לטענת הנתבעים, פעל הבנק לזכות את הנתבעים כראות עיניו בסכומים נמוכים משמעותית מאלה שבהם היה עליו לזכותו, ומאידך חייב את חשבונות הנתבעים בריביות מופרזות וקיצוניות, באופן הסותר את התחייבויותיו כלפי הנתבעים.
בתאריך 11.12.2008 ניתן צו עיקול על נכסי החברה המוחזקים בידי צד שלישי, וביניהם הבנק.
החלטת בית המשפט מיום 7.12.08 במסגרתה ניתן צו העיקול, מלמדת כי עוד לפני כן, הוטל צו עיקול על נכסי החברה בלישכת ההוצאה לפועל, כי באותה עת כבר התנהלו נגד הנתבעת מספר הליכים משפטיים על ידי מספר נושים, וכי החברה מצויה בקשיי נזילות ומצבה בבנק הפועלים לא היה טוב.
בחקירתו, הודה המומחה כי הריביות על בסיסן בוצע החישוב בחוות דעתו אינן ריביות שקבל מהבנק או מאתר רישמי כלשהוא של בנק ישראל, אלא מפרסומים של קבוצת שגיא, ומידע אישי שלו הוא יודע שהאחוזים המופיעים בחישוב הם סבירים (עמ' 86 ש' 26-28).
מעדותו של שלו בנידון, (בעמ' 53-54 לפרוט') עולה כי בעקבות העובדה ששיקים רבים החלו לחזור, עמד החשבון בחריגה, וכי הלקוח נידרש להביא כספים לכסוי החריגה ולא עשה כן.
שלו אמנם העיד, כי הסניף לא הוציא התראה טרם העברת התיק לטפול משפטי, אך הבהיר בעדותו, כי היו פניות חוזרות ונישנות אל הלקוח, להסדיר את החשבון, החל מיום 8 בנובמבר, אז נערכה פגישה בבנק בינו לבין מנהל הסניף ושלו.
כמו כן הוכח, כי באותה תקופה הוגשה תביעה על סך 880,000 ₪ נגד הנתבעים, על ידי בנק לאומי (בעמ' 115 לפרוט').
...
לאור האמור, טענת הקיזוז של הנתבעים נדחית, משלא הוכח כי הבנק פעל בחוסר תום לב או שלא כדין.
לסיכום, התובע הוכיח את גובה החוב הנתבע, וטענות הנתבעים דינן להידחות במלואן.
אני מקבלת את התביעה ומורה כדלקמן:
הנתבעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 442,414 ₪ בתוספת ריבית בשיעור המקסימאלי הנהוג בבנק החל מיום 5.9.12 ועד למועד התשלום בפועל, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪ ואגרה (באופן יחסי) בסך 17,822 ש"ח.
בנוסף, הנתבעים 2 ו- 3 ישלמו לתובע סך של 190,675 ₪ בתוספת ריבית בשיעור המקסימאלי הנהוג בבנק החל מיום 5.9.12 ועד למועד התשלום בפועל בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 17,000 ₪ ואגרה בסך 7,638 ₪.
