תביעה קטנה בגין הליכי גביה רשלניים של חברת מים

בשנת 2014, הודיעה החברה הארצישראלית לעריית חיפה על מכירת הנכסים לנאות רבקה, וצרפה להודעתה כתב תביעה שהגישה כנגד דרעי והמערער.

(ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אלולא חוק זה. בעניינינו, המערער טען שאינו מחזיק בנכס לגבי כל התקופה בה חויב.

לעיתים החייב טוען לאכיפת הסכם עם הרשות, או לרשלנות של הרשות בנקיטת הליכי הגבייה, או אז עליו לפנות בהליך אזרחי.

פירסום צו הארנונה הוא ההחלטה הקונסטיטוטיבית, המקימה את חובת התשלום (ע"א 975/97 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ פ"ד נד(2) 433, 450 (2000)).

...

מחזיק במשותף משקבעתי כי המערער ודרעי היו מחזיקים במשותף בנכסים מתחייבת המסקנה כי גם המערער חייב בתשלומי הארנונה.

סוף דבר לאור כל האמור הגעתי למסקנה כי המערער החזיק בנכסים מיום רכישת זכויות הדיירות המוגנת בהם ועל כן אין מקום להתערב בקביעת הוועדה ולפיה המערער היה המחזיק בנכסים בשנת 2016 ואין מקום לבטל את דרישת התשלום שנשלחה אליו לגבי חוב הארנונה שהצטבר מיום 18/11/2008 ועד 31/12/2016.

המערער ישלם למשיבה הוצאות ההליך בסך של 10,000 ₪.

ביום 10/3/14 פנו התובע ואישתו לנתבעת פעם נוספת ביחס לחוב, כאשר נטען כי לאחר החלפת מד המים, כאמור, מדידת המים שלהם קטנה באופן דראסטי והחלה להיות סבירה לצריכה של מישפחה בת 2 נפשות.

התובע טוען כי בכדי לעצור את הליכי הגביה, לרבות אפשרות לניתוק מים, שילם את החוב הנטען תחת מחאה ובמקביל הוגשה התביעה.

הנתבעת טוענת עוד כי טענת התובע כי הוא עבר להתגורר בדירה רק בחודש מאי 2013 נסתרת מנתוני נספח ז לכתב התביעה, שם נטען כי תחילת המגורים בחודש 3/13 וכן כי מנתוני עריית עפולה עולה כי בתאריך 1/1/13 נרשם מד המים למגורים, כאשר מנתוני חברת החשמל עולה כי מונה החשמל היה רשום בבעלות החברה הקבלנית בתאריכים 5/1/13 – 9/5/13 כאשר בתקופה זו היתה צריכת חשמל בבית כך שנסתרה הטענה כי עד חודש 5/13 היתה הדירה ריקה.

הנתבעת התרשלה ושלחה את חשבונות המים לכתובת אשר כלל אינה קיימת ולפיכך אינה יכולה להלין על כי התובע לא בירר אודות חובו מוקדם יותר ו/או לחייבו בהוצאות גביה/ריבית פיגורים.

...

בנסיבות אלה, בהעדר וודאות, כאמור וכאשר המסקנה מבוססת על מאזן ההסתברויות, הרי סבורה אני, כי בדרך האומדנא ובהשוואה לחיובים בחשבונות המים בתקופות סמוכות, כאשר מדובר בהשבה בסך 35% מהתשלומים אשר שולמו על ידו ובהם חוייב.

בסה"כ תשלם הנתבעת לתובע סך 6,823 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד ההחזר בפועל.

כן הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ והחזר אגרת המשפט אשר שולמה.

בעיניינו הפר הנתבע את חובתו לנהוג בזהירות ובהגינות כלפי התובע והתרשל כלפיו כאשר היתעלם מפניות רואה החשבון לרבות מן הפנייה האחרונה טרם הטלת העיקול מתאריך 12/17/18 ואפשר להליך הגבייה להמשך כסדרו.

העיקולים הסבו לתובע נזק לא ממוני ולטענתו נזקים נוספים, ומשכך קמו יסודותיה של עוולת הרשלנות (השוו: בת"ק 43423-05-15 איילון נ' המוסד לביטוח לאומי (21/2/16) (להלן: "עניין איילון"), והפסיקה המפורטת שם: רע"א 5255/11 עריית הרצליה נ' כרם, פסקה 18 (11.6.2013); ת"ק (תביעות קטנות כ"ס) 52065-01-11 חמדאן נ' עריית אל טירה, פסקה 6 (16.6.2011); ת"ק (תביעות קטנות י-ם) 30092-01-14 הרשקוביץ נ' ברוכין (21.7.2014); תא"מ (שלום אי') 5048-11-12 ביטון נ' עריית אילת פסקות 33-29 (7.8.2014); ת"ק (תביעות קטנות י-ם) 14343-01-14 קורלנדסקי נ' הגיחון בע"מ תאגיד הביוב והמים של ירושלים, פסקה 7 (27.3.2015)).

במקרה דנן שעה שקבעתי, שעלה בידי התובע להוכיח קיומה של התרשלות אין צורך לידון ולהכריע בהתקיימות העוולה לפי חוק איסור לשון הרע, על ההגנות המוקנות בה. בזהירות יאמר, שכאשר נקבע שהרשות התרשלה ספק אם עומדת לה הגנת תום הלב (השוו: ע"א 45661-12-10 עו"ד רזיאל גסלר נ' עריית ירושלים (24/3/2011), להלן: "עניין גסלר"), פיסקה 14) ומשכך, נראה שלו הייתה נידרשת הכרעה, ניתן היה לקבוע שגם עילה זו עומדת.

הטלת שורת עיקולים על נכסיו, חשבונות בנקים, חברות ביטוח, על חשבון משותף שלו ושל אמו ועל חשבון משותף שלו ושל בתו, ללא ספק גרמו לו לעוגמת נפש רבה, תחושת כעס (שניכרה היטב בעדותו), תחושת השפלה ובושה למול אותם גופים, והשימה אותו כמי שלא משלם את חובותיו למול שורת גופים פינאנסיים במדינת ישראל.

...

המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל, שהוכח על ידי התובע ברמה הנדרשת בהליך האזרחי שהמוסד לביטוח לאומי כשל בהתנהלותו שעה שלא פעל להבהיר מה נדרש מן התובע, התעלם מבקשות חוזרות של בא-כוח התובע להסדיר את החוב ולהבין מה נדרש ממנו, ושיגר את התובע לגורלו למול החלטות המחשב ופעולתו האוטומטית בהטלת עיקולים נרחבים על שורת נכסים כספיים ועל מכוניתו של התובע.

בית המשפט הוסיף שגם אם הייתה מתקבלת המסקנה שהטלת עיקולים היוותה במקרה דנן פרסום לשון הרע כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע אז רכיב הפיצוי הוא למעשה חופף לרכיבי הנזק בעוולת הרשלנות וממילא לא היה נפסק פיצוי כפול.

בשקילת מכלול הנסיבות, ובכלל זה היקף העיקולים שהוטל ובעיקר עוגמת הנפש שנגרמו לתובע ולקרוביו, באתי לידי מסקנה שסכום של 25,000 ₪ מהווה פיצוי ראוי, המתיישב עם אמות המידה שנקבעו בפסיקה בהקשר זה. לסכום זה יתווסף שכר טרחה בשיעור כולל של 6,000 ₪ והחזר אגרה.

ביום 2.2.2022, לאחר קבלת המכתב, שלח התובע לנתבעת מכתב שבו טען כי בתדהמה, בכעס, בצער רב ובבושה גדולה התקבלו אצלו ואצל רעייתו מכתבים מהבנק בדבר הטלת עיקול בחשבונם; כי מדובר בעיקול "שהוטל ברשלנות לצורך גביית חוב שאינו קיים (או לפחות המוטל בספק ומחייב בירור ותוך היתעלמות מכל הפניות שלי לבצוע הבירור) [ההדגשה שלי – ל' ג']" ; וכן כי העיקול גרם להם נזק רב. מדובר, כך נטען, בלשון הרע: שמם הטוב של התובעים ספג פגיעה קשה.

בעקבות אי תשלום חשבונות המים פתחה הנתבעת בהליך גבייה נגד התובעים בהתאם להוראות סעיף 4 לפקודת המיסים (גבייה) ותקנה 1 לתקנות המיסים (גבייה), התשל"ד-1974.

עדות זו עולה בקנה אחד עם עדות אחיו של התובע, מר בן ציון גרון, שהעיד: "אני קבלתי הודעות חיוב פעם אחר פעם, הודעתי לאחי והוא כתב את המכתבים לרשות... זה היה ניג'וס לקבל את כל ההודעות. לא הבנתי למה לא מעבירים את החזקה לחברת האורה. היה שלב שזרקתי את המכתבים האלה ולא העברתי לאחי [ההדגשה שלי – ל' ג']" (עמ' 3 ש' 16-13 לפרוטוקול).

אלא שסעיף קטן (ו) קובע כי: "על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ג), לפי העניין, יחויב צרכן לפי צריכה של 1.5 מ"ק מים שפירים לתקופה של חודש, לפי התעריף שהיה עליו לשלם בעד כמות כאמור, אף אם צרך פחות מהכמות האמורה באותה תקופה". המשמעות של הוראה זו היא שצרכן מים מחויב בתשלום חודשי מינימלי גם אם לא הייתה צריכה של מים בפועל.

בפניה זו נטען: "שלחתם אלינו דרישה לתשלום מיום 11.11.21 ולפי בקשתנו שלחתם שילשום את מצב חשבון לקוח 3302783 (מצ"ב) ממנו למדים כי מדובר בחשבונות עבור צריכת מים כאשר הבניין היה כבר הרוס (במסגרת תמ"א 38/2) ועבור הודעות דרישה שמעולם לא קיבלנו. רואים גם רמז להטלת עיקול בחשבון בנק. אנו מודיעים לכם שאיננו חייבים לכם דבר ושאם תנסו לגבות חוב לא קיים תצטרכו להיתמודד עם תביעה ייצוגית. כמו כן, אם תטילו עיקול על חשבון הבנק תוגש נגדכם תביעה על הוצאת לשון הרע. ראו הוזהרתם. נא לבטל החיובים ולהודיע לי על כך" (צורף במסגרת נספח 3 לכתב ההגנה).

...

יתירה מזו: יכול שאף יש בהתנהלות התובע כדי להוביל למסקנה עובדתית שהתובע עצמו, חרף טענותיו, ייחס משמעות שולית להטלת עיקול על חשבונו בניגוד לנטען בתביעה.

המסקנה היא שאף אם היה נמצא כי נפל פגם כזה או אחר בהטלת העיקול תביעתו של התובע הייתה ניצבת לפני משוכות לא פשוטות.

סוף דבר התביעה נדחית אפוא.

בית משפט לתביעות קטנות בחיפה ת"ק 16466-08-17 ספיר נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ בפני כבוד השופט שלמה בנג'ו התובעת מירי ספיר הנתבעת דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ פסק דין

עניינה של התביעה, התרשלות הנתבעת בהמצאת התראה, טרם הטלת עיקולים על התובעת.

במסגרת הליכים אלו, פנתה לאתר את התובעת, המציאה לה כדין את אזהרת ההוצאה לפועל, והחלה בנקיטת הליכים לגביית החוב.

עוד טוענת הנתבעת, כי מאחר ועסקינן בגביית חוב חלוט, כהגדרתו של מונח זה בחוק כביש אגרה, חל סעיף 12ב לחוק כביש אגרה, המעניק סמכות ייחודית לידון בטענות כלפי חיובים ו/או הפעלת סמכויות בעל הזיכיון, לועדת ערר אשר הוקמה על פי החוק, ועל כן, דין התביעה להדחות על הסף.

אם אכן התובעת נאלצה לעבור כתובות מגורים באותה תקופה, מצופה היה ממנה, כי היא תידאג לכתובת מסודרת לקבלת דברי דואר, ו/או כתובת דוא"ל, ותעדכן את כל הגופים הרלוואנטיים כגון: ערייה, חברת חשמל, תאגיד מים, וכביש 6, על מנת שחלילה לא יקרה מצב דומה, בו היא לא מקבלת חשבונות שהיא צריכה לשלם, או כל דבר דואר חשוב אחר.

...

עוד טוענת הנתבעת, כי מאחר ועסקינן בגביית חוב חלוט, כהגדרתו של מונח זה בחוק כביש אגרה, חל סעיף 12ב לחוק כביש אגרה, המעניק סמכות ייחודית לדון בטענות כלפי חיובים ו/או הפעלת סמכויות בעל הזיכיון, לוועדת ערר אשר הוקמה על פי החוק, ועל כן, דין התביעה להידחות על הסף.

עוד הוסיף מר בהג'את, והדברים תומכים במסקנה כי עדותו כנה, כי הוא לא זוכר בדיוק את האירוע, וזאת מכיוון שהוא מבצע מסירות רבות, אבל כאשר רוענן זכרונו, ציין כי הגיע למקום ושוחח עם אישה באינטרקום, אשר הציגה את עצמה כתובעת, והוא השאיר את דבר הדואר בתיבת הדואר.

התוצאה המתחייבת ממסקנה זו, היא שלא ניתן לקבל את התביעה.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.