תביעה על פי פוליסה בגין נזקי כוויות קשות

על פי הנטען בכתב התביעה ביום 31/10/2014, במהלך עבודתו במפעל הנתבעת, נידרש התובע לחלץ ברגים אשר נפלו לתוך מכונה, ותוך כדי כך ארע פצוץ במכונה של מיכל פלסטיק, וחומר פלסטיק נוזלי וחם נשפך על צוארו וידיו וגרם לו לכוויות קשות.

במישור הנזק הצדדים חלוקים בשאלות הבאות: הנכות התפקודית אם בכלל; חישוב ראשי הנזק כנגזר מהשאלה הראשונה; האם יש לנכות תגמולים שקבל התובע בגין אי כושר מפוליסת ביטוח ופיצויי פיטורין; האם יש לבצע ניכוי רעיוני של תגמולי מל"ל, בשים לב לטענת הנתבעת לפיה על התובע לפנות בהליך של החמרת מצב, בשל הפערים בין קביעות המומחים שמונו על ידי בית המשפט וקביעות הועדות הרפואיות שליד המוסד לביטוח לאומי.

לגבי תגמולי אי כושר עבודה שהתובע כנראה קיבל על פי פוליסת אובדן כושר עבודה (והדברים לא לובנו עד תום ולא הוגשו מסמכים המפרטים זאת) אין לנכות בהתאם להוראת סעיף 86 לפקודת הנזיקין.

...

לכן מטעמים אלו אני דוחה את הטענה.

אין בידי לקבל טענה זו. קריאה מדוקדקת של חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט והשוואתם אל מול קביעות הועדות הרפואיות מטעם המוסד לביטוח לאומי אינו מעלה כי הפער ביניהם נובע מהחמרת מצבו של התובע.

התוצאה בשים לב לאמור לעיל אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 215,304 ₪.

כן הצביעה הנתבעת על כך שהטיפול שקבל התובע ב"טרם", על פי המסמכים שהוא הציג, היה ביום 25.04.14 בשעה 16:50, כלומר כ-30 שעות לאחר התאונה המתוארת, ואין כל הסבר, כיצד התובע היתנהל בפרק זמן ארוך זה עם כויות נטענות בדרגה 2 המכסות למעלה מ-20% משטח גופו.

חומר הראיות מציג תמונה לפיה קיים קשר של התובע לקבוצת אנשים אשר כל אחד מהם רכש מהנתבעת פוליסות לכסוי ניזקי כויות והוסיף הרחבות לביטוחי תאונות אישיות, במהלך התקופה שבין חודש מאי 2013 לחודש ספטמבר 2014.

טענת גב' איצקוביץ', שלא נסתרה, כי תביעות אלו היוו 25% מכלל כל התביעות שהתקבלו אצל הנתבעת בגין ניזקי כויות באותה תקופה, מחזקת את המסקנה כי תביעת התובע לקבלת תגמולי ביטוח הייתה תביעת מירמה.

ואולם, מקרה זה מלמד כי המציאות עולה על כל דמיון, ויש מי שכדי לחלץ את עצמו ממצוקה כלכלית אליה נקלע, יעשה גם מעשה מעין זה. הינה כי כן, חרף ניסיונות התובע לטעון כי הוא ואישתו לא היו במצב כלכלי קשה, עלה מעדויותיהם כי הם נשאו בחובות כספיים גדולים ורבים (כך, עולה מדו"ח ההוצל"פ שהוגש על ידי התובע במסגרת בקשתו השנייה, מיום 1.11.18, לקבלת פטור מאגרת המשפט ומהצהרתו במסגרת הליך משפטי אחר, משנת 2010, לפיה יש לו חוב של 100,000 ₪ (נ/1).

...

טענת גב' איצקוביץ', שלא נסתרה, כי תביעות אלו היוו 25% מכלל כל התביעות שהתקבלו אצל הנתבעת בגין נזקי כוויות באותה תקופה, מחזקת את המסקנה כי תביעת התובע לקבלת תגמולי ביטוח הייתה תביעת מרמה.

לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪.

התובע שעמד בסמוך נהדף מעוצמת הדף הפיצוץ והאש אחזה בו וגרמה לו כויות קשות.

עוד הוסכם בין הצדדים כי התובע יגיש כתב תביעה מתוקן בעילת הפלתד"ית כנגד הנתבע מס' 1 בתור הנהג בבובקט וחברת מגדל תצורף כנתבעת נוספת בהיותה מבטחת הבובקאט בפוליסת ביטוח חובה, והתובע יסתמך על קביעת הנכות במל"ל כקביעת נכות על פי דין, תוך שנשמרה לו הזכות להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור.

הדרך לכך היא במתן היתר להבאת ראיות לסתור" (שם, בעמ' 723-722) (ההדגשה שלי, א"ס) בהמשך הדברים מחדד כב' השופט ריבלין ומבהיר את ההבדל בין סתירת הקביעה על פי דין לבין מינוי מומחה נוסף: "אולם יש להבחין בין סתירת הקביעה שעל פי דין לבין מינוי מומחה שבא להוסיף על הקביעה האמורה או לתחום אותה. אם, דרך משל, קבעה הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי נכות בתחום האורטופדי ולא דנה בשאלת הפגיעה בתחום הנורולוגי – עשוי להתבקש מתן היתר לסתור את הקביעה, בנסיבות מסוימות, ואילו בנסיבות האחרות ימונה מומחה רפואי נוסף בלי שתיסתר קביעת המוסד לביטוח לאומי; הדבר תלוי במהות הקביעה: כאשר קביעת המוסד לביטוח לאומי מתייחסת לכלל מצבו של התובע יש בעובדה שהתבררה נכות נוספת שהמוסד לא היתייחס אליה משום סתירת קביעתו. לעומת זאת אם אין קביעת המוסד, כשלעצמה, שוללת קיומה של נכות נוספת, מפני שהועדה הרפואית לא נתבקשה ליתן דעתה לכך – יהא מקום למינוי מומחה רפואי שיחווה דעתו על קיומה של נכות נוספת – בלא שתיסתר בכך הקביעה שעל פי דין. הקביעה תשמש אז לצורך קביעת הנכות בתחום רפואי אחד וחוות דעתו של המומחה תשמש לקביעת שעור הנכות בתחום הרפואי האחר" (שם, בעמ' 725) (ההדגשה שלי, א"ס) כך גם סבור כב' השופט יצחק אנגלרד בחיבורו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה רביעית, 2013): "בהקשר זה יש לציין שעצם קביעת דרגת נכות על פי דין אחר אינה שוללת את קיומה של נכות נוספת. כך אפשר, למשל, שוועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי לא נתנה דעתה על האפשרות של נכות נוספת. במקרה זה, יהיה מקום למינוי מומחה רפואי לפי ס' 6א לחוק שיחווה דעתו על קיומה של נכות נוספת, ללא כל צורך לסתור את הקביעה הקודמת. התוצאה תהיה שהקביעה על פי דין אחר תחייב לפי ס' 6ב לחוק בתחום רפואי אחד וחוות דעתו של מומחה שנתמנה לפי ס' 6א לחוק תשמש לקביעת שיעור הנכות בתחום רפואי אחר" (שם, בעמ' 653) עוד בעיניין זה ראו החלטה כב' השופט ריבלין ב-רע"א 3545/11 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' אלי כנן (10.11.2011), פסקה 4; וכן דוד קציר פיצויים בשל נזק גוף (מהדורה חמישית, התשס"ג-2003), בעמ' 331.

...

על כן, אני סבור כי מכתבו של ד"ר סלמאן – לצד נסיבות התאונה ואופי פגיעותיו הגופניות של התובע – יש בו כדי לבסס ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות בתחום הנפשי [ראו והשוו: רע"א 963/13 פלוני נ' "הפול" חברה לביטוח בע"מ (23.05.2013)], אם כי מדובר בראשית ראיה חלשה, ועל כן, האיזון ייעשה באמצעות הטלת חובת תשלום שכר טרחת המומחה שימונה, בשלב זה, על שני הצדדים בחלקים שווים כמימון ביניים.

אשר על כן, אני מקבל בקשת התובע למינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לצדדים באמצעות באי כוחם.

בפניי תביעה על פי פוליסה.

התובע, יליד 2000, נפגע בתאונה ביום 23.04.13 בהיותו תלמיד בבית הספר עת התלקח דלק טיסנים על גופו ונכווה קשות.

התביעה תגיש תחשיבי נזק על סמך קביעות המומחה בצרוף מסמכים רלבאנטיים לא יאוחר מיום 12.11.21 ההגנה תגיש תגובה לתחשיבי נזק של התביעה ותחשיבי נזק מטעמה עד ולא יאוחר מיום 12.12.21.

...

לנוכח הפער בין חוות הדעת בתחום הפלסטי והסכמת הצדדים, ובהתאם לתקנה 88 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018: הנני מורה על מינויו של ד"ר ג'רי וייס מטעם בית המשפט, להערכת מצבו הבריאותי של התובע לפני ואחרי התאונה והאם לדעתו נכותו נובעת מהאירוע הנטען (להלן: "המומחה").

נטען, כי המבוטחת הצהירה לצרכי הפוליסה, נכון למועד התאונה, על עבודות בהקף של 700,000 ₪, כשבפועל הקף העבודות עמד על סך של 1,533,294 ₪ לפני מע"מ. מכאן, לשיטתה, יש להגביל את חבותה לשעור של 46% (במעוגל) מנזקי התובע.

בנפילתו, התובע נכווה באורח קשה ביד שמאל, בגב עליון ובמותן.

בחנתי גם את התנאים הכלליים של הפוליסה (פרק חבות מעבידים), לפיהם נקבעה חבות המבטחת לשפות את המבוטחת או את הניזוק (לאור זכות התביעה הישירה שבסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח), וכך קובעת הפוליסה: המבטחת תשפה את המבוטחת או את הניזוק "בגין חבותו של המבוטח על פי החוק בשל מקרה ביטוח שיגרם במשך תקופת הביטוח הנקובה ברשימה אך לא למעלה מגבולות האחריות הנקובים ברשימה." (ההדגשות הן שלי הח"מ ואינן במקור).

"מקרה הביטוח" המקים את חבותה של המבטחת על פי הפוליסה הוא: "נזק גופני או מוות כתוצאה מתאונה או מחלה לאחד מעובדי המבוטח המתוארים ברשימה ושהוא בשרותו הישיר של המבוטח והמקבל שכרו ממנו, שאירע תוך כדי ועקב עבודתו בפרויקט המבוטח ...". בהתאם להוראת סעיף 56(א) לחוק חוזה הביטוח, החל על ביטוח אחריות (ראו: סעיף 67 לחוק), "חובת השיפוי של המבטח תהיה כשיעור הנזק שניגרם ובילבד שלא תעלה על הסכום שנתחייב בו בחוזה (להלן – סכום הביטוח)...." (ההדגשות הן של הח"מ ואינן במקור).

...

בנסיבות התובע, ולאור המפורט לעיל, שוכנעתי כי שיעור הפגיעה בכושר השתכרותו עומד על 8.5% לצמיתות.

על כן, חרף העובדה שלכאורה היה מקום להפחית משיעור הפגיעה התפקודית הכוללת בשל אופיה של הנכות הרפואית – לא שוכנעתי כי זה המקרה להתערבות בפסק הדין".

לסיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לו סך של 93,000 ₪ בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 712 ₪ בגין אגרת פתיחה.