תביעה על סכום קצוב בגין חוב עבור שירותי אינטרנט וטלפון

הנתבעת טוענת שארעה פריצה ביום 1.08.2017 למרכזייה הטלפונית שלה ובוצעה "גניבת שיחות". לטענתה, התובעת ידעה על כך משום שהיא זו שהודיעה לה אודות ארוע הפריצה ואף חסמה את שירותיה לשיחות לחו"ל. מכאן, לעמדת הנתבעת , שהשיחות לא בוצעו על ידה ו/או נעשו בשליטתה או ברשותה ולכן אין היא צריכה לחוב בגינן.

ההליכים בתיק התביעה הוגשה ללישכת ההוצאה לפועל כתביעה על סכום קצוב לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

חשבונית עבור שיחות שבוצעו דרך 014 בזק בנלאומי שיחות אלה לא נגבו באמצעות ספק השירותים שלך מועד תקופת חשבון מקורית: 07/2017 השיחות התבצעו באמצעות טלפון מספר 03-9422700"

בסעיף 9.10 להסכם צוין: "ספקית השירותים אינה אחראית לנזקים הנובעים מפעולה במכוון או בזדון, לרבות לפגיעה בשרותי האנטרנט ו/או במחשבי הלקוח כגון הפצת וירוסי מחשב, שמקורם בגורמים שלישיים לרבות כאלה שאינם בשליטתם הישירה." כן צוין בסעיף 9.11: "אין באמור בהסכם זה כדי לגרוע מזכותה של ספקית השירותים לתבוע את הלקוח בגין כל מעשה או מחדל שגרם נזק לספקית השירותים כתוצאה מהפרת ההסכם או מהפרת כל דין." התובעת נשענת על חוק התיקשורת, התקנות והכללים מכוחו לרבות סעיף 11(ג) לכללי הבזק (שירותי החברה), התשמ"ז-1986 (להלן "כללי בזק") הקובע: "מדידה באמצעות התקן מניה כאמור תהווה ראיה לכאורה על מספר יחידות המניה שבעדם חייב המנוי בתשלום. " (להלן "חזקת התקינות").

...

איני מקבל טענה זו .במקרה דנא מדובר באירוע חריג, חד פעמי שנסיבותיו לא הובררו.

הנתבעת בחרה שלא לעשות כן. סוף דבר לאור האמור לעיל , מקבל התביעה במלואה.

הנתבעת תשלם לתובעת תוך 45 יום סך של 5,301 ₪(הסכום כולל מע"מ) בתוספת ריבית והצמדה כחוק, מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל ועד ליום התשלום בפועל.

שכן, מתצהיר המבקשת שצורף לכתב ההיתנגדות לבצוע תובענה עולה כי לדידה של המבקשת היא פנתה לחברה לצורך הסדר חוב ע"ס של 1700 ₪, כאשר בסכום זה כלול השמוש בטלפון קוי שלדבריה "אותו לא הייתי אמורה לשלם". ברם, משיחה שניהלה עם ב"כ המשיבה נטען שסכום התביעה עומד על כ-3499 ₪ + שכ"ט והוצאות.

תנאי לפתיחת ההליך בלישכת ההוצאה לפועל במסגרת תובענה על סכום קצוב היא הסכם היתקשרות בין הצדדים לתובענה כשמדובר בהסכם הרלוואנטי כבסיס לתובענה.

מה גם, שמתמלול השיחה עולה כי המבקשת אכן לא חלקה על סכום החיובים החודשיים, אלא ניסתה להגיע להסדר תשלום והחזרת שירותי האנטרנט ולא חלקה גם ביחס לחיובים עבור שירותי הטלויזיה בעבר.

...

הלכה היא, כי הימנעות מהבאת ראיות פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובא העד או הוצג המסמך, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב.

על כן, אני סבורה כי יש ליתן למבקשת רשות להתגונן על מנת לברר לעומקו של דבר האם התקשרה בעסקת הטריפל ולו הייתה מחויבת רק עבור שימושים בפועל, כמה היה עליה לשלם בשים לב לכך שהמבקשת לוקחת על עצמה לשלם לפי שימוש גם אם עלות חבילת הטריפל הייתה מוזילה לה את העלויות עבור השימוש באינטרנט והכבלים, לו ייקבע כי אכן לא נקשרה על דעתה וידיעתה בעסקת הטריפל.

סיכומו של דבר, החוב עצמו לגישת המבקשת עומד על סך של 1699 ₪ לאחר הפחתתו עקב החזרת הציוד על ידה.

ביום 12/6/18 נכרת הסכם בין המערערת לבין המשיבה לפיו רכשה המערערת מהמשיבה שירותי אינטרנט, שיחות טלפון, ואירוח שרת וירטואלי בענן.

המערערת התחייבה לשלם למשיבה את התמורה עבור השירותים הנרכשים.

המשיבה (להלן גם: "התובעת") הגישה נגד המערערת (להלן גם: "הנתבעת") תביעה בסכום קצוב וזאת בהתאם לסעיף 81א'1 לחוק ההוצל"פ לתשלום יתרת חוב בגין שירותים שקבלה .

הנני עושה תצהירי זה כתמיכה להתנגדות לבצוע תביעה על סכום קצוב שהוגשה כנגד המבקשת במסגרת תיק ההוצל"פ 527468-07-22 בלישכת ההוצאה ברמלה (להלן: "התביעה").

...

תמצית טענות המשיבה: א) נטען כי החלטת בימ"ש קמא הינה החלטה ראויה ומנומקת הנשענת על ההלכה הפסוקה ואין להתערב בה. לפיכך דין הערעור להידחות על הסף.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) על מנת להיכנס לשערי בית משפט, על הנתבע בתביעה לסכום קצוב להגיש התנגדות לתביעה ולקבל את רשות בית משפט להתגונן מפני התביעה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

לטענתה של רינת, שילמה את הסכום שנידרש ממנה, תוך שבשיחתה עם נציגת הוט וידאה כי בכך החוב נפרע במלואו, ונענתה כי התשלום הוא עבור "גמר חשבון". בשלב מאוחר יותר התברר, כי הסכום שולם לנכוי החוב בגין שירותי האנטרנט, בעוד שנוסף לחוב זה, עמד לנתבע גם חוב בגין שירותי הטלפון והטלויזיה, ולכן, למרות שכונה "גמר חשבון", התשלום לא כיסה את מלוא החוב למכלול שירותי הוט.

משלא שולם החוב במלואו (סכום החוב בגין שירותי הטלויזיה עמד על סך 798 ₪), פעלה הוט לגבייתו מידי רונן באמצעות לישכת ההוצאה לפועל, והגישה תביעה על סכום קצוב לגביית יתרת החוב.

...

לאחר עיון בטענות הצדים, בראיותיהם ובסיכומים שהוגשו, הגעתי למסקנה אחרת מזו שעולה מפסקי הדין האמורים.

התוצאה התביעה הראשונה מתקבלת בחלקה; הנתבע ישלם לתובעת סך של 780 ש"ח. בנסיבות, ומהטעמים שהובאו לעיל בדבר חבות הנתבע לשלם את קרן החוב בלבד, איני רואה לנכון לעשות צו להוצאות.

התביעה השנייה נדחית.

משלא עשה כן, הגישה המשיבה נגדו ביום 26.4.2021 תביעה על סכום קצוב בסכום של 919.2 ₪.

המשיבה צרפה לכתב התביעה המתוקן הסכם רכישה טלפונית של הציוד, טופס אישור על התקנת הציוד בבית המערער, חשבונית מס על רכישת הציוד (מתוכה סכום של 900 ₪ עבור שני מכשירי "מגדילי טווח", 450 ₪ לכל מכשיר) ואישור מיום 5.8.2020 על כך שהמערער לא החזיר את שני המכשירים.

דבריו אלה של המערער, כך נפסק, אינם מתיישבים עם דבריו בדיון הראשון, אז הודה כי רכש מהמשיבה תוכנית "טריפל" הכוללת טלויזיה, אינטרנט וטלפון ביתי, וכי רכש שני מכשירי "מגדילי טווח", ולא החזירם, כאשר מצד אחד טען שהמשיבה סירבה לקחת אותם, ומצד שני טען כי רכש את הציוד ולכן אין להחזירו.

לבסוף, נפסק כי אין לקבל את טענות המערער בדבר כשלים בהתנהלות המשיבה: "נמצא כי הם ברף נמוך, שכן אף שראוי היה שהתובעת [המשיבה] לא הייתה טועה בחיוביה את הנתבע [המערער] ביחס לשיחות הטלפון והחיובים בגין הציוד, נגישות השרות, התעוד והטיפול בתלונות הנתבע היו יעילים. אין כל ממש בטענות הנתבע לכשלים חמורים בכוונת מכוון ושלא בתום לב" (שם).

קרן החוב בתיק ההוצאה לפועל הועמדה על 764.8 ₪ בגין חוב הציוד (יתרת התשלום עבור מכשירי "מגדילי הטווח") ו-220 ₪ בגין הוצאות המסירה, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת כתב התביעה המקורי.

...

בית משפט קמא נדרש להכריע בין שתי גרסאות שהובאו בפניו בנוגע לעסקה בין הצדדים ביחס למכשירי "מגדילי הטווח": המשיבה טענה כי הוסכם שהמערער ישלם 25 ₪ לחודש למשך 36 חודשים בגין שני המכשירים, כי כל עוד הוא מנוי על שרותיה יקבל זיכוי של 15 ₪ לחודש ועם הפסקת ההתקשרות – ישלם את יתרת התשלומים; המערער מצידו טען כי הוסכם על רכישת שני המכשירים ב-10 ₪ לחודש למשך 36 חודשים.

במסקנה זו אין מקום להתערב (להלכה לפיה אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות, ראו, למשל, את ע"א 3605/21 קוריאה מוטורס ישראל בע"מ נ' אונגר, פסקה 9 (26.2.2024)).

מן המקובץ עולה כי דין הערעור להידחות.