תביעה על תאונה בעבודה בזמן ליטוש יהלומים

עיון במכתב זה (נ/2) תומך דוקא בטענת התובע שכן בסעיף 2 למכתב כותב בתובע "עבדתי במשך 11 שנים כפועל חיתוך במפעל לייצור יהלומים", אולם בהמשך הוא ממשיך וכותב " במהלך שנות עבודתי כמלטש יהלומים עסקתי כל יום, במשך שישה ימים בשבוע, בעבודת הליטוש". באשר לעבודתו של התובע בעסק שהיה בבעלותו- מהחקירה הנגדית עולה כי לתובע היה שותף וכן צוות שמנה כ- 15 עובדים.

התובע עומת עם חוו"ד של ד"ר ששון הדר (נ/1) שהוגשה מטעמו בתביעתו לאחר תאונת הדרכים שם תיאר המומחה את עבודתו של התובע במיזוג אויר כשחלק מהעבודה כלל עבודה משרדית ( מתן הצעות מחיר, חשבונות, ניהול מו"מ, ישיבות עבודה וכיו"ב ).

...

בנוסף לתיאור העבודה המשרדית שביצע התובע, מתאר ד"ר ששון גם מטלות נוספות הכרוכות בביצוע העבודה, כדלקמן: "מגיע בבוקר למשרד, בהתאם לסידור העבודה יוצא לשטח, מאתר ופותר תקלות, מייעץ לצוותים אחרים, בעבודתו הפיזית מטפס על סולמות ופיגומים, מבצע הלחמות בשטח, מחליף קומפרסורים, מנועים, מפוחים, משפץ מדחסים ומנועים. בבניינים חדשים או במערכות חדשות התקנה של מערכות מיזוג אוויר בשלבים בהתאם לתוכניות מהנדס/ יועץ בהתאם להתקדמות הבנייה. מפקח על פועלים 8-20 הכוללים קבלני משנה, פחחים, שרברבים. יום העבודה יכול להגיע ל- 14 שעות עבודה ביום ולעיתים גם בלילות ". נוכח האמור לעיל ומשגרסת התובע באשר לאופי ותנאי עבודתו לא נסתרה, ומשקיימת מחלוקת בין המומחים הרפואיים באשר לקשר הסיבתי שבין מחלת התובע לבין תנאי עבודתו, נראה כי אין מנוס ממינויו של מומחה- יועץ רפואי מטעם בית הדין אשר יחווה דעתו באשר לקשר הסיבתי שבין מחלת הפרקינסון ממנה סובל התובע לבין תנאי עבודתו בן כמלטש יהלומים והן בעיסוקו במסגרת העסק של מערכות מיזוג אוויר.

זוהי תביעה להכרה במחלת הפרקינסון ממנה סובל התובע כתאונה בעבודה מכח הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן החוק).

בענין זה ניתנו חוות דעת בתחום הנוירולוגיה והטוקסיקולוגיה התומכות בכך וכן חוות דעת תעסוקתית מנוגדת השוללת אפשרות זו. דיון ומסקנות: מר יהב החל לסבול מתסמיני מחלת פארקינסון בשנת 1999 בהיותו בן 49, אחרי שנים רבות של חשיפה לחומרים רעילים במהלך עבודתו כלוטש יהלומים.

אנא צייני את החומר אליו נחשף התובע על פי החלטת בית הדין שגרם לדעתך למחלה: האם נכון שעל פי הספרות, עבודה בליטוש או עבודה במזגנים אינה מסוג העבודות המוכרות כגורמות או מחמירות המחלה? איזה משקל את מייחסת לפגיעתו הנפשית של התובע בהתפתחות מחלת הפרקינסון? אנא הסבירי את ההבדל בהתבטאות המחלה הנגרמת מחומרים לבין זו האדיופטית והסבירי מדוע הינך סבורה כי משקל הגורם האדיופטי במקרה זה, אינו מכריע כדי למעלה משמונים אחוז? האם זה נכון כי כלל לא ניתן לקבוע גרימה מחומרים באין שום מדד לכמות והקף החשיפה? האם נכון כי על פי הספרות, החומרים שיכולים לגרום למחלה הנם מנגן וחומרי הדברה וגם כאן ברמה גבוהה מאוד? אם את עדיין סבורה כי חשיפת התובע לחומרים שנקבעו על ידי בית הדין גרמה או תרמה משמעותית למחלה (מעלה מ-80% ) אנא צייני מקורות ספרות להחלטתך זו. להלן תשובותיי כלוטש יהלומים נחשף מר יהב לחומרים המשמשים לעיבוד היהלומים ובכללם עופרת נחושת מנגן וברזל – מתכות שנמצאו על פי הספרות הרפואית כקשורות בהופעת פארקינסון בחולים שנחשפו אליהם בנסיבות עבודתם.

...

נוכח האמור, יש לקבל את התביעה.

סיכום התביעה מתקבלת.

התובע יליד 1983 הגיש תביעה להכיר בפגיעה בכתף ימין כתוצאה מארוע חריג מיום 31.8.11 כתאונת עבודה.

לאחר דיון הוכחות שהתקיים ביום 1.5.18, קבעתי: "1. התובע, יליד 1983, עובד כעצמאי בליטוש שיש ואבן , הגיש תביעה לנתבע להכיר בפגיעה בכתף ימין כפגיעה בעבודה . לטענתו ביום 31.8.11 במהלך עבודתו כאשר ליטש שיש בריצפה, באולם תצוגה בבני ברק, כאשר היה צריך להחליף יהלום באחד השלבים של מכונת הליטוש הרגיש כאב חד עם דקירה בכתף ימין.

...

עדותו של התובע הייתה מהימנה ולמרות פרק הזמן שחלף מהמועד הנטען לא מצאתי מקום לדחות את טענתו של התובע ועל כן אני קובע שביום 31.8.11 במהלך עבודתו של התובע כאשר היה צריך להחליף יהלום באחד משלבי מכונת הליטוש, בעת ההרמה, הרגיש כאב חד עם דקירה בכתף ימין.

ב"כ הנתבע טענה בסיכומיה שלא נפל פגם בחוות הדעת ובשאלות ההבהרה ולכן יש לדחות את התביעה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות.

לפנינו תביעת התובע, שעסק בליטוש יהלומים, להכרה בליקוי בכתף ימין כתאונת עבודה ו/או מחלת מיקצוע בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק) על דרך תורת המקרוטראומה.

עוד נטען על ידי התובע כי הסירטון תומך בתביעתו, כן הוא מלמד על ביצוע פעולות מעל גובה הכתף, בעת בדיקת פעולת הליטוש "על ידי הבאת הצנגה (שעליה היהלום) והמשקפת (מעין זכוכית מגדלת) לגובה העיניים" וכן "לצורך לקיחת צנגה מתאימה. צנגה זו זקוקה להחלפה לפי סוג וגודל היהלום. ניתן לראות הסירטון כי מעליו מספר גדול של צנגות" [סעיף 15 לסיכומים].

עת נישאל התובע האם שיתף מישהו בפגיעתו בפרק הזמן של כחודש ימים ממועד קרות הארוע ועד פנייתו הראשונה לקבלת טפול רפואי השיב " אני לא זוכר כלום מה עשיתי, עבר הרבה זמן. אני לא זוכר מה עשיתי" [עמ' 6 ש' 8] התובע ציין שאינו זוכר מתי עידכן את מעסיקתו בעצם קרות התאונה ומתי ביקש ממנו טופס דיווח על תאונת עבודה [עמ' 6 ש' 9-11].

...

מהטעמים האמורים שוכנענו כי אין מנוס מדחיית התביעה.

על כן תביעת התובע להכרה באירוע מיום 28.3.19 כתאונת עבודה נדחית.

בנוסף נדחית תביעת התובע להכרה בליקוי בכתף ימין כפגיעה בעבודה מכוח תורת המיקרוטראומה.

ביום 6.7.20 דחה הנתבע את תביעת התובע מן הטעם שלא הוכח קיום אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב העבודה, לא הוכח קשר סיבתי בין מחלת התובע לתנאי עבודתו ומן הטעם שמדובר במצב תחלואתי טבעי שאינו קשור לתנאי העבודה.

מר **** העיד שהוא מכיר את התובע 24 שנים, עת התובע בא לעבוד איתו במפעל אצל אילן עזריה ואולם בהתאם לדו"ח תקופות עיסוק שצרף התובע לתביעתו, התובע עבד אצל אילן עזריה פחות מ-4 שנים וסיים את עבודתו אצלו בחודש 8/2002.

יתרה מכך, צפייה בסרטונים שהוגשו על ידי התובע מלמדת על ביצוע מספר רב של פעולות שונות בפרק זמן קצר מאוד ובכלל אלה, נטילת מכשיר הדופ/ מכשיר הליטוש ביד שמאל על מנת לקרבו למשקפת אותה התובע אוחז ביד ימין ולצפות ביהלום/ בתוצאת הליטוש, הסרת שתי המשקולות אשר מונחות מעל מכשיר הדופ, הנחתן על המשטח, ואחיזת מכשיר הדופ על מנת לבחון את היהלום, תוך כדי ישיבה מול שולחן עבודה עליו מונח האופן ומעליו 5 מכשירי דופ, ביצוע פעולת הליטוש כאשר יד שמאל נשענת על מכשיר הדופ ללא תנועה של המרפק.

...

הליקוי הנטען על ידי התובע שם, הוא פגיעה בכף היד אשר בסופו של דבר לא הוכרה כפגיעה בעבודה במסגרת פסק הדין, בהתאם לחוות דעתו של המומחה הרפואי.

מהטעמים האמורים שוכנענו כי אין מנוס מדחיית התביעה.

על כן תביעת התובע להכרה בליקוי במרפק דו"צ כפגיעה בעבודה מכוח תורת המיקרוטראומה ו/או מחלת מקצוע נדחית.