תביעה קטנה בגין דמי תיווך על דירה באילת

בית משפט לתביעות קטנות באילת ת"ק 16306-10-18 שני נ' טייג ואח' תיק חצוני: בפני כב' השופטת ליאורה אדלשטיין תובעת רות שני ת.ז. 007545189 נתבעים 1.איליה טייג ת.ז. 311687438 2.אלה חיה קושניר ת.ז. פסק דין

טענות התובעת בכתב התביעה המתוקן: התובעת השכירה לנתבעת 2 ולבעלה את דירתה (רחוב קדש 699/18, אילת), בתאריך 2.7.2018, לתקופה של שנה.

לאור התרשמותי מהנתבעת 2 ובעלה אני לא התרשמתי שהם הרסו פריטים בבית בצורה כה יסודית בתקופה הקצרה בה התגוררו בו. גם העד מטעם התובעת, המתווך, העיד כי התבקש לדאוג לניקוי הדירה רק לפני חדשיים, כך שאין לייחס את כל התיקונים והנקיונות שנעשו בדירה מאז ספטמבר 2018 לנתבעים.

...

בעלה של הנתבעת 2 התחייב לתקן 4 דלתות בדירה והתובעת תשלם לו עבור העבודה כנגד קבלה.

בעלה של הנתבעת אמר שהתובעת אמרה לו לעשות כן. להלן הכרעתי בשאלות השנויות במחלוקת: באשר לתחילת תקופת השכירות אני מקבלת את טענת התובעת.

לו היה מבקר בדירה בתקופת השכירות והיו ליקויים משמעותיים מן הסתם היתה התובעת מעירה לו על כך. לאור המסקנה אליה הגעתי, הרי שמדמי השכירות שנדרשה הנתבעת 2 לשלם יש להפחית, על פי האומדנה, סך של 700 ש"ח בגין אי תקינותן של האסלות כאשר אני מייחסת את האחריות לכך לתובעת.

הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, את הסך 4,844 ₪ - תוך 30 יום מהיום.

לפני תביעה קטנה בסך 32,000 ש"ח בגין דמי תיווך.

טענות התובעים: בתאריך 27.12.2020 הציגו התובעים (תובע ותובעת), מתווכים במקצועם, לנתבעת - דירה למכירה ברחוב הברוש 8 באילת (להלן: "הדירה" או "הנכס").

מכל האמור לעיל עולה שאלמלא נדברו הצדדים, המוכרת והקונים, ביניהם ישירות, או באמצעות מתווך שלישי, לא היו הצדדים מגיעים לגמירות דעת כל עוד הסתמכו על המתווכים הקודמים, התובעים מצד אחד והמתווך של המוכרת מהצד השני.

...

לאור כל האמור לעיל מבקשת הנתבעת כי התביעה תדחה.

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את הטענות וההתכתבויות בתיק זה החלטתי לדחות את התביעה וזאת למרות שדחיתי חלק מטענות הנתבעת.

ובנוסף אני קובעת כי התובעים לא היו, בסופו של דבר, גורם יעיל בקשירת העסקה שבסוף נחתמה.

מכל האמור לעיל עולה שאילמלא נדברו הצדדים, המוכרת והקונים, ביניהם ישירות, או באמצעות מתווך שלישי, לא היו הצדדים מגיעים לגמירות דעת כל עוד הסתמכו על המתווכים הקודמים, התובעים מצד אחד והמתווך של המוכרת מהצד השני.

לאור שני הנימוקים האמורים לעיל לעיל אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעים בהוצאות הנתבעת בסך 1,000 ₪ שישולמו לנתבעת תוך 30 יום מהיום.

כך למשל, בהקשר של עסקת נדל"ן מורכבת בין גורמים עיסקיים נדחתה בקשה למחוק על הסף תביעה לדמי תיווך, אף כאשר לא נחתם חוזה תיווך כלל (ראו: ת"א (מחוזי ת"א) 28763-07-14 מאנה נ' תעשיות מזון תנובה – אגודה שיתופית חקלאית בישראל בע"מ (10.2.2015)).

כמו כן, ניתן למצוא ביטוי בפסיקתם של בתי המשפט השונים להיקשים מההלכות הנוגעות להעדפת עיקרון תום הלב על פני דרישת הכתב במקרקעין במצבים חריגים ויוצאי דופן (ראו: תא"ם (שלום אילת) 48904-06-11 התשבי נ' ש.י.א רפאל פרוייקטים בע"מ (27.8.2013)).

[שם, פסקות 43-42] לבסוף דנה השופטת ד' ברק-ארז ביישומה הראוי של דרישת הכתב לפי חוק המתווכים כאשר לא קיים חוזה תיווך כלל, וקבעה בזו הלשון: "... אין בידי לקבל את הטענה כי בכל מקרה של היתקשרות בין מתווך לבין גורם עסקי ניתן לוותר כליל על דרישות הצורה שבחוק התווכים. לקביעה כזו אין עגון בלשון החוק, שאינו מבחין בין היתקשרות עם גורם פרטי שמבקש לרכוש דירה, לבין היתקשרות עם גורם עסקי לצורך עסקה מורכבת במקרקעין. יתר על כן, אף בעיסקאות תיווך בין גורמים מתוחכמים יש ערך להעלאת ההסכמות על הכתב (וממילא, ניתן לצפות שבהתחשב במורכבות ובמשאבים המושקעים בעיסקאות אלה הדברים יועלו כנדרש על הכתב). יתרה מכך, הבחנה חדה מדי בין גורמים פרטיים לגורמים עיסקיים חוטאת לתכלית החוק, ככל שזו מכוונת ליצירת סדר וודאות בשוק התיווך, מעבר להגנה על רוכשי הדירות. לא למותר לציין בהקשר זה, כי בסופו של דבר הסדרתו של תחום התיווך בחקיקה מגנה אף על המתווך, שמטבע מקצועו מספק את שירותיו מראש, בטרם ניתן לו תשלום – ולעתים ללא בטוחה ממשית שיקבלו (ראו: זמיר, 237). זאת ועוד, הבחנה חדה בין גורמים פרטיים ומסחריים עלולה אף לעורר קשיים יישומיים רבים בכל הנוגע ל"קטגוריזציה" של מקרים (למשל, כאשר מדובר בגורם עסקי "קטן").

...

לפיכך, דין תביעתם להידחות במלואה.

סוף דבר – התביעה נדחית.

בהתחשב בהיקף ההליכים שכללו שש ישיבות הוכחות, בהתחשב בעלויות הנוספות שנגרמו לצדדים בגין ההליך (היקף המסמכים, ההליכים המקדמיים, קיומם של חמש ישיבות קדם משפט) ובשים לב לתוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את התובעים בתשלום שכ"ט ב"כ הנתבעים בסך 150,000 ₪ לכל צד מיוצג (אפיקי אס.ג'י.אס, קבוצת בר-שורקה, קבוצת האופציונרים וקבוצת חג'ג').

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באילת (להלן: "בית משפט קמא") מיום 17.1.22 שניתן במסגרת ת"ק 28495-03-21 על ידי כב' השופטת ליאורה אדלשטיין.

המבקשים, מתווכים במקצועם, הגישו לבית משפט קמא תביעה קטנה על סך 32,000 ₪, לדמי תווך (תוך הגבלת סכום התביעה לתקרת הסכום שניתן לתבוע במסגרת תביעה קטנה).

בית משפט קמא נימק מדוע הוא מצא לנכון לדחות את תביעת המבקשים משום שהסיק שהם לא היו הגורם היעיל להתקשרות למרות פועלם וכן נוכח התנהלותם ובין היתר כדלקמן: "מכל האמור לעיל עולה שאלמלא נדברו הצדדים, המוכרת והקונים, ביניהם ישירות, או באמצעות מתווך שלישי, לא היו הצדדים מגיעים לגמירות דעת כל עוד הסתמכו על המתווכים הקודמים, התובעים מצד אחד והמתווך של המוכרת מהצד השני" .

וכן, "על כן ולמרות שהתובעים הם אלה שהראו את הדירה לנתבעת ואף נהלו משא ומתן לגבי מכירתה, הם אבדו את זכותם לקבלת דמי תיווך מששמו נגד עיניהם את טובת המתווך מטעם המוכרת במקום לבדוק ישירות עם המוכרת אם ניתן להגיע להסכמה ולחתימה במחיר המוסכם כאמור על שני הצדדים, 2,250,000 ₪ כפי שלבסוף נעשה"(פסקות 33, 34 לפסה"ד).

...

תחושתם הסובייקטיבית של המבקשים, מובנת נוכח כך שהם הציגו למשיבה נכס ופעלו בעניין ובסופו של דבר לא נהנו מדמי תווך.

לאור כל האמור ונוכח אמות המידה המחמירות למתן הרשות לערער על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, אין לפני נסיבות המצדיקות את מתן הרשות לכך.

על כן, הבקשה למתן הרשות לערער נדחית.

בית משפט לתביעות קטנות באילת ת"ק 28042-07-21 שושן נ' פדידה ואח' תיק חצוני: בפני כב' השופטת ליאורה אדלשטיין תובע יהודה שושן נתבעים 1.גלית פדידה 2.יניב פדידה פסק דין

לפני תביעה קטנה בסך 30,000 שח. טענות התובע: הנתבעים שכרו את דירת התובע החל משנת 2010 ולאורך השנים נוצרו ביניהם יחסי אמון והערכה הדדיים עד כדי כך שהתובע לא עמד על קבלת ערבויות מהנתבעים.

התובע הבטיח לנתבעת שהוא ידאג לנתבעים בגלל עזרתם זו. התובע גם בקש מהנתבע לרשום את מספר הטלפון שלו בפירסום ובתמורה, עקב החיסכון בדמי תיווך (בדיון העריך הנתבע שמדובר ב22,500 ₪ - לפי אחוז וחצי משווי של מיליון וחצי שקיבל לדעתו התובע), יפצה אותו התובע.

...

  דיון והכרעה: לאחר שעיינתי במסמכים שצורפו לכתב התביעה ולמסמכים הנוספים שצרף התובע, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה, מהנימוקים הבאים: קבלתי את כל טענות התובע לגבי דמי שכירות שלא שולמו לו. לא הוכח לי כי התובע הסכים לוותר על דמי שכירות בחדשים ינואר, מרץ ואפריל 2020.

על כן אני קובעת כי הנתבעים שילמו לתובע בחסר סך של 39,900 ש"ח. אולם נשאלת השאלה אם רשאים הנתבעים לקזז סכומים מהפרשים אלה.

  [1: "השוכר מתחייב לאפשר למשכיר להיכנס למושכר גם לצרכי מכירתו ו/או השכרתו. מספר הביקורים לא יעלה על 4 פעמים בשבוע"] עם זאת מצאתי לנכון להפחית את החוב של הנתבעים בגין פריט זה ב-10,000 ש"ח.  מכל האמור לעיל אני מפחיתה מהחוב הכולל של הנתבעים - 39,900 ש"ח - את הסך 24,600 ש"ח כך שהנתבעים ישלמו לתובע את הסך 15,300 ש"ח בצירוף הוצאות המשפט בסך 700 ש"ח ובסך הכל 16,000 ש"ח שישולמו לתובע תוך 30 יום מהיום.