תביעה על פירעון שיק כבטוחה להלוואה חוץ בנקאית

לפניי תביעה שטרית שעניינה שיק על סך 23,800 ₪, ששמש לטענת התובע כבטוחה להלוואה חוץ בנקאית שהעניק לנתבע.

המסקנה היא כי על מנת לזכות בסעד כלשהוא בתביעה בגין הלוואה חוץ בנקאית, בין סעד של השבה ובין סעד של אכיפה, על התובע להוכיח את סכום ייתרת ההלוואה, כלומר את שיעור ההלוואה שנתן ואשר טרם ניפרעה על ידי הלווה.

...

המסקנה היא כי על מנת לזכות בסעד כלשהו בתביעה בגין הלוואה חוץ בנקאית, בין סעד של השבה ובין סעד של אכיפה, על התובע להוכיח את סכום ייתרת ההלוואה, כלומר את שיעור ההלוואה שנתן ואשר טרם נפרעה על ידי הלווה.

מאחר שבמקרה דנא התובע לא הוכיח שניתנה הלוואה, הרי שהוא לא זכאי לסעד כלשהו, ולכן גם אם היה מראה שהוא אינו מלווה על דרך עיסוק ושחל לגביו סעיף 15 לחוק, דבר שלא נעשה, לא היה בכך כדי לסייע לו ותביעתו היתה נדחית.

סוף דבר סוף דבר: מכל הטעמים המפורטים לעיל, התביעה נדחית.

זאת, כנגד כבטוחה להלוואה, שיק של הנתבעת, אימו של אריק, על סך 26,000 ₪ לתאריך פרעון 8.7.12.

דיון והכרעה היות שמדובר בשיק שניתן כבטוחה להלוואה חוץ בנקאית, יש לבחון תחילה את עמידת התביעה בהוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות (ראו למשל ע"א 4003/07 בס נ' אריה (21.1.09)).

...

בסופו של דבר, התובע שימש מפקח במשך כחודשיים וחצי אולם שולמו לו תמורות בסכום העולה בהרבה, ולכן יש לדחות את התביעה מחמת כישלון תמורה ולחילופין קיזוז.

בדיון מיום 16.7.17 העליתי בפני הצדדים קושי הקיים בתובענה, לנוכח טענת התובע כי מקור השיק הינו בהלוואה, וכי קיים צורך לעמידת התובענה בהוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993 (להלן: "חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות") מאחר שדובר בטענה שהועלתה ביוזמת בית המשפט, אפשרתי לתובע להשלים את הפרטים הנדרשים במסגרת תצהירים שיגיש (ר' החלטתי מיום 19.7.17).

בסופו של דבר, ב"כ הנתבעת אכן הגיש תצהיר מטעם רמי קליין וחוות דעת רפואית, אולם בבקשתו לזימון עד מיום 14.1.19 הוא ביקש לזמן רק את המומחה הרפואי, והוא לא הגיש בקשה לזימון אריק.

סבורני כי בשתי השאלות התובע עמד בנטל השכנוע המוטל עליו.

סוף דבר: התובע הוכיח את גרסתו בדבר עצם מתן ההלוואה ואי החזר של ההלוואה.

הנתבע טוען כי התובע אינו אוחז כשורה בשיק וכן טוען כי יש לדחות את הבקשה מאחר שפרע את החוב שאמור היה השיק להבטיח, כי סכום השיק נפרע גם לידי התובע, וכי הבקשה פגומה, ערוכה שלא כדין ולא צורפו אליה המסמכים הדרושים לפי סעיף 8 לחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג – 1993.

מעיון בבקשה לבצוע שיק שהגיש התובע (סעיף 5 להצהרה) עולה כי הצהיר על כך שהשיק ניתן כבטוחה לפרעון הלוואה או כתשלום להחזר המחאה העומד בתנאי סעיף 8 לחוק וכי המסמכים הדרושים צורפו לבקשה.

סעיף 8 לחוק מסדיר את סדרי הדין בנוגע להלוואות חוץ בנקאיות וקובע כדלקמן – "(א) הגיש מלווה תובענה בבית משפט נגד לווה, או הגיש נגדו בקשה ללישכת הוצאה לפועל לבצוע פסק דין, לבצוע שיק או לבצוע תביעה על סכום קצוב, והכל בקשר לחוזה הלוואה, יצרף לכתב התביעה או לבקשה העתק של חוזה ההלוואה וכן העתק של פסק הדין או את השיק, לפי העניין...

...

מכאן שהתשלומים שמר עקיבא שילם לתובע על פיו, תהא ההלוואה בקשר אליה שולמו אשר תהא, טרם שולמו במועד הגשת הבקשה לביצוע ועל כן לא היה צורך לציינם בה. לאור האמור לעיל אני קובע כי התובע עמד בתנאי סעיף 8 לחוק אשראי הוגן וכי בקשתו לביצוע השיק הוגשה כדין.

הטענות האמורות אינן משליכות על הנושא המרכזי בהליך שלפני – הנטל המוטל על הנתבע להוכיח ולו אחת משתי טענות הפרעון שבפיו או את טענותיו מכח חוק אשראי הוגן, ומשלא הרים נטל זה דין התביעה להתקבל.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה וקובע כי ההליכים בתיק הוצל"פ 501861-09-17 יחודשו וימשכו כסדרם בגין מלוא סכום החוב.

הדירה שועבדה על ידה כבטוחה להלוואה חוץ בנקאית שנטלה, הועברה לבעלות המלווה כנגד וויתור על החזר ההלוואה, ואז נמכרה על ידי המלווה לצד ג'.

לצורך הצלת דירת המגורים פנתה המערערת לבית המשפט המחוזי, על דרך של המרצת פתיחה, וביקשה להצהיר על בטלותם של שלושה הסכמים: הסכם הלוואה חוץ בנקאית מיום 4.5.2012 שערכה עם מר מוריס סופר, הוא המשיב 1 (להלן: "סופר" או "המלווה", ו-"הסכם ההלוואה", בהתאמה); הסכם מכר דירה שכרתה עם המלווה בעקבות הסכם ההלוואה ביום 14.11.2012 (להלן: "הסכם המכר"); והסכם מכר דירה שנכרת ביום 26.3.2012, לאחר הגשת התובענה דנן, בין המלווה לבין מר אלי פרטוש, הוא המשיב 6 (להלן: "פרטוש" או "צד ג'", ו-"הסכם צד ג'", בהתאמה).

במסגרת הדיון הראשון בתביעת הפינוי הבהיר בא כוחה של המערערת (הנתבעת שם) באותה עת, את המחלוקת באופן הבא: "היה כאן סיפור שהיא לקחה הלוואה על מיליון ש"ח להקמת עסק עם שותף שגנב אותה ובפועל היא קיבלה פחות. ההסכם היה שהתובע הטיל שעבוד על הדירה היות שהיא לא עמדה בהסכם ההלוואה היא מכרה את הדירה נשוא ההסכם שתמורת ההלוואה הדירה שווה במיליון שמונה מאות אלף ש"ח הקזוז הגיע כי סוכם ביניהם שהדירה תמורת ההלוואה נמכרה לתובע ויש הפרש בין מיליון ההלוואה למיליון שמונה מאות שזה שווי הדירה. היא נתנה שיקים מראש לשנה וסוכם שהיות שהתובע חייב לה זה יקוזז מהסכם השכירות..." (פרוטוקול דיון מיום 27.11.2013, עמוד 1 שורות 11–17) על רקע סיכסוך זה ולאחר הגשת התביעה בה עסקינן, כאשר אובצי'נקוב ואמה עודן מתגוררות בדירה, מכר סופר ביום 26.3.2014 את הדירה לצד ג', מר פרטוש, תמורת 1.6 מיליון ש"ח. למימון הרכישה נטל פרטוש הלוואה מובטחת במשכנתא מבנק הפועלים (הבנק לא צורף כצד להליך הנוכחי.

ועל זאת יש לתת את הדעת: הסכם ההלוואה בו עסקינן הוא במובהק הסכם הכולל ריבית נשך חריגה (4.5% לחודש), וככזה יש מקום לבחון בשבע עיניים את חוקיותו; הסכם המכר הוא הסכם למימושו של הסכם ההלוואה, והוא אף מעורר קשיים לא מבוטלים לגופו, הן לאור עתוי עריכתו (כחצי שנה לאחר הסכם ההלוואה, ועוד בטרם הגיעה מועד פרעון ההלוואה), הן לאור הפער הבלתי מוסבר בין שווי התמורות במסגרתו (ויתור על החזר הלוואה של מיליון ש"ח שניתנה חצי שנה לפני כן כנגד נכס ששוויו על פי הערכת שמאי שהתקבלה ביום 27.12.2012 עומדת על 1,650,000 ש"ח).

...

ואולם, לאחר ששמענו את באי כוח הצדדים בהרחבה, סברנו כי הקביעה שלא נפלו פגמים היורדים לשורש תוקפם של הסכם ההלוואה ובהסכם המכר אינה נקיה מספקות, וזאת גם אם מקבלים במלואן את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא לעניין חוסר אמינות גרסתה של המערערת לפיה לא הבינה דבר, ולא קיבלה דבר (גם בסוגיות תוקף הסכמים אלה נמנע בית המשפט קמא מלדון, כפי שעולה מפסקה 57 של פסק דינו).

ככל שיקבע כי צד ג' פעל בתום לב, כמשמעות מונח זה בסעיף 10 לחוק המקרקעין, ממילא תהא ידו של צד ג' על העליונה, ודין התובענה להידחות; שנית, בבחינת השאלה האם נפלו בהסכמי ההלוואה והמכר פגמים המביאים לבטלותם, וזאת בהינתן הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין מושא הערעור: דהיינו שהמערערת הייתה מודעת לתוכנם של ההסכמים הללו, ושיש לראותה כמי שקיבלה מסופר הלוואה בסך של 200 אלף יורו.

סוף דבר: התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן את שתי הסוגיות שפורטו בפסקה 18 לעיל.

בסעיף 15 לטופס הבקשה לבצוע השטר יש להצהיר האם השטר "ניתן כבטוחה לפרעון הלוואה או כתשלום להחזר הלוואה" או "לא ניתן במסגרת חוזה הלוואה", והחותם בחר באפשרות השנייה.

הנתבעת טוענת שהתובעת לא עמדה בחובתה לערוך גילוי ולצרף לתביעתה מסמכים כנדרש בחוק אשראי הוגן, תשנ"ג-1993 (לשעבר, חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993; ולהלן – חוק אשראי הוגן).

הנימוק הראשון לסילוק התביעה על הסף שמעלה הנתבעת הוא, שהנתבעת חתומה כערבה לשיק, ולא כמסבה שלו.

על-פי הוראת החוק, "הגיש מלווה תובענה בבית משפט נגד לווה, או הגיש נגדו בקשה ללישכת הוצאה לפועל לבצוע פסק דין, לבצוע שטר או לבצוע תביעה על סכום קצוב, והכל בקשר לחוזה הלוואה, יצרף לכתב התביעה או לבקשה העתק של חוזה ההלוואה וכן העתק של פסק הדין או את השטר..." (סעיף 8(א) לחוק), וכן "יציין המלווה את הסכום שתשלומו נידרש ואת אופן חישובו, וכן פרטים אלה...", ובחוק כלולה רשימה של פרטים שיש להביאם, למשל, תשלומים שנעשו, יתרת החוב – והכל כמפורט שם (סעיף 8(ב) לחוק).

...

לשלמות התמונה, מטעם זה גם לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת הנתבעת לערוך חקירה נגדית לשם ההכרעה בבקשה.

לקראת סיום יובהר שכל האמור לעיל הוא על בסיס לכאורי בלבד ומבלי להביע עמדה כלשהי לגופן של המחלוקות.

מן הטעמים האמורים לעיל, הבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחית.