תביעה על נזק למבנה יביל במהלך העמסה

רקע: עו"ד יוסף אלברק (להלן: "אלברק") רכש מאת אדם בשם עינב כהן מבנה יביל ישן (להלן: "המבנה") שהיה ממוקם במושב נווה מבטח, אותו ביקש להעביר למגרש בישוב יד חנה.

בעקבות הנזק האמור סירב בוזגלו להמשיך בניסיונות ההעמסה מחשש לגרימת נזק רב יותר למבנה, אולם אלברק עמד על המשך ביצוע ההעמסה וההובלה ואף איים על בוזגלו כי במידה שלא יושלמו יגיש נגדם תביעה, אולם בוזגלו – ככל הנראה בעצת מנהליו – סירב לעשות זאת מבלי שאלברק יחתום על טופס הסרת אחריות ואילו אלברק סירב לחתום.

לפיכך, כפי שהבהיר כב' השופט גולדברג – "משמודה המבוטח ששווי הנכס בעת שבוטח היה נמוך יותר, ובכך סותר הוא עצמו את החזקה האמורה, הכיצד זכאי הוא, כתובע, לפצוי העולה על הנזק לו הוא טוען, כשבסיס הפצוי הוא, כאמור, הנזק שניגרם לו בפועל?" הנובע מן האמור לעיל הוא שסך כל הנזק הכספי שניגרם לאלברק אינו יכול לעלות על 59,000 ₪, ויוזכר כי זהו שווי רכישתו הכוללת של המבנה טרם פיצולו לשלושה חלקים בעוד שבפועל ניזוק רק חלק אחד מתוך שלושת חלקיו.

...

בענייננו, פורטו הסייגים "בסמוך לנושא שהם נוגעים לו", דהיינו – ברשימה העוסקת באריכות יחסית בסוגיית הפריקה והטעינה, ולפיכך מתקיימת אחת החלופות שנקבעו בסעיף 3 ובכך די. המורם מכלל האמור לעיל הוא שאין כיסוי בפוליסה לאירוע הנזק נושא תובענה זו. לאור מסקנה זו סבורני כי אין עוד צורך לדון בטענות נוספות הנוגעות לכיסוי הביטוחי שלגביהן האריכו הצדדים לטעון, כגון – השאלה אם מתקיים חריג 4 לפוליסה, השאלה אם חתימת כץ על כתב הסרת האחריות פוטרת את מגדל מן הכיסוי הביטוחי, השאלה מתי ושאלות נוספות.

התוצאה המתבקשת היא, כפי שהפסיקה קובעת, כי אני מקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ומעדיפה על פני חוות דעת מומחי הצדדים ועל כן עלות תיקון חלק זה בפועל כולל כל התוספות מגיעה לכל היותר לסך של 23,390 ₪ (=12,500 ₪ בתוספת מע"מ שהם 14,625 ₪ + 8,765 ₪), וכי הנזק שנגרם לאלברק אינו יכול לעלות בכל מקרה על שווי רכישת המבנה בשלמותו.

סיכום: הנגזרת מן האמור לעיל היא שהתביעה נדחית במלואה ועימה גם ההודעות לצדדים השלישיים והרביעיים.

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 43350-02-20 גפן ואח' נ' הורוביץ ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופט אמיר לוקשינסקי-גל תובע/ נתבעים שכנגד 1. עינב גפן 2. רוית גפן ע"י ב"כ עוה"ד דרור גרינשטיין, יובל גרינשטיין ודוד רום נתבעים/תובעים שכנגד 1. צבי הורוביץ 2. ורדה הורוביץ ע"י ב"כ עוה"ד נח קאפלין פסק דין

בכלל זאת נטען לפיצול שלא כדין של בית המגורים, המשמש לפעילות מסחרית שאף היא אינה כדין, סגירת חניות, בניית מחסן, פלישה לשטח צבורי ועוד, והכל ללא היתר בניה ובנגוד לתב"ע. הורוביץ הלינו גם על מבנה יביל שהציבו גפן בכניסה לרחוב, המשמש למשרד פרטי של מר גפן, באיצטלה של בית כנסת.

הוראה זו תהווה איזון הולם בין האינטרסים הנוגדים, היא מגשימה את התכלית העיקרית מיתון צו ההריסה (ביחס לחריגות הבניה שלא ניתן להכשירן אלא על דרך שינוי תב"ע) שעניינה מתן אפשרות לבצע את ההסדרה הכוללת גם הריסה כמיקשה אחת, וזאת מבלי לגרום לפגיעה העולה על הנידרש לשם תכלית זו, באנטרס הלגיטימי של הצד הנפגע להסרת המיטרד או למצער לצמצומו ככל הניתן בתקופת הביניים עד לביצועה הנדחה של ההריסה.

בנוסף, מאחר ששני הצדדים ביצעו פעולות בניה ללא היתר בניה באופן שגורם למיטרד לצד שכנגד, כך שלמעשה כל בניה לא חוקית מעתה ואילך תגרור חששות ומחלוקות אשר כשלעצמן גורמות לאי נוחות, ועל מנת למנוע העמסת המערכת המשפטית בסכסוכים נוספים בין הצדדים מאותו הסוג, יינתן צו מניעה קבוע האוסר על שני הצדדים לבצע בביתם כל בניה הטעונה היתר, ללא היתר בניה כדין.

בהתאם לאמת המידה שלאורה הדריך עצמו המומחה, על מנת שיתגבש נזק או אי נוחות, נידרש שיתקיים אחד או יותר מהתנאים הבאים: א. חריגה של חלק מבנין מקוי בנין או גובה, המהוה פגיעה ברווחה (אור, אויר) או בתחושת המרחב; ב. פעילות חריגה הנובעת משימוש במבנה אשר יש בה לגרום רעש או פגיעה בפרטיות.

...

סעד: מאחר שמדובר בפגיעה אפסית, ובשים לב לכך שבמקום פועלת עמותה שאינה חלק מההליך דנא, הבקשה לסעד ביחס לבית הכנסת ולמשרד במסגרת ההליך דנא, נדחית.

סוף דבר התביעה והתביעה שכנגד מתקבלות באופן חלקי.

בהתאם לכך, הצו הזמני מיום 18.2.20 שניתן כלפי ה"ה" הורוביץ מתייתר, ואני מורה על ביטולו.

המבקש טוען כי כשלוש שנים לאחר מכן, באוקטובר 2014, התגלה לו כי נעשה שימוש בתכניות שלו כשביקר ביישוב וראה כי בשכונה ביחס אליה ערך את תכניות ההעמדה הועמדו מבנים יבילים בהתאם לתוכניות שהוא ערך.

לדבריו, מפאת גודלו של המסמך, שחורג מגודל של דף A4 רגיל, הוא לא נסרק לתיק בית המשפט במערכת "נט המשפט" כנספח לכתב התביעה, וזאת למרות שהוגש בעותק פיזי עם הגשת כתב התביעה כחלק מנספח א'.

לטענת המשיבה השהוי גרם לה נזק ראייתי, שכן האנשים שהועסקו אצלה באותם מועדים אינם עוד מועסקים על ידה והדבר גורם לה קושי בבירור עובדות וביכולת ההתגוננות שלה.

כמו כן נטען על ידי משיבה 5, כי כל התוכניות היו לפני בית המשפט במועד מתן פסק דינו וכי אין להתערב בקביעותיו העובדתיות.

...

בנסיבות אלה, מצאתי כי יש לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין ולהחזיר את הדיון לבית משפט קמא על מנת שיכריע בטענת ההתיישנות בשים לב למסמך מיום 24.11.10.

סוף דבר.

הערעור מתקבל בהתאם לאמור לעיל.

התובעת טענה בכתב התביעה, כי בחודש יוני 2013 היא סיפקה מעמיס טלסקופי לאתר בניה ונימסר לה על ידי מנהל העבודה באתר מטעם הנתבעת מס' 3 (להלן "מנרב"), ששמו דניאל, כי מי שיעשה שימוש במעמיס באתר הבניה ויהיה אף השוכר שלו, היא הנתבעת מס' 1 (להלן "חברת דן אביטן"), הפועלת כקבלן משנה באתר.

בהמשך, ולאור טענותיהם של הנ"ל, תוקן כתב התביעה על ידי צירופה של מנרב כנתבעת נוספת.

חברת דן אביטן העמידה בשטח המנהלת משרד במבנה יביל (קרוון).

התובעת הוציאה לחברת דן אביטן שלוש חשבוניות בגין השכרת המעמיס והנזק שניגרם לו במהלך תקופת השכירות בת שלושה חדשים (צמיג קרוע), בסך כולל של 49,271 ₪ (ראה נספחים ו1 - ו'5 לתצהירו של מר לוי).

...

אבהיר, כי בפסיקת ההוצאות לקחתי בחשבון, בין היתר, את התנהלות הנתבעים 1 ו - ואת העובדה שנוכח טענותיהם (שבסופו של דבר לא נמצא בהן דבר) נאלצה התובעת לצרף לתביעה, ולו מחמת הזהירות, את הנתבעת מס' 3.

התביעה כנגד הנתבעת מס' 3 נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת מס' 3 את הוצאות המשפט בסך של 500 ₪ וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪.

רקע כללי המשיבה (להלן: "התובעת") היא חברה פרטית, היוזמת ומבצעת פרויקטים בתחום הנדל"ן. המבקשת (להלן: "הנתבעת") היא חברת הביטוח אשר ביטחה טרקטור מעמיס טלסקופי מ.ר 5188 (להלן: "הטרקטור הפוגע") עבור חברת נימבוס יזמות ובניה (1994) בע"מ (להלן: "נימבוס").

ביום 17.07.17 במהלך ביצוע עבודות פיתוח באתר עבודה, נסע הטרקטור הפוגע בשטח שבין מבנה המגורים שבהקמה לבין משרד המכירות המצוי באתר העבודה ותוך כדי הנסיעה החליק במדרון המצוי במקום ופגע במבנה המשרד שהוא מבנה יביל בשטח של 36 מ"ר באתר הבנייה האמור (להלן: "ארוע הנזק").

אשר לטענה כי ניתן כבר פיצוי בגין הנזק שניגרם למבנה, שכן הוגשה תביעת שבוב כנגד הנתבעת, אני סבורה כי אף בטענה זו אין כדי להביא לסילוק התביעה על הסף.

...

אני סבורה כי לנוכח העובדה כי כאמור לעיל גם נימבוס מבוטחת על ידי הראל, לא ניתן לקבוע בוודאות כי אכן ניתן פיצוי על הנזק למבנה.

במצב זה אני סבורה כי אין מקום לסילוק על הסף בשל הטענה כי ניתן זה מכבר פיצוי בגין הנזק למבנה.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי אני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף ואני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובעת ובשכר טרחת עו"ד בסכום של 3,000 ₪ אותו תשלם בתוך 30 יום.