תביעה על נזק תכולה במכולה של חברת אחסון

כל זה מאוחסן כעת בדירתנו כמו מוצג מוזאוני.

עוד אין חולק כי לאחר שהובלה תכולת המכולה לבית הנתבעת ובעלה, פנו לתובע בתלונה על נזקים שנגרמו לחלק מהפריטים.

לתצהירו של התובע (ת/1) צורפה חשבונית של חברת האחים כהן מיום 26.10.2020 המופנית לתובע (ולא לנתבעת ו/או לבעלה), לפיה העלות שירותי הסבלות היא 1,383.76 ₪ בתוספת מע"מ, דהיינו 1,619 ₪ כולל מע"מ. אולם, כאמור, החשבונית מופנית לתובע ולא לנתבעת, ואין אינדיקאציה כי הועברה לעיון הנתבעת טרם הגשת התביעה.

...

בנסיבות אלה, הגשת התביעה לפי חוק איסור לשון הרע יוצרת הסדר שלילי ביחס לתביעה מכוח עוולת הרשלנות, ודי בכך להביא לדחיית התביעה בעילה זו. למעלה מן הדרוש אוסיף כי דין הטענה דחייה אף לגופה.

לפיכך, יש לדחות את התביעה גם בעילה הנזיקית.

ו – סוף דבר נוכח כל המפורט לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

מעבר לכך טענו, כי לתובעת אין עילת תביעה ויריבות עימם מאחר ושופתה על נזקיה ע"י חברת ענבל.

התייחסה לכך כב' הש' ארבל בע"א 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, נט (3) 66 (2004) (להלן: "פרשת לוטם") בו ציינה בסעיף 13 לפסה"ד כך: "13. כלל הוא במשפטנו שהתאגיד כאישיות משפטית נפרדת נושא באחריות לעוולות בנזיקין, כמו גם לאחריות בפלילים. עם זאת גזירת אחריותו הנזיקית של התאגיד מפעולותיו של אורגן או של נושא משרה בתאגיד אינה מונעת הטלת אחריות נזיקית על אותו אורגן או נושא משרה עצמו, כמו שאין היא מונעת את חבותו בגין עילות אחרות, פליליות או חוזיות. אחריותם האישית של הפועלים במסגרתו של התאגיד עומדת איפוא מכוח עצמה, ואין היא יונקת כוחה מהתאגיד (ראו סעיף 54(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999; כן ראו: א' פרוקצ'יה דיני חברות חדשים בישראל [26], בעמ' 86; ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל [1], בעמ' 384; ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ (להלן – עניין חברת פסל [2]))". ובהמשך: "פעולותיו של נושא המשרה ייבחנו כפעולותיו של כל אדם פרטי אחר, והוא יחוב בנזיקין בהתאם לכללים הרגילים הקובעים חבות זו. הלכה זו נובעת מהעמדה האינדיווידואליסטית של דיני הנזיקין, שלפיה כל אדם בחטאו יישא (ראו דבריו של השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 507/79 ראונדנאף (קורן) נ' חכים [6], בעמ' 794), והיא מוכרת ומיושמת מימים ימימה על-ידי בתי-המשפט (ראו למשל ע"א 77/57 שרף נ' קליין [7]). הלכה זו יושמה גם בפסקי-דין מאוחרים יותר (ראו למשל: ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל [8]; רע"א 5438/95 דוד רוזנווסר בע"מ נ'Lloyds underwriters through Willis Faber Ltd. [9]; ע"א 3942/98 הבר שפע מזון לדרום בע"מ נ' כונס הנכסים של חברת אלי צבעוני סוכניות מזון אקספרס בע"מ [10]; ע"א 9183/99 פניגשטיין נ' חברת חברי המהפך מס' 1 (מחצבות) בע"מ [11]; ע"א 811/02 י.פ.ע.ם שיווק והפצה בע"מ נ' צדיק [12]; עניין חברת פסל [2], לעיל)". בנסיבות, טענות התובעת הנן לעניין היותו של הנתבע 2 מנהל הנתבעת 1, כאשר לטענתה הנתבעת 1 והנתבע 2 חד הם. מכאן שכל אחריות המוטלת על הנתבעת 1 יש להטילה גם על הנתבע 2 בהיותו הגורם היוזם והמבצע.

הנתבעים הוסיפו וציינו, כי תביעת התובעת כללה פריטים שניזוקו בהצפה ולא בשריפה, פריטים שהיו במכולה שהוצבה כזכור בסמוך למחסן בשל ההצפה ובה אוחסנו מכשירים שונים, פריטים ששוקמו לאחר השריפה ופריטים מאתרים אחרים.

עוד הוסיף השמאי דגון בחווה"ד, כי הוא נטל את רשימת התביעה המקורית וביצע את הפעולות כדלקמן: אימת הפריטים שהיו אמורים להיות במחסן כמותית; פריטים ששוקמו והושבו ליחידה נמחקו מהדו"ח; פריטים שניזוקו באופן מוחלט אושרו לרכש; פריטים שלא מופיעים בדו"ח אך נותרו בגינם שרידים אושרו לרכש; ולבסוף ערכי הפריטים השונים נבדקו בהתאמה למחירי עלות עדכניים בש"ח. בכל הקשור עם שקום התכולה ציין מר דגון כי טענת נציגי היחידה כאילו מרבית הרכוש ניזוק באופן מוחלט נדחתה על ידו באשר ניתן היה לשקם את חלקו.

...

מעבר לכך, גם הדו"חות שהביאו למסקנה זו לא הומצאו במלואם.

המסקנה הינה, כי הנזק הישיר למבנה הינו בן כ- 350,000 ₪ ובתוספת של 6,000 דולר (24,600 ₪ בשער של 4.1 ₪ לדולר), ובסה"כ עומד הנזק למבנה על כ- 374,600 ₪ נכון לחודש דצמבר 2000.

סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובעת הסך של 3,167,228 ₪ בניכוי 20% רשלנות תורמת ובסה"כ 2,533,782 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מתאריך 1.2.2001 ועד למועד התשלום בפועל.

עוד טענו, כי נכון לאמצע ספט' 2011 עמדו חובות התובעת לנתבעים על 203,000 ₪, לא כולל החוב בגין הפרישי השער, וזאת בשל הוצאות עבור מכון התקנים, הובלה, איחסון, ביטוחים ושרותי יבוא וכן הוצאות בגין סחורות במכולות שהוזמנו וחלקן שוחרר מהנמל.

בכך נסתם הגולל על תביעת התובעת למתן חשבונות לאחר שלא הוכח כל חשש לפעילות חריגה של הנתבעים כלפיה בהיבט מחירי המוצרים, כאשר דו"ח הבקורת (ת/3) אינו מקובל אף על מינהלי התובעת או הקבוצה בתקופה הרלוואנטית לנטען בתביעה, בשל העובדה שהתובעת וקנייניה המשיכו בסיכומו של יום ולמרות הדו"ח לעבוד עם הנתבעים ולבסוף, לאחר שהאמנתי כי ההזמנות אמנם בוצעו בתאום מוחלט עם קינייני התובעת וליתר דיוק קינייני התובעת, קינייני קבוצת בי וקנייני חברת יבוא אינטרנשיונאל (הצד המזמין בהסכם הראשון והשני) על פי נוהל עבודה מסודר, שהעמיד בפני התובעת ויתר החברות המזמינות את נתון מחירי היבוא.

בכל הקשור עם הנזק שניגרם לתובעת כתוצאה מאי קבלת תכולת המכולות, הצדק הנו עם התובעת.

התביעה לפצוי מוסכם בגין החובה לשמירה על סודיות ואי תחרות לטענת התובעת, עפ"י סעיפים 29-31 להסכם הראשון וכן סעיפים 37-39 להסכם השני, שהנם זהים בתכנם, ותחת הכותרת "סודיות ואי תחרות" התחייבו הנתבעים כדלקמן: סעיף 37: "הספק מתחייב לשמור בסודיות מוחלטת, לא לגלות ולא למסור... במהלך תקופת ההסכם וגם בכל עת לאחר מכן – לשום אדם ו/או גוף כלשהוא, ידיעות, מידע ומסמכים על תכניותיו של המזמין והחברות עבורן מבוצע היבוא, עסקיהם, פעולותיהם, שיטות עבודתם, לקוחותיהם, מנויים, ספקים, עובדים, תעריפונים, מחירונים ו/או כל מידע מסחרי ו/או תעשייתי ו/או סוד מקצועי כלשהוא (להלן-'המידע') אשר יגיע לידיעתו בין במישרין ובין בעקיפין, במהלך ו/או עקב ביצועו של הסכם זה". ובסעיף 38: "הספק מצהיר ומסכים כי המידע הנמצא ו/או אשר יימצא ברשותו ו/או בידיעתו הנו רכושו הבלעדי של המזמין ואין לו ולא תהיה לו כל זכות לעשות בו שימוש, אלא במסגרת עבודתו עבור המזמין על פי הסכם זה, ולשם קידום עינייני המזמין בלבד...". סעיף 39 קבע: "הספק מאשר בזאת כי ידוע לו כי תכניות יבוא של מוצרים הנם מנכסיהם הסודיים ביותר של החברות עבורן מתבצע היבוא וכל הפרה של התחייבות זו לסודיות מהוה הפרה יסודית של ההסכם כולו אשר תזכה את המזמין בפצוי מוסכם ומוערך מראש בסך של 3,000,000 ₪". מאחר ודקל דאג לכך שחמש המכולות אותן הזמינה ממנו התובעת לא נימסרו לה, וכשבפועל הוא מכר את המוצרים לזכייני התובעת ואולי אף לצדדים אחרים, תוך כדי שהוא עושה שימוש במנהל בכיר לשעבר של התובעת, מר ליאור חבר, שאף הפך לשותפו ברשת "לוקה", יש באלה כדי להוות הפרה בוטה של התחייבותו לסודיות ולאי תחרות וכן יש בכך כדי להעיד על חוסר תום לבו.

...

דוגמא נוספת התייחסה ל"שירותי יבוא ספט' 2011" בסך 16,000 ₪ + מע"מ (הריטיינר בו עסקינן), מדוע יש לבקש סכום זה פעם נוספת. כך גם ביחס להמתנות השונות בחשבוניות השונות ושילוח דוגמאות באוויר ותשלומי מכון התקנים. אין מנוס אם כן מלקבוע, כי הסברי התובעת שכנגד לעניין חשבוניות אלה לקויים עד למאוד, לא הוסבר בהן מדוע נדרשת אותה דרישה, חלקן בגין תקופה שכלל אין מערכת יחסים חוזית בין הצדדים, חלקן בדרישה כפולה, כמו למשל דרישת הריטיינר וכיו"ב. בכך, קטן משקלן של ראיות אלה כראיה להוכחת הצורך בתשלום. מכאן, שדין תביעת התובעת שכנגד בנושא זה להידחות.

לפיכך דין תביעת התובעת שכנגד בעניין זה להידחות.

סוף דבר עריכת חשבונאות זה בצד זה לתביעה העיקרית ולתביעה שכנגד מגלה, כי בגין התביעה העיקרית חבות הנתבעות 1-2 לתובעת את הסך של 1,614,313 ₪.

הנתבעת הנה חברה המיתמחה, בין היתר, במתן שירותי הובלה, פריקה, אריזה ושילוח בנלאומי.

התובעת טענה בדיון שהתקיים בפני ביום 28.3.22 כי לא ניתן לה על ידי ראש הצוות כל הסבר למניעה שהתגלתה מבחינת הנתבעת לפריקת את כל פרטי התכולה של המכולה בדירתה.

מהראיות שהוצגו בפני עולה כי עוד באותו היום בו החלו עובדי הנתבעת לפרוק את המטען בדירתה של התובעת בחיפה, ועזבו את המקום עקב המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים עם חלק מפרטי התכולה, הודיעה נציגת הנתבעת בשם ספיר לתובעת כי התכולה שלא נפרקה בדירת התובעת תחזור למרכז הלוגיסטי של הנתבעת ותשלח שוב לביתה של התובעת על חשבון הנתבעת וללא עלויות כלשהן לתובעת.

בכתב התביעה שכנגד תובעת הנתבעת/התובעת שכנגד את סכום התמורה המוסכמת בסך של 25,808 ₪; וכן את עלות איחסון המטען עד למועד הגשת התביעה - בסך נוסף של 1,515 ₪ ועלות הובלת הציוד בחזרה למחסני הנתבעת – בסך נוסף של 1,462 ₪.

גם בהיתחשב בטענות התובעת לגבי האירועים שהתרחשו ביום 24.8.21, התובעת הפרה את חובתה להקטין את נזקיה, נוכח העובדה שסרבה להידבר עם הנתבעת אשר הציעה לה עוד בתאריך 24.8.21, ואף במועד מאוחר יותר, לשנע את פריטי התכולה שלא נפרקו בדירתה במועד אחר שיתואם עימה, וללא עלות נוספת.

...

התובעת תשלם לנתבעת את סכום אגרת התביעה שכנגד בסך של 287 ₪.

באשר לפריטי התכולה של התובעת המאוחסנים במחסני הנתבעת – על מנת לאפשר לנתבעת להשלים את התחייבויותיה החוזיות כלפי התובעת על פי ההסכם ביניהן – אני מורה לתובעת להודיע לנתבעת בכתב בתוך 20 יום ממועד קבלת פסק הדין האם ברצונה לקבל לחזקתה את פריטי התכולה המאוחסנים אצל הנתבעת ולאיזו כתובת במחוז השיפוט חיפה היא מעוניינת כי יסופקו הפריטים.

היה ולא תמסר מטעם התובעת כל הודעה לנתבעת בעניין זה, תוכל הנתבעת לעשות בפריטי התכולה המאוחסנים כרצונה, ולא יהא בכך כדי לגרוע מהוראות פסק דין זה. התובעת תשלם לנתבעת את הסכומים הנקובים בפסק הדין בתוך 30 יום, שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית.

למען שלמות התמונה יצוין, כי במסגרת נהולו של הליך זה, הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי כנגד חברת F.M.W. Transportkontor GmbH (להלן – "FMW"), חברה גרמנית המעניקה שירותי שילוח בנלאומיים, שספקה שירותי שילוח בנלאומי בכל הקשור להמכלת המטענים מושא התביעה בגרמניה ו/או הובלתם והכנתם לצורך ההובלה הימית לישראל והפיקה את שטרי המטען ביחס למשלוחים הללו, וכנגד חברת TCO Transcargo GmbH (להלן – "TCO"), החברה הגרמנית אשר ביצעה בפועל את המכלת המטענים מושא תביעה זו, קיבועם במכולות, סידור המכולות ו/או הובלתן ו/או איחסונן והפיקה את שטרי המטען.

עוד הפניתה הנתבעת לכך שבשום מקום לא נזכרת בהסכם התחייבות הנתבעת לפרוק תכולת המכולות בארץ, וסעיף 3.4.6 מלמד בבירור כי התחייבות הנתבעת היא עד לפריקת המכולות באתר חירייה בלבד, שאם לא כן היה מוטל על הנתבעת גם לדאוג לציוד מכאני הנדסי אך חובת הספקתו הייתה על ורידיס.

האם עלה בידי התובעת להוכיח את הגורם לנזקים הנטענים למטען או כי מדובר בנזקים שנגרמו כשהמטען היה תחת אחריותה החוזית או הנזיקית של הנתבעת, ואשר הנתבעת חבה בגינם? טרם צלילה אל עומקן של עדויות ושל ראיות בעיניין זה, יש לזכור ולהזכיר כי על התובעת לעמוד בנטל השיכנוע של עילת תביעתה והעובדות שבבסיס העילה ביחס לנתבעת, במאזן ההסתברויות הדרוש בהליך אזרחי (ר' למשל ע"א 475/81 זיקרי נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589 (1986)).

מר הורסטמן ציין כי האריזה, ההמכלה וההובלה של הציוד שייצרה אגרסמן לטובת המפעל, דורשת כלים וציוד הרמה מתאים, של חברה מיומנת ומנוסה בתחום (ס' 2 לתצהירו), וכי בזמן אמת היה ברור לכל, לרבות ל – ICL, שהנזק לציוד נגרם בנקודת זמן בה היה תחת חזקתה של ICL וכי היא אחראית לנזק, וכי מהעובדה ש- ICL החליטה להחליף ספק משנה (בהתאם להמלצות אגרסמן) עולה שהיא הכירה באחריותה לנזק (ס' 8 לתצהירו).

הראציונאל שהציגה כב' השופטת שטרסברג כהן לבחינה מקילה שכזו היה כי התנכרות להסדר סביר בין חברת הביטוח לבין המבוטחת לצורך העמדת זכות למבוטחת מכוח תיחלוף, תרתיע חברות ביטוח מלהגיע להסדרים עם מבוטחות ותאלץ אותן להתדיין אתן עד להכרעה שיפוטית, ובנוסף אף עלולה להוציא חוטא נשכר, שהרי אילמלא היה קיים ביטוח הייתה המזיקה חייבת לפצות את הניזוקה על מלוא הנזק.

...

כאמור, לא שוכנעתי ששיקול הדעת של השמאי קצן היה עדיף על שיקול הדעת של השמאי יעקבי שבחן הנזקים בזמן אמת.

בענייננו כאמור, לא שוכנעתי שהערכתו המחודשת של השמאי קצן נכונה מהערכתו המקורית של השמאי יעקבי, וממילא ככל שהתוספת שאישר מתייחסת לרווחים הקבלניים של קבלני המשנה ששירותיהם נשכרו- היא אינה עולה בקנה אחד עם חובתה של הניזוקה להקטין הנזק.

סיכום התביעה מתקבלת בחלקה הארי, במובן זה שהנתבעת תשלם לתובעת סך של 693,167 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה, אגרת בית משפט מלאה כפי ששולמה, ושכ"ט עו"ד בסך 55,000 ש"ח. בשכר הטרחה שנפסק לקחתי בחשבון את העובדה ששווי הסעד שנפסק קרוב לסכום התביעה שהוגש מלכתחילה, את העובדה כי ניהולו של הליך זה היה סבוך ומורכב והתקיימו בו לא פחות מארבע ישיבות קדם משפט ושתי ישיבות הוכחות, נשמעו עדים רבים, הוגשו סיכומים בכתב לרבות סיכומי תשובה, והושקעו משאבים רבים בניהול ההליך.