שעיסוקו בסחר ברכבים, לא התייצב לדיון על מנת להיחקר על חוות הדעת ולעמוד מאחורי מסקנותיו.

סוף דבר, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

לפניי תביעה קטנה על סך 36,400 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבע, בעל מוסך "משין מרצדס". התביעה נסובה סביב תיקון שבוצע ברכבה של התובעת במוסכו של הנתבע בינואר 2022, אשר לטענת התובעת היה תיקון לקוי שגרם לנזקים משמעותיים לרכב זמן קצר לאחר מכן.

בנוסף, לטענתו, עולה מהחשבוניות שהוצגו כי לרכב היו נזקים קודמים הנובעים מתאונה, אשר אינם קשורים כלל לעבודה שביצע, כמו תיקון פרונט, החלפת זרוע הגה, דוושת גז וחיישן ABS.

מבלי לנסות לקבוע מסמרות ולהתוות כלל נוקשה, הרי שככל שחולף זמן רב יותר מעת סיום הטיפול ברכב ועד להתרחשות הנזק, כך מתעורר קושי הולך וגובר בייחוס הבלעדי של הנזק לאותו מקור יחיד ספציפי.

...

הנתבע דוחה מכל וכל את טענות התובעת וסבור כי יש לדחות את התביעה על הסף.

סיכומו של דבר, משמצאתי כי לא הוכחו היסודות הנדרשים לקיומה של עוולה נזיקית או הפרת חוזה מצד הנתבע, ובראשם הקשר הסיבתי בין התיקון שביצע לבין הנזק לרכב, אין מנוס מלדחות את התביעה במלואה.

לפיכך, לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי התביעה נדחית, ואין להטיל על הנתבע חבות כלשהי כלפי התובעת בגין האירוע מושא התביעה.

סוף דבר בנסיבות העניין, התביעה נדחית.