תביעה קטנה בגין איחור בטיסה

עוד מציין התובע כי עקב האיחור בטיסה נאלץ להשאר לילה נוסף בטביליסי והיה צריך לשכור חדר במלון ע"ס 250 ₪ וכן מזון ע"ס 80 ₪.

אכן, היתעקשותו של התובע תחילה לא הייתה ברורה משהנתבעת אכן גילתה באמצעות נציגה רצון טוב לפצותו, אולם הקושי, כפי שגם הציג בית המשפט וחרף כך שהגמישות בסדרי הדין בהליך של תביעות קטנות נועדה לאזרח "הקטן" ולא לחברות הגדולות או עסקים המתורגלים בסיוע משפטי ככתב הגנה בשים לב גם לפערי הכוחות – את המסמכים היה צריך לגלות בזמן ולא לאחר דרישה ועולה כי גם לאחר אותה היזדמנות מאוחרת, אין הצגת ניסיונות קונקריטיים ביחס לטיסה מושא התובענה.

...

מכל מקום, כשלעצמי אני סבורה כי יש לקרוא את שתי ההוראות יחד – מועד מתן הטבות ואי מתן הטבות יש להכפיף לקביעת המחוקק בדבר המועד ולא רק כי לא נתן אלא כי לא נתן במועד.

128 יום אינו בגדר זמן סביר כלל וכלל ואני סבורה כי יש לגלם זאת בהוצאותיו של התובע.

סוף דבר.

רכיבי התביעה בסעיף 20 לכתב התביעה טוענים התובעים כי כל אחד מהם זכאי לפצוי בסכום כולל של 16,460 ש"ח, לפי החלוקה הבאה: פיצוי כספי בהתאם לתוספת הראשונה לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן: "החוק" או "חוק שירותי תעופה"), בסך 3,180 ש"ח. פיצויים לדוגמא בהתאם להוראות סעיף 11(1)(ב) לחוק, בסך 10,280 ש"ח. פיצוי בשל האיחור במסירת הכבודה בסך 3,000 ש"ח. כאמור בסעיף 21 לכתב התביעה, ובכדי להמצא בגדר סמכותו העניינית של בית המשפט לתביעות קטנות, העמיד כל תובע את תביעתו על סך של 8,000 ש"ח. עם זאת יצויין, כי בסופו של יום הגישו התובעים את תביעתם על סך כולל של 24,000 ש"ח, כעולה מכותרת התביעה, ובהתאם לסכום זה גם שולמה אגרת המשפט עם פתיחת התיק.

...

אין בידי לקבל טענה זו. אם היו התובעים מבצעים שתי רכישות נפרדות, האחת של כרטיסי טיסה מתל אביב לטורונטו והשניה של כרטיסי טיסה מטורונטו לקנקון, תוך שהם בוחרים את פרק הזמן בין נחיתת הטיסה הראשונה להמראת טיסת ההמשך, ניתן היה לטעון כי האחריות להחמצת טיסת ההמשך מוטלת עליהם.

לאחר ששקלתי את השיקולים השונים, לרבות אלו המפורטים בסעיף 11(ב) לחוק, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לחייב את הנתבעת בפיצויים לדוגמה בנסיבות שבפניי.

לאחר ששקלתי שיקולים אלו ואת נסיבות העניין, מצאתי להעמיד את הפיצוי המגיע לכל אחד מהתובעים 2-4 על סך של 2,000 ש"ח, ואת הפיצוי המגיע לתובע 1 על סך של 2,500 ש"ח. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 1 פיצוי בסך של 5,680 ש"ח, ולכל אחד מהתובעים 2-4 פיצוי בסך 5,180 ש"ח. בנוסף אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות בסך כולל של 2,000 ש"ח עבור התייצבותם לשני הדיונים שהתקיימו, וכן את אגרת המשפט אשר שולמה על ידם בסך 240 ש"ח. כל הסכומים האמורים ישולם תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבעת, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

         עסקינן בתביעה לפצוי כספי בסך 33,000 ₪  בגין איחור בטיסה מכוח חוקי האיחוד האירופי ואמנת מונטראול.

לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי לנכון לדחות בקשת רשות העירעור, מהנימוקים כדלקמן:               א)         מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" על ידי יצירת מכשיר זמין, יעיל ומהיר לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית, שאילו היו צריכות להתברר בסדר דין רגיל היו הופכות לא כדאיות.

...

       נציגת המשיבה טענה כי דין התביעה להידחות.

בתשובת המשיבה לבקשת רשות הערעור נטען כי דין הבקשה להידחות על הסף.

יחד עם זאת, אני סבורה כי לאור הקביעות העובדתיות אליהן הגיעה הערכאה הדיונית; דין התביעה היה להידחות בכל מקרה ואין צורך להכריע בסוגיה המשפטית בהליך שלפני.

לסיכום: לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות ערעור.

בית משפט לתביעות קטנות בחיפה ת"ק 65707-11-22 גולדיץ ואח' נ' ארקיע קוי תעופה ישראליים בע"מ תיק חצוני: לפני כבוד השופטת ג'אדה בסול תובעים 1. רמולד גולדיץ 2. עדה גולדיץ נתבעת ארקיע קוי תעופה ישראליים בע"מ פסק דין

הנתבעת סומכת הגנתה גם על הוראות סעיף 19 של אמנת מונטראול, הקובעת סייגים לאחריות מובילי אוירי בשל איחור בטיסה או ביטולה, כאשר אותו סעיף קובע כי : " המוביל לא יהיה אחראי לנזק שניגרם מחמת איחור אם יוכיח שהוא ועובדיו ושליחו נקטו בכל האמצעים שהיו עשויים להדרש באופן סביר כדי למנוע את הנזק או שנקיטה באמצעים כאמור הייתה בלתי אפשרית מבחינתו או מבחינתם". הנתבעת עוד הוסיפה, בתגובה לטענות התובעים כי לא יודעו אודות זכויותיהם, כי היא פועלת כדין, ומיידעת את נוסעיה בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק שירותי תעופה, כאשר גם במסמכי ההזמנה הנשלחים לנוסעי, מצורף מיסמך "תנאי חוק פיצוי", וכי קיימת קישורית במסמכי ההיתקשרות להוראות חוק שירותי תעופה במלואו.

לגבי הגורם לעיכוב בטיסה, לא מצאתי בראיות הנתבעת תימוכין לטענה כי עסקינן באיחור או בעיכוב שאיננו בשליטתה כלל, או כי היא נקטה בכל אמצעי סביר כדי לאפשר לתובעם לבצע טיסתם ללא עיכוב.

...

הנתבעת טוענת כי היא פעלה כדין, וכי לתובעים אין כל עילת תביעה נגדה, כך שדין תביעתם דחייה.

באשר לנזקים העקיפים להם טוענים התובעים, הפסד ימי הטיפול, עלות ההסעה משדה התעופה בפראג והנזק הלא ממוני, הרי, כך הנתבעת, לאור עקרון ייחוד העילה, הקבוע בסעיף 10 לחוק התובלה האווירית, אין לתובעים כל עילת תביעה בגין נזקים אלו, וגם מנימוק זה, דין תביעתם להידחות גם ברכיב זה. הנתבעת מפנה בעניין זה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי- מרכז בתיק ת''צ 55278-03-18 סנדלמן נ' ריינאייר (פורסם בנבו), שם קבע בית המשפט את הדברים הבאים: " לאור מילותיו המפורשות של סעיף ייחוד העילה, אין לתבוע מוביל אווירי בעילות שאינן מכוח חוק שירותי תעופה, בנסיבות שבהן חלה אמנת מונטריאול. בנסיבות אלו גם סעיף שמירת הדינים שבחוק שירותי תעופה(סעיף 16) אינו יכול לסייע למבקשים... משום כך יש להותיר בבקשות האישור את העילות הנובעות מחוק שירותי תעופה בלבד". הנתבעת טוענת, כטענה חלופית, כי עסקינן בתביעה מנופחת ומופרזת של פיצוי בשיעור 15,000 ש''ח, ללא כל בסיס עובדתי או משפטי.

בבחינת טענות הצדדים, הרי שהמחלוקת מצטמצמת לשאלה בדבר חסותה של הנתבעת בצילו של איזה מבין סעיפי הפטור מחובת פיצוי, כאשר, לטעמי, טענה זו דינה להידחות.

בית משפט לתביעות קטנות בחיפה ‏כ"ב אדר ב' תשפ"ד, 01 אפריל 2024 ת"ק 69086-06-23 סטרול נ' סטארנקסט בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד הרשם הבכיר, בנימין בן סימון תובעת סטרול מלכה נתבעת סטארנקסט בע"מ פסק דין

התובעת מבקשת החזר בגין עלות בגדים שנזרקו מהמזוודה, וסך של 105 דולר ששולמו בגין המזוודה וכן פיצוי בגין איחור בטיסה לארץ.

בנוסף, טוענת הנתבעת, כי מאחר שהאירועים המוזכרים בתביעה, והנזקים הנלווים להם טוענת התובעת, נובעים מעיכוב טיסה, הרי שבכל הקשור לכך קיים ייחוד עילה כנגד המוביל האוירי, במקרה דנן, חברת התעופה, והיא שאחראית לטיסה וזאת בהתאם להוראות הדין.

...

עיון בגרסאותיה השונות של התובעת מביא למסקנה כי קיים קושי להבין מהו הנזק האמתי שנגרם לתובעת.

אשר על כן, הגעתי למסקנה לפסוק לתובעת פיצוי בשיעור של 1,000 ₪.

בעניין ע"א 6720/99 – מתן פרפרה נ' ארתור גולדו (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 28.08.2005) נאמר כי "אכן, יתכנו מקרים בהם משתכנע בית המשפט כי קיים נזק שמן הראוי לפצות עליו וכי בהיעדר פיצוי תקופחנה באופן ממשי זכויותיו של הניזוק. במקרים אלה אין זה מן הנמנע כי בית המשפט יפסוק פיצוי על דרך האומדן הגלובאלי "על הצד הנמוך והבטוח, לשם שמירה על האיזון הראוי". בנוסף לסכום זה תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך של 200 ₪.