תביעה עקב פגם טכני בדו"ח חניה

אם הרשות אינה מרימה נטל זה, עשוי בית-המשפט לפסול את ההחלטה בגין שיקול זר או בגין פגם אחר שנתגלה בה, או לתת סעד אחר כנגד הפגיעה בשויון, לפי נסיבות המקרה.

הייתי מצפה שבמקום לבוא לביהמ"ש היינו מתכנסים בצבר, אולי היינו מוצאים פיתרון" העד נישאל על ידי הנאשם מדוע אין אכיפה במרכז סביניה והלא השיב: "מה אתה רוצה ממני? אני מבצע החלטות ראש רשות ומועצה". הנאשם הטיח בעד שעד התביעה, הפקח מר דרור אלמקיאס שהעיד בבית המשפט טען שאינו מכיר הנחיה לפיה אין אכיפה במרכז סביניה ונשאל אם יתכן שהנחיה שכזו לא הועברה לפקחים והעד השיב: "החלטה מועברת מצוין, לראיה אין דו"ח שניתן בשורה זו של סביניה" עוד נישאל מנהל הפיקוח על ידי הנאשם במסגרת חקירתו הנגדית ביחס למספר הדוחות שנתנו והעד היתייחס לעניין זה: אתה יודע כמה דוחות חנייה נתנו בשנתיים וחצי האחרונות בצבר בערך? 200, 300 במקום 800.

גם אם יש בפי המאשימה הסבר טכני מינהלי דחוק בעיניין רכבי הפיקוח העירוני ורכבי הדואר, הרי שלא הובא הסבר בעיניינם של כלי רכב אחרים החונים שלא כדין, לא ניתנו בעיניינם דוחות ולא נקנסו.

...

בענייננו כאמור שוכנעתי שכנגד הנאשם בוצעה אכיפה מפלה ללא כל הצדקה.

סיכום אשר על כן ומהנימוקים המפורטים ובנסיבות תיק זה אני סבורה שיש לקבל את טענת הנאשם להגנה מן הצדק שבבסיסה אכיפה בררנית.

לאור כל האמור לעיל אני מורה על זיכוי הנאשם מעבירה לפי סעיף 4 (ב) לחוק העזר קרית ביאליק (העמדת רכב וחנייתו), התשע"א- 2010 .

אלו טענותיו המקדמיות של הנאשם כפי שנטענו בדיון ההקראה שהתקיים בפני ביום 6/7/21: בהודעת תשלום הקנס שנשלחה צוין שמה של עדת התביעה בראשי תיבות – א.ס. על ההודעה להיות מפורטת, בייחוד כשמדובר בדוח שניתן על סמך מצלמה ועל כן הדוח בטל.

הנאשם צירף נספח א', הנושא את הכותרת 'סיכום פנייתך לבקשה להשפט בנוגע לדוח חניה או נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית'- ממנו עולה כי הנאשם ביקש להשפט ביום 30/9/20.

בספרו על סדר הדין בפלילים , חלק שני, הליכים שלאחר כתב אישום א', מציין המלומד י.קדמי כי פגם טכני-פורמאלי בכתב האישום, שלא קיפח הלכה למעשה את הגנתו של הנאשם- לא יביא לביטול כתב האישום או לפסילת דיון שקוים לפיו (עמ' 926, ס' 7א).

בשלב המקדמי בו נמצא ההליך, כשהפגם תוקן וכתב האישום אינו נושא בו, לא מצאתי כי יש מקום להורות על ביטול כתב האישום מחמת טענה זו. טענת ההתיישנות הנאשם טוען כי על העבירה נשוא הדו"ח חלות הוראות סעיף 225 א(א1) לחסד"פ, לפיו היה על המאשימה להמציא לו את הודעת תשלום הקנס או הזימון למשפט תוך 4 חודשים ממועד בקשתו להשפט.

...

אשר על כן, אני דוחה את טענת ההתיישנות שהעלה הנאשם.

על יסוד כל האמור לעיל, אני דוחה את טענותיו המקדמיות של הנאשם.

התביעה נשוא תיק זה הוגשה במקור כנגד הנתבעות 1 ו - 2, בטענה כי התרשלו כלפי התובעים בהטלת עיקולים בגין אי תשלום דו"חות חניה, גביה כפולה של החוב והוצאות לשון הרע.

בהחלטתי מיום 9.4.2018 הבהרתי, כי אכן, עקב פגם טכני לא הובאה בפני הבקשה לתיקון כתב התביעה ולכן, פסק הדין בוטל.

...

מעבר לכך, דין הבקשה להידחות נוכח מספר נימוקים נוספים.

לאור האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

אף בית המשפט העליון פסק ברע"פ 4073/14 יריב לוין נ' מדינת ישראל, כי אין פסול בחתימת אדם שאינו תובע, אשר הוסמך על ידי היועץ המשפטי לחתום על כתב אישום, שכן הודעת תשלום הקנס אשר הוצמדה לרכבו של הנאשם היא המסמך הפותח את ההליך, ואילו ההזמנה למשפט היא אמצעי דיוני טכני.

הגורם המוסמך אינו חתום על כתב האישום הנאשם טוען כי הגב' רונית סלמן, אשר חתמה על כתב האישום, אינה תובעת ועל כן לא היתה מוסמכת לחתום על כתב האישום.

וכן ראו ע"פ (י-ם) 348/96 מדינת ישראל נ' סרגובי (פורסם בנבו, 31.12.96) (להלן: "עניין סרגובי)" שם נפסק, כי עבירת חניה שלא כדין היא עבירת קנס עבירה של בררת משפט וגם עבירה קלה, שלגביה נקבע סדרי דין מיוחדים ואין עבירות אלה מחייבות הגשת כתב אישום על ידי תובע, ודי בכך אם נימסרה הזמנה למשפט וכתב אישום בדרך של הודעה.

עם זאת כבר נפסק בנוגע לפגם מסוג זה , כי אין המדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, שכן הרכב צולם על ידי הפקח, בדו"ח עצמו נרשם כי הרכב צולם והמאשימה היתה נכונה להמציא לנאשם את הצלום בבית המשפט.

...

איני מקבלת את טענת הנאשם, לפיה הואיל ולא צוין בכתב האישום התמרור המסוים שבניגוד לו חנה הנאשם, הרי שלא ניתן לדעת אם תמרור זה הוא אחד התמרורים המנויים בצו התעבורה.

שיעור הקנס מופיע בתוספת לצו בנוגע לתמרורים שעבירה עליהם מחייבת תשלום קנס, ואי ציון התמרור בכתב האישום אינו מוביל למסקנה כי לא נקבע עונש לעבירה המיוחסת לנאשם.

לפיכך, אני דוחה את בקשת הנאשם לביטול כתב האישום.

רקע והשתלשלות ההליכים נגד הנאשם הוגשו שני כתבי אישום שעניינם דוחות חניה.

ואולם, היו גם מקרים בהם התירו בתי המשפט תיקון כתבי אישום, כדי למנוע מצבו שבו "פגמים וכישלונות טכניים של התביעה או של ההגנה חורצים את גורל המשפט" (ע"פ 951/80 קניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 505, 51 (1981)).

...

בשולי החלטתי, ולאור העובדה שהועלו טענות נוספות על ידי הנאשם, בהקשר לניגוד העניינים, ומשנמסרה התייחסות המאשימה לכך במסגרת תגובתה, אתייחס בקצרה לסוגיה זו. אקדים מסקנה להנמקה ואציין, כי גם לאחר בחינת הטענות הנוספות שהעלה הנאשם, בהקשר זה, לא מצאתי מקום לביטול כתבי האישום, מחמת ניגוד העניינים, כפי שהתבקש על ידי הנאשם.

אוסיף עוד, כי התיקים בפניי מנוהלים, על ידי עורכת דין אחרת בלשכה המשפטית, ולא על ידי היועמ"ש. בהקשר זה לא נעלם מעיניי, טיעוני הנאשם כי עורכת הדין, כפופה מקצועית ליועמ"ש, ואולם נימוק זה, יש בו כדי להצטרף לכל יתר הנימוקים שמניתי לעיל, אשר תומכים במסקנה כי אין מקום, מטעם זה להורות על ביטול כתבי האישום.

סוף דבר בסיומם של דברים, לא מצאתי כי התיקון המבוקש מקים חשש לפגיעה בהגנת הנאשם.