תביעה קטנה בגין הפרת חוק למניעת עישון במקומות ציבוריים

לפנינו תביעתה של גב' חן פבר (להלן - התובעת) נגד חברת עמית בראון שיווק בע"מ (להלן - הנתבעת) לפצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן - חוק עבודת נשים), פיצוי בגין הפרת החוק למניעת העישון במקומות צבוריים והחשיפה לעישון, תשמ"ג-1983 (להלן - החוק למניעת עישון), פיצוי בגין הפרת חוק שויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1998 (להלן - חוק שויון הזדמנויות בעבודה), עוגמת נפש וכן פיצוי בשל אי ביצוע הפקדות פנסיוניות.

כך קובע סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים: "(א) לא יפטר מעסיק עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובילבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות." החוק אף קובע בסעיף 9(ג)(1א) כי חל איסור לפטר עובדת בהריון בתקופה של 60 יום שלאחר תום חופשת הלידה: "(ג)(1א) לא יפטר מעסיק עובדת או עובד בתקופה של 60 ימים לאחר תום תקופת הלידה וההורות או לאחר תום ימי ההעדרות, כאמור בפיסקה (1), לפי העניין, ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופה האמורה, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה; ...." הסעדים במקרה של הפרת חוק זה על ידי המעסיק מנויים בסעיף 13א לחוק עבודת נשים: (א) לבית הדין האיזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לידון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות לפי חוק זה, והוא רשאי – (1) לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין; (2) ליתן צו מניעה או צו עשה, אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת; בבואו להוציא צו כאמור יביא בית הדין בחשבון, בין השאר, את השפעת הצוו על יחסי העבודה במקום העבודה ואת האפשרות שעובד אחר ייפגע, ולגבי פיטורים הנובעים מצמצומים בעבודה גם את הוראותיו של הסכם קבוצי החל על הצדדים; הוראות פסקה זו כוחן יפה על אף האמור בסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970.

...

בהתחשב בדברים האמורים, דין טענות התובעת בעניין זה- להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לנפקות תחולת הצו על עניינו.

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצוי בגין הפרת החוק למניעת העישון בסך של 20,000 ₪.

בקשה לאישור הגשת תובענה ייצוגית בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" ו-"בקשת האישור"), שעניינה הפרת הוראות החוק למניעת העישון במקומות צבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג-1983 (להלן: "החוק למניעת עישון").

לפי בקשת האישור הגדרה הקבוצה היא "כל אדם שאינו מעשן ואשר נחשף לעישון סיגריות, מוצרי טבק ומוצרי עישון אחרים האסורים לעישון על פי חוק למניעת העישון במקומות צבוריים והחשיפה לעישון, תשמ"ג-1983 בכל שטחי המרכז הרפואי בני ציון שאינם מותרים לעישון על פי דין, לרבות שטחי הכניסה למרכז הרפואי בני ציון". השאלות המהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לחברי הקבוצה הן: האם בית החולים הוא "מחזיק" כהגדרתו בחוק למניעת עישון?; האם חלה עליו החובה לנקוט אמצעים למניעת עישון מכח החוק למניעת העישון?; האם הפר המשיב את החובות המוטלות עליו מכח החוק למניעת עישון?; האם נגרם לחברי הקבוצה נזק עקב הפרת החוק, ואם נגרם נזק כאמור, מה שיעורו.

(ב) יראו את המחזיק של מקום צבורי כמי שמילא אחר הוראות סעיף קטן (א), אם הוכיח כי עשה את כל אלה: (1) פנה לאדם המעשן או המחזיק מוצר עישון כשהוא דולק או מופעל, לפי העניין, במקום צבורי, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו, לחדול מהמעשה האסור או נקט אמצעים סבירים כדי להבטיח מניעת עבירות לפי סעיף 1(א) ו-(ב); (2) התלונן, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו, בפני המפקח כמשמעותו בסעיף 7, על הפרת הוראות סעיף 1(א) או (ב), או עשה מאמץ סביר לעשות כן, אם על אף פעולתו כאמור בפיסקה (1), נמשכה הפרת הוראה מההוראות האמורות.

...

לפיכך, ועל פי דרישת סעיף 14(א) לחוק תובענות ייצוגיות, אני מורה כדלהלן: אני מאשר הגשת תובענה ייצוגית נגד המשיב, כבקשת המבקשת, בתיקונים האמורים בהחלטה זו. בהתאם לכך תגיש המבקשת כתב תביעה מתוקן כמצוות הדין הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא "כל אדם שנחשף לעישון סיגריות, מוצרי טבק ומוצרי עישון אחרים בניגוד לחוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, תשמ"ג-1983 בשטחי המרכז הרפואי בני ציון, ועקב כך נגרמו לו אי נוחות או עוגמת נפש". בהתאם לסעיף 11(א) לחוק תובענות ייצוגיות, כל חבר קבוצה רשאי להודיע לבית המשפט בתוך 45 ימים מיום פרסום החלטה זו על רצונו שלא להיכלל בקבוצה.

אני מחייב את המשיב לשלם למבקשת הוצאות הבקשה בסך 17,550 ₪.

אני קובע תזכורת פנימית ליום 1.2.23 לבדיקת הגשת כתב טענות אחרון.

ביום 13.9.22, הגיש המשיב, כנגד המבקשת, תביעה קטנה בסך 34,600 ₪, במסגרתה עתר לפצוי כספי-נזיקי בגין הפרת הוראות החוק למניעת עישון במקומות צבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג- 1983, בתחומי המרכז הרפואי "העמק", מרכז רפואי של המבקשת, בו מועסק המשיב כמטפל במוזיקה במרכז החינוכי.

...

בנוסף, צוין, כי הרוב המכריע של בקשות האישור מסתיים בהסדרי פשרה או בהסתלקות, כך שהתועלת הטמונה בעיכובים הליכים פחותה, אם בסופו של דבר לא ייקבעו קביעות משפטיות שישמשו הלכה מנחה או מחייבת, או קביעות עובדתיות כלשהן לגוף העניין, אשר ממילא אינן כובלות את מי שבחר לצאת מן הקבוצה ולנהל הליך עצמאי (שם, בפסקאות 15- 22).

באשר לטענה החילופית שהעלתה המבקשת בבקשה, לפיה המחלוקת אינה ראויה להתברר בבית-המשפט לתביעות קטנות, מצאתי כי דין הבקשה להידחות גם בעילה זו. תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות הנה לברר מחלוקות ביעילות, במהירות ובפשטות, תוך הגמשת סדרי הדין והפשטתם.

בכדי לאפשר שהות מספקת להגשת כתב הגנה ע"י המבקשת ולהמצאתו לידי המשיב, הנני דוחה את מועד הדיון בתביעה ליום 5.2.23 בשעה 10:00.

בפניי תביעה בסך 34,600 ₪ שהגיש התובע כנגד שירותי בריאות כללית – המרכז הרפואי העמק, בה נטען להפרת הוראות החוק למניעת העישון במקומות צבוריים והחשיפה לעישון, תשמ"ג-1983 (להלן: "החוק"), על-ידי הנתבעת, אשר גרמו לנזק, למיטרד, לסבל ולעגמת נפש לתובע, העובד במשרה חלקית במרכז הרפואי.

(ב) יראו את המחזיק של מקום צבורי כמי שמילא אחר הוראות סעיף קטן (א) אם הוכיח כי עשה את כל אלה: (1) פנה לאדם המעשן או המחזיק מוצר עישון כשהוא דולק או מופעל, לפי העניין, במקום צבורי, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו, לחדול מהמעשה האסור או נקט אמצעים סבירים כדי להבטיח מניעת עבירות לפי סעיף 1(א) ו-(ב); (2) התלונן, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו, בפני המפקח כמשמעותו בסעיף 7, על הפרת הוראות סעיף 1(א) או (ב), או עשה מאמץ סביר לעשות כן, אם על אף פעולתו כאמור בפיסקה (1), נמשכה הפרת הוראה מההוראות האמורות.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בחומר הראיות שהוגש מטעם הצדדים, שמעתי את טענות הצדדים בדיון, נוכחתי כי דין התביעה להידחות.

מקובלת עליי טענת הנתבעת כי ללא הסמכות לאכוף את איסור העישון באמצעות הטלת סנקציה בעלת השפעה הרתעתית, נמצאים הסדרנים ללא כלים ממשיים למניעת עבירות בזמן אמת (ראו והשוו: ת"צ (מח' ת"א-יפו) 51488-11-17 לוסטגרטן נ' האנגר 11 בע"מ (12.8.21), ות"צ (ת"א) 46694-05-15 שקד נ' חברת מוסדות חינוך (26.6.18) אליהם הפנתה הנתבעת).

אשר על כן, התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.

לפניי תביעה כספית על סך 34,500 ₪, לפצוי בגין הפרת החובה למניעת עישון לפי סעיף 2א לחוק למניעת העישון במקומות צבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג-1983 (להלן: "החוק").

(ב)  יראו את המחזיק של מקום צבורי כמי שמילא אחר הוראות סעיף קטן (א), אם הוכיח כי עשה את כל אלה: (1) פנה לאדם המעשן או המחזיק מוצר עישון כשהוא דולק או מופעל, לפי העניין, במקום צבורי, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו, לחדול מהמעשה האסור או נקט אמצעים סבירים כדי להבטיח מניעת עבירות לפי סעיף 1(א) ו-(ב); (2) התלונן, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו, בפני המפקח כמשמעותו בסעיף 7, על הפרת הוראות סעיף 1(א) או (ב), או עשה מאמץ סביר לעשות כן, אם על אף פעולתו כאמור בפיסקה (1), נמשכה הפרת הוראה מההוראות האמורות.

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדויותיהם של התובע, אביו ונציג מטעם הנתבעת, ובחנתי את טענותיהם בראי הדין והפסיקה - הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

נוכח האמור, הרי שלו מטעם זה, נשמטה הקרקע תחת עילת התביעה ודינה של זו להידחות.

סוף דבר בנסיבות העניין ולאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.