אולם, התובעים העידו, ועדותם לא נסתרה ואף עולה בקנה אחד עם ההיגיון, כי נציגת הנתבעת, שעדכנה אותם בדבר שינוי המושבים, ידעה על נכותה של התובעת ועל הצורך של התובעים להשאר יחד, שכן הם פנו אליה בעיניין זה. למרות זאת הנציגה לא נתנה להם מענה, מלבד העברת התובעת למושב האחורי, ואף אמרה להם שאם לא יעלו על הטיסה הם יישארו בשדה התעופה (ראו עמ' 2 ש' 8-28 לפרוטוקול).
סעיף 10 לחוק התובלה האוירית קובע הוראה לפיה אחריותו של מוביל אוירי מוגבלת לחיובים הנובעים מאמנת מונטראול:
"אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שניגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו."
אין ספק כי נזקים שנגרמו לנוסעים עקב ביטול טיסה, או שינוי תנאיה, הם בכלל הנזקים האמורים בסעיף 10 לחוק התובלה האוירית.
בית משפט קמא מצידו הסתמך על הניתוח המפורט של כב' השופט תדמור – ברנשטיין מבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו בת"ק 45320-02-16 סיטבון נ' חופש ותעופה בע"מ (14.10.16), המצרף דעתו לדעת המאפשרים פיצוי מכוח דינים אחרים, נוכח הוראתו המפורשת של סעיף 16 לחוק שירותי תעופה (שהוא הדין המאוחר, כאמור) לפיו "אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע ... מזכותו של נוסע לפצוי לפי כל דין".
יצוין לעניין זה כי בת"ק (ת"א) 9508-09-15 שלום ציון נ' אליטליה קומפגניה איראה איטליאנה אס פי איי, חברת חוץ [פורסם במאגרים המשפטיים] ובת"ק (י-ם) 6213-09-16 ניב ואח' נ' אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ [פורסם במאגרים המשפטיים], קבעו בתי המשפט כי יש לפצות נוסעים בגין הנזק שניגרם להם עקב העברתם ממקום למקום באותה מחלקה, על אף שסעיף 9(ב) לחוק מעניק, כאמור לעיל, פיצוי רק בגין העברה למחלקה ברמה נמוכה יותר.
...
אני סבור כי בנסיבות מקרה זה, שבו נגרמה לתובעים פגיעה חמורה, אף אם איננה ברת פיצוי ברובה, היה על הנתבעת להקפיד הקפדה יתרה על תשלום הפיצוי המגיע לתובע לפי החוק.
לפיכך אני קובע כי, בהינתן הרקע האמור, יש לראות את הפרת החוק ע"י הנתבעת במקרה זה כהפרה חמורה במיוחד.
התוצאה היא כי אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכומים כדלקמן:
סך של 1,127 ₪ עבור השבת 80% מעלות כרטיס הטיסה של התובע.