תביעה קטנה בגין הפליה בכניסה למקום ציבורי

אכן, קביעת סכום בגובה זה מלמדת על הכרת המחוקק בחומרת הנזק שעלולה לגרום אפלייתו של אדם עם מוגבלות – ובפרט, הגבלת זכותו של עוור להכנס למקום צבורי, בשל היותו מלווה בכלב נחיה – אך גם על רצונו להגן על אינטרסים צבוריים החורגים מן התרופה הנקודתית, בין היתר באמצעות יצירת תמריצים והכוונת היתנהגות (ראו שגית מור "משפט נגיש לכל: הזכות לנגישות ונגישות למשפט – ביקורת מוגבלות" חוקים ח 15, 44 (2016); כן ראו והשוו בהקשר תביעות לשון הרע, רע"א 1700/10 דוביצקי נ' שפירא, פסקה י' (2010)).

לא למותר להטעים, כי החלטתו של בית המשפט לתביעות קטנות שלא להדרש לטענת ההפליה נסמכה – בין היתר – על היתרשמותו, לפיה "אין בנסיבות הענין משום הפליה כמשמעותה, אלא חוסר רגישות וחוסר תשומת לב, בנוגע למצבו של התובע ולחובה ... לסייע לו, בשל מצבו זה"; גם לחוסר רגישות ותשומת לב מחיר, ומכאן הפצוי שנפסק.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, בהודעות המבקשות להצטרף ובתגובות המשיבות, ולא בלי התלבטות, הגעתי לכלל מסקנה אין בידי להיעתר לה. אציין כבר כאן, כי דברי המבקשות להצטרף נילמדו בכובד ראש, אך נוכח התוצאה אין צורך לצרפן "פורמלית" להליך.

מסקנה זו היא פרי השכל הישר, והדברים אינם סותרים את טיבו הייחודי של הליך התביעות הקטנות, השואף לפשטות ומכאן שאינו כפוף לסדרי הדין הרגילים (עניין בודקר, בפסקה ח(1)); וראו לשון סעיף 4(ב) לחוק שיפוט בתביעות קטנות, תשל"ו-1976, המותיר פתח רחב לשיקול דעתו של בית המשפט לתביעות קטנות לעניין זה: "בית משפט לתביעות קטנות אינו קשור בסדרי הדין הנוהגים בבית משפט אחר, ובכפוף לסדרי דין שהתקין שר המשפטים לענין חוק זה, יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה" (ההדגשה הוספה – א"ר).

בנתון לאמור, לא מצאתי איפוא להיעתר לבקשה.

לפני תביעה קטנה בה טען התובע שהוא תושב אבו תור, שהנתבעת סירבה לספק לו טובין שקנה ממנה בשל מקום מגוריו.

מכאן שהתובע הגיש תביעה לפי חוק איסור הפליה במוצרים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות צבוריים, תשס"א – 2000 (להלן – חוק איסור הפליה) וכן מכח חוק הגנת הצרכן, תשמ"א -1981 (להלן – החוק או חוק הגנת הצרכן).

מטרת חקיקת סעיף 3 (א1) בתיקון מספר 4 לחוק איסור הפליה שניכנס לתוקף ביום 1.3.2017 (ס"ח תשע"ז מס' 2608 מיום 1.3.2017 עמ' 442 עולה מדברי ההסבר: "מטרת הצעת חוק זו לנסות ולמנוע את הסרוב, לעתים, מצד מי שעיסוקם בהספקת מוצרים או שירותים צבוריים כהגדרתם בסעיף 2לחוק לספק את אותם מוצרים או שירותים בשל מקום המגורים של הצרכן. לפיכך, מוצע להוסיף לעילות ההפליה הקבועות בסעיף 3 לחוק עילה שעניינה הפליה מחמת מקום מגורים, ולקבוע כי מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות צבורי לא יסרב לספק את אותו מוצר או שירות במקום עסקו (לרבות במחסניו ובכל מקום אחר שאליו צרכנים מגיעים כדי לרכוש או לאסוף את המוצר או לקבל את השרות), וכן לא ימנע כניסה למקום צבורי או מתן שירות במקום הצבורי מחמת מקום מגורים". יש להדרש לשאלה האם הספקת פיצת במקום מפגש ולא במקום מגורי התובע מהוה הפליה בהספקת שירות "מחמת מקום מגורים" לפי חוק איסור הפליה.

...

הטענה לגבי אילוצים תפעוליים הייתה כללית וסתומה והיא נדחית.

התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע סך 6,500 ₪ ובנוסף אגרת פתיחת תיק יחסית בסך 100 ₪ והוצאות בסך 400 ₪.

כללי: לפני בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה כנגד שופרסל, בהתאם לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות צבוריים, התשס"א-2000 (להלן: "חוק איסור הפליה"), פריט 7 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").

להמחשה, אביא את לשון שני הסעיפים, זה אחר זה: "3(א) מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות צבורי או בהפעלת מקום צבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השרות הצבורי, במתן הכניסה למקום הצבורי או במתן שירות במקום הצבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות או לבישת מדי כוחות הבטחון וההצלה או ענידת סמליהם". "3(א1) מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות צבורי או בהפעלת מקום צבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השרות הצבורי במקום העסק, במתן הכניסה למקום הצבורי או במתן שירות במקום הצבורי, מחמת מקום מגורים; ואולם לא יראו הפליה לפי סעיף קטן זה הבחנה שנעשית על ידי רשות מקומית בין תושביה ובין מי שאינם תושביה, במידה הנדרשת לבצוע תפקידיה או להפעלת סמכויותיה לטובת תושביה, והכול בכפוף להוראות כל דין". עיננו הרואות כי המחוקק בחר לייחד סעיף ספציפי לאיסור ההפליה מחמת מקום מגורים- ולהגבילו למקום העסק.

...

מבחינה משפטית, אני קובעת כי סעיף 3(א1) לחוק איסור הפליה, חל לגבי הספקת מוצר במקום העסק ושלוחותיו בלבד ולא במסגרת של שירותי משלוחים.

אני קובעת כי במשלוחים, חל איסור הטעיה מצד העוסק והחובה ליידע את הצרכן מראש בדבר הגבלות על מקום ההספקה, כאמור בסעיפים סעיפים 2(א) ו-31א(א)(1א) לחוק הגנת הצרכן.

גם מטעם זה נדחית בקשת האישור.

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים ת"ק 60913-07-22 אלבוים נ' המודיע חברה בעמ תיק חצוני: בפני כבוד הרשם הבכיר יגאל ברק- עופר התובע שלמה אלבוים, ת.ז. 011214293 הנתבעת המודיע בע"מ, ח.פ. 520022658 פסק דין

לפניי תביעה לפצוי בסך 5,000 ₪ בגין אפליה אסורה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות צבוריים, תשס"א-2000 (להלן: "החוק").

...

אולם, אני סבור שגם במקרה שבו מחלוקת בין קבוצות גורמת לסכסוך משפחתי, לא יהיה זה נכון לראות את הסכסוך הקיים בין בני המשפחה רק בראי אותה המחלוקת החברתית.

לאור כל האמור אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 700 ₪.

בשל אפלייתם בגין השקפה פוליטית הם תובעים את סכום התביעה המאקסימאלי האפשרי בתביעות קטנות, וזאת מכוח חוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות צבוריים, התשס"א-2000 (להלן: "החוק").

...

אני סבור שסרטון זה אינו תומך בטענת התובעים.

התובעים לא שכנעו אותי להעדיף את גרסתם, שכוונתה של נציגת הנתבעת במילים אלה, שאינה מקבלת אנשים כמו התובעת בעלי השקפה פוליטית שונה, חלף העדפת גרסת הנתבעת שכוונת הנציגה מטעמה, שאיננו מקבלים אנשים כמו התובעת, שבאים לעשות פרובוקציות ולהפריע את הסדר הציבורי במסעדה.

אשר על כן ולאור האמור לעיל, התביעה נדחית.