תביעה על טובות הנאה אישיות ומשכורות מנופחות

המועצה שותפה אמנם לתפיסת היסוד שלפיה יש לצנן תמריצים לנקיטת הליכים ייצוגיים שסכוייהם נמוכים, ולעומת זאת לעודד הגשת תובענות ייצוגיות ראויות – ואולם לגישתה שלילה מוחלטת של הסתלקות מתוגמלת אינה משיגה מטרה זו. עמדתה של המועצה לצרכנות היא שיש להתנות פסיקת גמול ושכר טירחה במקרה של הסתלקות בשלושה תנאים מצטברים: התנאי הראשון הוא שהתובענה אינה חסרת סיכוי; התנאי השני הוא שהתובענה השיגה תועלת לחברי הקבוצה; והתנאי השלישי הוא פירסום הודעה לציבור בדבר הגשתה של בקשת ההסתלקות, כשמטרת הפירסום היא להבטיח שמייצגי הקבוצה לא יוותרו על תובענה טובה משיקולים אנטרסנטיים.

הכלי הייצוגי קורא תיגר על כשל השוק המונע מנפגעים למצות את תביעותיהם האישיות בשל שקולי כדאיות כלכלית (וליתר דיוק אי-כדאיות כלכלית), ובכך מקדמת התובענה הייצוגית את אכיפת הדין ואת ההגנה על זכויות (ראו למשל: קרן וינשל-מרגל ואלון קלמנט "יישום חוק תובענות ייצוגיות בישראל – פרספקטיבה אמפירית" משפטים מה 709, 710 (תשע"ו)).

סעיף 19(ו) לחוק מורה באופן פוזיטיבי לבית המשפט לפסוק גמול ושכר טירחה לתובע המייצג ולבא כוחו בעת אישור הסדר פשרה: "אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי הענין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טירחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23...". לעומת זאת, סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות שעניינו בהסתלקות מההליך הייצוגי, כלל אינו נוקט בלשון "גמול" או "שכר טירחה" – אלא במונח "טובת הנאה"; ולא רק שאין בסעיף זה הוראה בדבר תשלום גמול או שכר טירחה, אלא שנקבע כלל הפוך – שלפיו לא תנתן לתובע המייצג או לבא הכוח המייצג כל טובת הנאה בקשר עם הסתלקותו מן ההליך הייצוגי, אלא באישור בית משפט.

כך, בעיקר בהנתן שמדובר בבקשת אישור "מנופחת" עד מאוד הן מבחינת עילות התביעה שנטענו הן מבחינת הקף הסעדים הכספיים שהתבקשו (פיצוי ממוני ובלתי ממוני בסכום כולל של 42,000,000 ש"ח); והעובדה שתיקון ההפרה אמנם משרת מטרה חשובה של אכיפת הדין, אך ספק אם הסב תועלת כלשהיא לקבוצה.

...

משכך אציע לחבריי כי נקבל את הערעור בתיק זה, נעתר למבוקש בהסדר ההסתלקות המתוגמלת ונפסוק למערער ולבא כוחו את הסכומים שעליהם המליצו הצדדים – בהיותם סבירים ביחס לתועלת שצמחה מן ההליך (גמול בסך 17,200 ש"ח ושכר טרחה בסך 25,800 ש"ח בצירוף מע"מ).

סוף דבר אם תישמע דעתי, נורה על קבלת הערעור בתיק שלמה תחבורה כמפורט בסעיף 36, ונדחה את הערעורים בתיק סונול, בתיק ספורט ורטהיימר ובתיק פרי גליל.

בשולי דבריה, אציין אך זאת: בפסקה 29 לחוות דעתה מציינת חברתי, כי "משהגיעה הערכאה הדיונית לכלל מסקנה כי יש מקום בנסיבות המקרה הקונקרטי לפסוק גמול ושכר טרחה במסגרת של הסתלקות, יש לעשות כן לאורם של העקרונות המנחים הקבועים בסעיפים 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות". אני מסכים לדברים הללו, גם לדברי חברתי שאין זו "'רשימת מכולת' מחייבת", אך זאת בתוספת אחת: סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, שעניינו, כזכור, בהסתלקות מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית – מציין שני שיקולים שעל פיהם יכריע בית המשפט בבקשת תובע מייצג או בא כוח מייצג, אם לאשר קבלת טובת הנאה מנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו מבקשה לאישור, או מתובענה ייצוגית, קרי – 'הסתלקות מתוגמלת': (א) קיומה של עילת תביעה לכאורה; (ב) תועלת לחברי הקבוצה.

פער זה עשוי אף להעיד על כך שבקשת האישור לכתחילה הוגשה בסכום מנופח, מבלי שקדמה לה בדיקה עובדתית או משפטית ראויה, כמנוף לחץ על הנתבע במטרה להגיע עימו להסדר מהיר (ראו: עע"מ 7741/15 מנירב נ' רשות המיסים, [פורסם בנבו] פסקה 58 (22.10.2017), לאחרונה אושר נהולו של דיון נוסף בהלכה שנקבעה בפסק הדין ואולם לא בעיניין זה; להלן: עניין מנירב).

לא ניתן לומר באופן גורף שכל תביעה ייצוגית מסוג תביעת תקן היא תביעת סרק; ועל אותו משקל אף אין יסוד לקבוע כי בכל מקרה שבו מודיע הגוף הנתבע על תיקון הפרת הדין לעתיד, המשמעות היא שהושגה תועלת לחברי הקבוצה המצדיקה גמול ושכר טירחה".

אילו הייתה הצדקה לפסוק טובת הנאה, היה מקום להדרש לשיקול זה מבין מכלול השיקולים המנויים בסעיפים 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות לצורך קביעת שיעור הגמול ושכר הטירחה (עניין מרקיט, פיסקה 29; וכן ראו פסק-דינו של כב' השופט נ' סולברג באותו עניין).

עיון בהסדר בתקנות האגרות לגבי תביעות ייצוגיות מלמד שלזה מספר מאפיינים המבדילים אותו מההסדר בתקנות האגרות לגבי תביעות אישיות.

...

כפי שהוסכם, התביעה האישית של המבקשת נדחית.

(ו) אשר לאגרת בית המשפט: הבקשה להחזר החלק הראשון של האגרה נדחית.

הבקשה למתן פטור מתשלום החלק השני של האגרה נדחית.

הנימוקים לחיובו האישי של מר שלזינגר בחובות “דפנה” כפי שמובאים בכתב התביעה: א.הביא לדלדול משאביה של “דפנה”, גזל ממנה כספים, בין כמשכורת מנופחת ובין כדיבידנד שלא היה מקום לחלקו נוכח מצבה הרעוע ובין כהחזר בעלים בריבית נשך ו/או גבוהה מהמקובל ובין בהעברת רכושה ללא תמורה ו/או ללא תמורה הולמת, לרבות הענקת טובות הנאה לעצמו כרכבים וביטוחי מנהלים, והכול בין בעצמו ובין באמצעות אחרים ובין באמצעות חברה אחרת שהקים ביום 24/6/1997, בשם דפנה הנדסה והקמת פרויקטים (1997) בע"מ (להלן: "החברה האחרת"), כאשר עיסוק שתי החברות זהה, כך גם מענן, ההון הרשום וחלוקת המניות.

ו.הרמת מסך כלפי בעלי מניות נעשית מנימוקים של עשיית צדק, יושר ושמירה על טובת הציבור, או כאשר החברה משמשת למעשי תרמית או עקיפת חוקים, או התנהגות בלתי נאותה, השקולה כנגד תרמית, ואשר מטרתה ניצול עיקרון הפרדת האישיות המשפטית, שלא למטרות כלכליות מסחריות טהורות.

...

דנתי רק במקצת הסוגיות המצביעות על כך, כי גם לו "דפנה" הייתה עוד בתמונה, התביעה כנגדה הייתה נדחית, וזאת כאמור לעיל, משום שהדיון העקרי היה בשאלת הרמת מסך ההתאגדות ואפשרות חיובו של מר שלזינגר כתוצאה מכך, היה ויוחלט כי יש להרימו.

סיכומו של דבר 43.

התביעה כנגד מר שלזינגר נדחית.

השקם פנתה לוועדת הבירור בתביעה לפיטורי העובדת, ובהסכמתה ובהסכמת יושב-ראש הוועד הארצי, מר יצחק מויאל, מונתה ביום 12.9.1994 ועדת בירור (להלן – הוועדה או ועדת הבירור) ובה שני חברים: (1) מטעם ועד העובדים מונה מר יצחק הרצל, חבר הועד הארצי ומ"מ מנהל חנות אצל המשיבה; (2) מטעם הנהלת השקם מונה מר יעקב קידר, יושב-ראש מינהל תחזוקה, ראש אגף התפעול באותה עת, וחבר מטה ההנהלה.

בתאריך 22.11.1994 קבעה ועדת הבירור את מסקנותיה פה אחד, כדלקמן: "א.לא ניתן לקבוע בודאות קיום עבירות פליליות או חשש לטוהר מידות ו/או קבלת טובות הנאה אישיות. אין מקום לדעתנו, להעברת התיק למשטרת ישראל לצורך חקירה שכזאת (וזאת בנגוד לחוות דעתו של מר אמנון שמש שחקר המקרה לבקשת החברה) אם כי שמורה הזכות להנהלה שלא לקבל דעתינו בנושא זה.

הועדה קובעת כי הארועים 'נופחו' מעבר לכל פרופורציה והיה מקום לטפל בהם בדרך שקטה ודיסקרטית הן לטובת החברה והן לטובת העובדת.

הושעה העובד לתקופה העולה על חודש ימים תשלם ההנהלה לעובד מחצית משכורת לתקופת ההשעיה, להוציא תקופה שבה העובד נמצא במעצר או במאסר, אלא אם יוסכם אחרת במקרה כלשהו, בתנאי שאם בתקופת ההשעיה העובד עובד במקום אחר סך הכל של הכנסה שלו אינה יכולה לעלות על משכורתו הקודמת.

...

נוסף על כן, מצאנו כי לא נפל פגם בסמכות הוועדה או בהרכבה.

לו הגיעה למסקנה כי לא היה ממש בהאשמות והן נבעו מתלונות העובדת, חזקה עליה כי הייתה מציינת זאת בדיווחה.

סוף דבר – העירעור נדחה.

פניה מוקדמת מעניקה למשיבה הפוטנציאלית היזדמנות לתקן את ליקויים, ככל שהם קיימים, מבלי שיהיה עליה לנהל הליך משפטי; במקרה הצורך, מתן היזדמנות למשיבה פוטנציאלית להשיב לטוען להפרות ולהסביר לו מדוע טענותיו אינן נכונות; ולחסוך מהמשיבה הפוטנציאלית, ובעליה, את השלכות הכלכליות ואישיות החמורות של הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגדן לבית המשפט המחוזי; מה גם, שבמסגרת הפניה המוקדמת יכול המבקש להסב את תשומת ליבה של הנציבות לשויון זכויות לאנשים עם מוגבלות לעניין הפרת הוראות תקנות הנגישות, וזו תוכל במקרים המתאימים להפעיל את סמכויותיה על פי הדין (ראו: ת"צ 29464-08-23 בן אור נ' ד"ר הרצל מיכאל מרפאות מומחים בע"מ (4.12.2023)).

ראוי לשוב ולהדגיש את הכלל לפיו אין לאשר מתן טובת הנאה למבקש ולבא כוחו במקרה של הסתלקות, ומתן טובת ההנאה היא חריג לאותו כלל שייעשה במקרים המתאימים לכך (ראו: ע"א 8114-14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (22.08.2018)).

על מנת לחרוג מהכלל על המבקש להראות עילת תביעה לכאורה, ועל בית המשפט למצוא שהתועלת שהניב ההליך לחברי הקבוצה היא קונקרקטית, ממשית ורלוונטית: "אחד הפרמטרים שעשויים לשמש את בית המשפט בבואו להעריך את התועלת שצמחה מבקשת האישור, הוא הפער שבין הסעדים שהתבקשו בבקשת האישור לבין הסעד שניתן לקבוצה בסופו של יום במסגרת ההסתלקות. פער זה עשוי אף להעיד על כך שבקשת האישור לכתחילה הוגשה בסכום מנופח, מבלי שקדמה לה בדיקה עובדתית או משפטית ראויה, כמנוף לחץ על הנתבע במטרה להגיע עימו להסדר מהיר... אמת מידה נוספת שעשויה לסייע בידי בית משפט בעיניין זה, שאף עליה עמדתי לעיל, היא שאלת נחיצותו של ההליך הייצוגי לתוצאה שהושגה. במקרים מתאימים, ובהתאם לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ניתן אף להדרש לעמדתו של היועמ"ש ביחס להסתלקות המתוגמלת המבוקשת... בצד האמור, הכרעה בבקשת הסתלקות מתוגמלת מחייבת את בית המשפט לשקול גם "שקולי רוחב" – ובפרט את הסכנות הגלומות בהסתלקות מתוגמלת למוסד התובענה הייצוגית ולציבור בכללותו, כפי שפורטו לעיל, על מנת ששכרו של ההליך הייצוגי לא ייצא בהפסדו.

...

במצב דברים זה, הגיעו הצדדים להסדר הסתלקות, לפיו הוסכם, בין היתר, שככל שהמשיב יעלה בעתיד אתר אינטרנט, יקפיד לעמוד בהוראות הדין לעניין ההנגשה; עוד הוסכם שהמשיב יתרום 500 ₪ לטובת הקרן לניהול וחלוקת כספים שנפסקו כסעד, וזאת לטובת קמפיין לעניין הנגשת אתרי אינטרנט; וכי המשיב ישלם למבקש ובא כוחו סך של 1,000 ₪ בגין גמול ושכר טרחה, וזאת תוך "...התחשבות מיוחדת במצבו הבריאותי והכלכלי הירודים מאוד של הבעלים של המשיבה (צ"ל: של בית העסק), ובהצהרתו כי מתכוון לסגור את עסקו בסוף שנת 2023". במסגרת הבקשה להסתלקות נכתב, בסעיף 9, כי "בעקבות הגשת בקשת האישור, הסירה המשיבה את אתר האינטרנט שלה מרשת האינטרנט, וכך נמנע המשך עוול לציבור בעלי המוגבלויות בישראל" (ההדגשה במקרה זה – במקור).

סבורני, בשים לב שהמשיב עתיד לסגור את העסק שלו עד סוף שנת 2023 וכתוצאה מכך גורל דומה היה לאתר האינטרנט, הרי לוּ המבקש היה מבצע פניה מוקדמת, היה מגלה שאין כל טעם של ממש בהגשת בקשת האישור, שעה שהמשיב עתיד להפסיק לתת את שירותי העסק בתוך זמן קצר ולא מבזבז את זמנו שלו ושל המשיב.

סוף דבר לאור כלל האמור לעיל, בקשת ההסתלקות מתגמלת, פרט להסכמות הצדדים לעניין גמול ושכר טרחה, אשר בנסיבות ענייננו אין לפסוק אותם, כמפורט לעיל; בקשת האישור נמחקת והתובענה האישית של המבקש נדחית.