תביעה קטנה בגין חיובי מים מופרזים

מבוא: לפניי תביעה כספית, על-סך 27,742 ₪, במסגרתה עותרים התובעים לחייב את הנתבעים בגין נזקים כספיים שנגרמו להם במהלך תקופת השכירות, בשל העובדה, כי נאלצו לשאת בתשלום חיובי מים גבוהים בעקבות ליקויים שנפלו בתשתית צנרת המים בבניין מגוריהם.

בנוסף לטענתם, היה על מנהל ועד הבית, מר שחל, לטפל בבעיה כאשר פנו אליו התובעים באופן ישיר והעלו את סוגיית הנזילה, בייחוד כאשר מר שחל התוודה בפניהם, כי אין הם הראשונים אשר מלינים על כך. לאחר שלא קיבלו מענה מוועד הבית, פנו התובעים אל הנתבע 1, אשר הציע לסייע להם מול ועד הבית, בסובארו תחילה, כי מדובר בטעות חישוב של חברת "הגיחון". הנתבע מאשר, כי החיובים שהגיעו לתובעים עבור צריכת המים הנם מופרזים וחריגים, אך מוסיף, כי הנזילה התרחשה בתשתית המשותפת לדיירי הבניין ועל כן, האחריות לטפול בה רובצת לפתחו של ועד הבית.

ודוק, הגם שבית משפט הדן בתביעות קטנות מגמיש לא פעם את סדרי הראיות וסדרי הדין, עדיין חלה על התובע, ובמקרה דכאן על שולחי ההודעה לצד ג', החובה להוכיח את יסודותיה המהותיים של תביעותיהם בבחינת "המוציא מחברו", כאשר הנטל החל על שולחי ההודעה לצד ג' בהקשר זה הנו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתם במאזן הסתברויות (ראו למשל: רת"ק (מחוזי חיפה) 32582-09-16 צבי דביר נ' א.ג.ש ייעוץ פינאנסי בע"מ (פורסם בנבו, 15.09.2016)).

...

ביום 13.04.2016 הוגשה הודעה לצדדים שלישיים באישור בית-המשפט נגד נציגות הבית המשותף קינג ג'ורג' 14, זאת, על יסוד טענות הנתבעים, כי הגורם הישיר והיחיד לנזק אשר נגרם לכאורה לתובעים הינו מצב תחזוקתו הלקוי של צינור המים הראשי של הבניין המהווה מתקן משותף שמותקן בתחום הרכוש המשותף של הבניין.

מאחר ומדובר כאמור בנזק אחד אשר לא ניתן לחלוקה, והיות ששיטת החישוב אשר הציגו התובעים בניכוי סך צריכה סביר לדירה בה התגוררו לא נסתרה על-ידי מי מהנתבעים ו/או הצדדים השלישיים, מצאתי לקבלה, ולפיכך – במישור האחריות שבין התובעים לבין בעלי הדירה, הנני מחייב את הנתבעים בפיצוי לתובעים בגין הנזק הישיר בסך של 25,342 ₪.

סוף דבר: הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 26,842 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 14.02.2016, ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, הנני מחייב את צד ג' 2 (נציגות הבית המשותף) לשלם לנתבעים סך של 18,790 ₪ .

בית משפט לתביעות קטנות בחיפה ‏ל' אב תשע"ז, 22 אוגוסט 2017 ת"ק 33521-10-16 קיפניס נ' עריית חיפה בפני כב' הרשמת הבכירה גילה ספרא - ברנע תובעת נורית קיפניס נתבעת עריית חיפה פסק דין

נטען כי החל מחודשים יולי-אוגוסט 2003 חיובי המים שנשלחו לנכס היו על שמה של השוכרת הקודמת, גב' שגב, וכי במועדים אלו ביצעה הנתבעת בדיקת שיוך מונים לנכס ונימצא כי אין כל דופי בשיוך המונה.

לכאורה נראה כי עילת התביעה נולדה בחודש אוגוסט 2009, עת גילתה התובעת כי הנה מחוייבת בצריכת מים מופרזת לאור החשבון שנשלח לנכס שבו הנה מתגוררת.

...

טענת ההתיישנות טוענת הנתבעת כי מאחר והתביעה הוגשה בחלוף שבע שנים ממועד התשלום האחרון, ששולם ע"י התובעת בשנת 2009, הרי חלה התיישנות, ודין התביעה להידחות.

בעניין ת.א. (שלום תל אביב יפו) 29258/05 לוי דוד נ' עיריית רמת גן (18.2.2007, פורסם בנבו) נקבע: "... כאשר ברור כי מדובר בטעות של העיריה, לרעתו של האזרח, שלא ניתן לייחס את האחריות לה אלא לעיריה לבדה. אין המדובר בטעות שהיא תוצאה של הטעייה מצידו של האזרח, ששילם כל השנים לפי תומו תשלומי ארנונה בייתר משום שלא העלה על דעתו כי העיריה תשלח אליו הודעות חיוב שגויות... כאשר העוול הוא חמור במיוחד, וכאשר לא ניתן לייחס לאזרח אשם תורם כלשהו לתקלה שקרתה אצל העיריה, לא יעלה על הדעת שתביעתו של האזרח הנישום תושב ריקם משיקולים של יעילות כלכלית ושמירה על קופת הציבור. זו צריכה להבנות על גביית מס אמת, ולא על התעשרות שלא כדין על חשבונו של הפרט". עוד נקבע שם: "העיריה טוענת כי התובע לא הוכיח את רשלנותה. אין ממש בטענה זו. כאשר עסקינן בעשיית עושר ולא במשפט, אין כל חשיבות לשאלה האם העיריה התרשלה אם לאו. מכל מקום, במקרה דנן ברור כי נטל הראיה בענין הרשלנות מוטל על העיריה דווקא, שכן עליה הנטל להראות כיצד זה חייבה את התובע בחיובי ארנונה המבוססים על שטח שגוי לאורך שנים רבות, כאשר לא התובע היה זה שדיווח לה על שטחו של הנכס. העיריה לא הרימה נטל זה." פרופ' ד' פרידמן בספרו דיני עשיית עושר ולא במשפט, מהדורה 2, תשמ"ב, עמ' 878, כותב: "נראה שגם מנקודת ראותן של הרשויות יש לחתור למצב שבו יחוש האזרח שהשלטון נוהג עמו ביושר...ביודעו שאם התברר כי נפלה טעות יוחזר לו כספו". בעניין חיוב יתר בגין שטח נקבע בבית משפט זה בת"ק (חיפה) 18761-02-10 קורן נ' עיריית חיפה, 22.7.2010, פורסם בנבו): "אם הנתבעת הייתה מגלה כי נפלה טעות בחישוב השטח ששימש כבסיס לחיוב בארנונה, כאשר בפועל נגבתה מהתושב ארנונה נמוכה יותר, האם הנתבעת הייתה מוותרת לאותו תושב ומוחלת על ההפרש שלא נגבה ממנו? ברי כי התשובה לכך הינה בשלילה. הנתבעת אף אינה אמורה לוותר על אותו הפרש. אלא מאי? באותה מידה, יש לצפות מן הנתבעת לנהוג ביושר ובהגינות כלפי תושביה ולפעול להשבת כספים שנגבו מהם ביתר במקרים כגון המקרה דנן". ביחס לטענת הנתבעת כי חלה על התובעת אשם תורם בכך שלא דיווחה לה על רגע כניסתה לנכס השכור, אני דוחה את הטענה.

אני קובעת כי הנתבעת היא שהחליפה את מד המים לדירה, לפני כניסת התובעת לדירה, והרשלנות היחידה רובצת על כתפיה.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת את אגרת המשפט היחסית בסך 55 ₪ והוצאות המשפט בניהול ההליך בסך 500 ₪.

התובעים, דיירים בדירה בתחומה של הנתבעת, הגישו תביעה כספית על סך של 30,000 ₪ בגין חיובי מים ביתר, שחויבו לשיטתם, עבור צריכת מים בדירת מגוריהם.

לטענת התובעים מאז שגרו בביתם הנ"ל חויבו בסכומים מופרזים עבור צריכות מופרזות במים ללא כל הצדקה וזאת בגין תקלה במד המים של הנתבעת.

עוד טענו התובעים כי לאחר הגשת התביעה נשוא התיק דנן בבית משפט לתביעות קטנות שלחה הנתבעת לגוש של התובעים בלבד דחפורים וקבלנים מטעמה לצורך החלפת הצנרת בגוש.

...

בחוות דעתו של מר רביבו גבריאל נכתב: "מבדיקת עמוד המונים נמצא כי כשאחד הדיירים במבנה משתמש במים כל המונים מסתובבים ומראים צריכה". בחוות הדעת מטעם מר יוסי בהעלר מחברת שחר נזקי צנרת, מיום 7/1/09 נכתב: "נעשתה בדיקה לחץ לצנרת מים חם+קר, אין נזילה..." בחוו"ד מיום 15/1/09 נכתב: "בבדיקה הוצגה תקלה בעמוד שעונים משותף שבכל פעם שאחד השכנים לא משנה איזה משתמש במים אז כל השעונים מסתובבים...". בחוות דעת מטעם מר אברהם שמואל נכתב בסעיף 5: " ישנה אפשרות שהמונה הראשי לא תקין, כי הייתה בעיה שכל צריכת מים מאחד הדיירים שלושת השעונים היו רצים". מהמקובץ עולה כי כל המומחים הללו בדקו, ראו ואישרו כי מד המים של התובעים מסתובב כל אימת ששכן אחר פותח את הברז.

ש. הבודק בנספח ג' הגיע למסקנה שמד המים של הדירה שמתחת לתובעים אינו תקין.

לפיכך, תשלם הנתבעת לתובעים סך הכל 5,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪ וכן הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 52746-02-17 חן נ' מי שיקמה בע"מ לפני כבוד הרשמת בכירה יעל מרמור דומב התובעים: ליאורה חן הנתבעים: מי שיקמה בע"מ פסק דין

כך, טוענת התובעת להיתנכלות אישית של מנהלת בכירה בנתבעת כגורם בגינו החלה הנתבעת לשלוח לה חיובי חשבון מים גבוהים.

משלא הצליחה התובעת להוכיח היתנכלות של הנתבעת כלפיה וכלפי משפחתה - היתנכלות אשר תורגמה על ידי הנתבעת להוצאת חשבונות מים מופרזים לתובעת, ומשלא הוכחה היתנהלות חסרת תום לב כלפיה מצד הנתבעת, אין בידי לקבל את התביעה.

...

משלא הצליחה התובעת להוכיח התנכלות של הנתבעת כלפיה וכלפי משפחתה - התנכלות אשר תורגמה על ידי הנתבעת להוצאת חשבונות מים מופרזים לתובעת, ומשלא הוכחה התנהלות חסרת תום לב כלפיה מצד הנתבעת, אין בידי לקבל את התביעה.

סיכומו של דבר, משלא הוכיחה התובעת את התביעה שהגישה דין התביעה להידחות.

סוף דבר, התביעה נדחית.

בתביעה נכתב ,כי תאגיד המים שלח למבקשת חיובי מים מופרזים וזאת בגין מים שלא נצרכים על ידה ועל ידי בני משפחתה.

אני מוכנה לצאת מנקודת מוצא ולפיה המבקשת מאמינה שהונפקו לה לפני שנים חשבונות מים מופרזים בשל סיכסוך שכנים, אך אין די בתחושתה הסובייקטיבית לצורך עמידה בנטל ההוכחה, המוטל על תובע בהליך אזרחי, גם אם ההליך מנוהל בבית משפט לתביעות קטנות.

...

אדגיש, כי מפרוטוקול בית משפט קמא עולה, כי אביה של התובעת ביקש שיתאפשר לו ולאחיה לסייע לה בדיון כיוון שהיא עברה טיפול שיניים וקשה לה לדבר, ובית משפט קמא נעתר לכך.

לאחר שעיינתי היטב בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתגובה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) הלכה היא כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (פורסם בנבו) (18.3.2015)). רשות ערעור על פסק

אי יכולת כספית וכלכלית לשלם חוב, אינו נימוק למתן רשות ערעור, והמקום להעלאת טענות אלו, הוא בלשכת ההוצל"פ. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.