בהתאם לסעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה לידון בהליך במסגרת בקשת צד בסכסוך קבוצי נידרש כי יתקיימו שני אלה: האחד – הצד המגיש את ההליך והמשיב להליך "יכולים להיות צדדים להסכם קבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק הסכמים קבוציים, תשי"ז – 1957" (להלן – מבחן הצדדים); השני – עילת הסיכסוך היא "בעיניין קיומו, תחולתו, פרושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קבוצי, או הסדר קבוצי אחר, או בכל עניין הנובע מהם או בעיניין תחולתו, פרושו, ביצועו או הפרתו של כל דין" (להלן – מבחן העילה).
נקדים ונאמר כי אין בידינו לקבל את טענתו הגורפת של ארגון המורים שלפיה די בהיותו ארגון עובדים על מנת שדלתות בית הדין תהיינה פתוחות בפניו להגשת בקשת צד בסכסוך קבוצי "לכל הפחות בסוגיות הנוגעות לתנאי העסקת של חבריו – עובדים פעילים או גמלאים". מקובלת עלינו טענת המדינה והסתדרות המורים כי ככלל, בעל דברו של המעסיק במימד הקבוצי הוא ארגון העובדים היציג במקום העבודה (להצעה לגישה שונה ראו עידו עשת, "מודל הייצוג במשפט העבודה הקבוצי – מגמות חדשות, משפטים מו (יולי 2017) 397). על כן, העובדה שעל פי סעיף 24(א)(2) רישא לחוק די בכשירות לחתום על הסכם קבוצי מיוחד, והעובדה כי עילת בקשת הצד היא בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה על פי סעיף 24(א)(2) לחוק, אין משמעותה כי כל ארגון עובדים רשאי להגיש בקשת צד בסכסוך קבוצי כנגד כל מעסיק בכל עניין שהוא הנוגע לחבריו או למקום העבודה עת הוא אינו האירגון היציג במקום העבודה.
בית הדין הארצי קבע כי מיתקיים "מבחן הצדדים", שכן הסתדרות המהנדסים מוסמכת על פי חוקת ההסתדרות לחתום על הסכם קבוצי, וגם "מבחן העילה" מיתקיים, שכן לבית הדין לעבודה "הסמכות לבדוק ולקבוע אם הסכם קבוצי אשר הוגש לרישום ואף נרשם, הוא אכן 'הסכם קבוצי' כמשמעותו וכתוקפו בחוק הסכמים קבוציים". עם זאת, בית הדין הארצי הבהיר כי יש לבחון גם קיומה של עילת תביעה במקרה הקונקרטי, באומרו:
"....השאלה האם לאירגון עובדים, למעביד או לאירגון מעבידים - אשר יכולים להיות צדדים להסכם קבוצי מיוחד (ראה סעיף 2(1) לחוק הסכמים קבוציים תשי"ז-1957 - יש עילה להגשת תובענה ב'סיכסוך קבוצי' שעניינו הסכם קבוצי אשר מגיש התובענה אינו 'צד' לו, תבחן בעיקר על-פי מהות הסעד המבוקש, ה'יריבות' שבין מגיש התובענה לבין המשיב, מעמדו של מגיש התובענה, העניין שיש לו בתובענה וזכותו של מגיש התובענה, לקבלת הסעד המבוקש".
בעיניין תעש, קבע בית הדין הארצי כי משקולי מדיניות, שמירה על יציבות ביחסי עבודה קבוציים, יש לנקוט קו של מתן תוקף בדרך כלל להסכם קבוצי שנחתם בין צדדים הכשירים לחתימה, הוגש לרישום ונרשם ללא היתנגדות של ארגון עובדים אחר.
...
נקדים ונאמר כי אין בידינו לקבל את טענתו הגורפת של ארגון המורים שלפיה די בהיותו ארגון עובדים על מנת שדלתות בית הדין תהיינה פתוחות בפניו להגשת בקשת צד בסכסוך קיבוצי "לכל הפחות בסוגיות הנוגעות לתנאי העסקת של חבריו – עובדים פעילים או גמלאים". מקובלת עלינו טענת המדינה והסתדרות המורים כי ככלל, בעל דברו של המעסיק במימד הקיבוצי הוא ארגון העובדים היציג במקום העבודה (להצעה לגישה שונה ראו עידו עשת, "מודל הייצוג במשפט העבודה הקיבוצי – מגמות חדשות, משפטים מו (יולי 2017) 397). על כן, העובדה שעל פי סעיף 24(א)(2) רישא לחוק די בכשירות לחתום על הסכם קיבוצי מיוחד, והעובדה כי עילת בקשת הצד היא בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה על פי סעיף 24(א)(2) לחוק, אין משמעותה כי כל ארגון עובדים רשאי להגיש בקשת צד בסכסוך קיבוצי כנגד כל מעסיק בכל עניין שהוא הנוגע לחבריו או למקום העבודה עת הוא אינו הארגון היציג במקום העבודה.
לסיכום – בעובדה לבדה שההסתדרות הכללית אינה הארגון היציג במקום העבודה אין בה כשלעצמה כדי למנוע ממנה מהגשת בקשת צד בסכסוך קיבוצי.
בכל מקרה, הבקשה לסילוק על הסף של בקשת הצד, נדחית.
סוף דבר:
מהנימוקים שפורטו לעיל, הננו מורים על עיכוב ההליכים בבקשת הצד עד למיצוי הבירור והטיפול בעניין הנדון על ידי ההסתדרות הלאומית, היא הארגון היציג במודיעין אזרחי.
