מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעה על הפרש פיצוי מוסכם בעסקת רכישת בית מלון

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום נתניה נפסק כדקלמן:

לפניי תביעה כספית על-סך 500,000 ₪ לפצוי התובע בשל טענתו להפרת היתחייבותה של הנתבעת להפעיל מעלית שבת בבניין מגורים חדש, שניבנה על-ידי הנתבעת, ברחוב גורדון 36 בנתניה (להלן: "הבניין"), בו רכש התובע דירה.
מכל אלה, אין בידי לקבל את הסכום שתבע התובע בגין מרכיב זה. שמאי הנתבעת אמד את הפרש השווי של דירה בקומה ראשונה לעומת דירה בקומה שישית בכ-250,00 ₪, אך קבע כי מדובר בסביבת מגורים חילונית, כששווי דירת המגורים עולה ככל שהדירה בקומה גבוהה יותר.
ב"כ התובע טען בסיכומיו כי ניתן לשום את אובדן ההנאה שניגרם לתובע מהדירה על דרך עלות שהייה במלון בימי החג והשבת, העולה על מיליון ₪.
סבורני כי פיצוי מסוג זה הנתבע על-ידי התובע הנו ענין לאומדנא על-ידי בית המשפט, בהיותו פיצוי הראוי בשל אובדן ההנאה, טרדה ואי נוחות עקב מניעת השמוש במעלית בימי שבת וחג מאז חודש 11/13, באופן שמגביל את כניסתו ויציאתו של התובע מדירתו.
יש אף לקחת בחשבון את העובדה שסופו של יום סופק לתובע נכס שונה מהנכס אותו היה בכוונתו לרכוש, וקרוב לוודאי שלא היה מתקשר בעסקת רכישת הדירה, אילמלא הובטח לו שבבניין תפעל מעלית שבת.
ניתן להבין מטיעוני התובע כי הוא מבקש לתבוע את הפצוי המוסכם לפי ההסכם, העומד על כ-260,000 ₪, אך בחר להעמידו על הסכום המופחת האמור.
...
אני סבורה כי יש להעמיד הפיצוי בשל כך על-סך 100,000 ₪.
דרישת התובע לקבלת פיצויים, בין פיצויי "קיום" ובין פיצויי "הסתמכות", כהגדרתו, נדחית אפוא.
    סוף דבר   לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך 100,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

בסופו של דבר, ביום 13.11.2012 חתמה התובעת על פרוטוקול מסירת הדירה, במסגרתו צוין כי התובעת מקבלת את החזקה בדירה תחת מחאה, וכי היא "שומרת על זכויותיה המשפטיות" (ראו סעיפים 111-112 לכתב התביעה המתוקן).
התובעת עשתה כן בשים לב לחוות דעתו של המומחה המוסכם מטעם בית המשפט שנחקר קודם הגשתו של כתב התביעה המתוקן, חוות דעת וחקירה בהן נקב המומחה בסכומים שונים מאלה בהם נקבו המומחים מטעם התובעת (ראו החלטה מיום 17.4.2019).
עם זאת, אני דוחה את טענת הנתבעת ולפיה היא זכאית לפצוי מוסכם על פי ההסכם, וזאת בנוסף לתשלום דמי הניהול על פי התחשיב מטעמה: אכן, כטענת הנתבעת, סעיף 18.3.1 להסכם (בשילוב סעיף 63 לנספח השינויים) קובע כי במקרה של הפרה המזכה את הנתבעת בבטול ההסכם חייבת התובעת בתשלום פיצוי מוסכם בשיעור של 12.5 אחוזים מהתמורה בעיסקה.
תניה זו גוברת, ככלל, על תנית הפצוי המוסכם הכללית האמורה, כשם שהיא גוברת גם על הוראת סעיף 11(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, ולפיה במקרה של הפרתו של חיוב כספי "זכאי הנפגע, ללא הוכחת נזק, לפיצויים בסכום הריבית על התשלום שבפיגור, מיום ההפרה ועד ליום התשלום, בשיעור המלא לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1961, אם לא קבע בית המשפט שיעור אחר". הנתבעת זכאית איפוא לפצוי המוסכם הספציפי על חדלונה של התובעת מלשלם את דמי הניהול בדמות שיעור ריבית הפיגורים עליו הוסכם בין הצדדים.
יתכן, מבלי לפסוק בדבר, שבמקרה קיצון תאורטי שבו קיימה הנתבעת את מלוא חיוביה, בעוד הרוכש אינו מגלה כל סימן לכך שבכוונתו לקבל את החזקה בדירה, באופן היוצר חוב הולך ותופח של דמי הניהול - חוב העלול לעלות כעבור תקופה ממושכת ביותר על התמורה ששולמה בגין הדירה - המדובר בהפרה המזכה את הנתבעת, בין היתר, בבטול החוזה ובקבלת פיצוי מוסכם מהרוכש חלף ריבית הפיגורים המוסכמת בגין דמי הניהול.
ראוי להעיר עוד, כי כעולה מפרוטוקול הביקור במקום, שכלל גם ביקור בבניין D בקומה שלישית (המקבילה בגובהה פחות או יותר לגובה של הדירה), הנוף הנשקף מהחלון בבניין D (כלומר זה שהיה נשקף מהדירה אילמלא הגבהתו של ביניין D) כולל בעיקר עצים, חלק ממלון המלך דוד וחלק קטן בלבד מחומת העיר העתיקה (ראו פרוטוקול מיום 3.2.2019, בעמ' 22 ש' 13-15).
באותו עניין נפסק, כי על החברה הקבלנית לפצות את הרוכשים בגין ההפרש בין שווי דירה על פי שטחה בפועל לבין שווי שטחה בפרוספקט.
...
סיכומו של דבר, אני מקבלת את טענתה של התובעת ולפיה על הנתבעת לפצותה בגין הפגיעה בשווי הדירה בשל דרך הגישה לדירה.
לעניין זה אני מקבלת את טענתה החלופית של הנתבעת ולפיה יש לערוך את חישוב סכום הפגיעה בשווי לפי התמורה חוזית ולא לפי המועד השרירותי בו נערכה חוות הדעת מטעם התובעת (ראו סעיפים 146-148 לסיכומי הנתבעת).
כעולה מהמקובץ לעיל - התביעה מתקבלת בחלקה, באופן שעל הנתבעת לשלם לתובעת סך של 72,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 21.8.2015, וכן סך של 540,436 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום בת ים נפסק כדקלמן:

לא רק שנעשו עיסקאות רבות בחלקה בה רכש התובע במהלך השנים 2016- 2019, ואיש מהקונים לא תבע או טען טענה כלשהיא, אלא שהתובע גם לא הציג כל חוות דעת שמאית על מנת לתמוך בטענותיו לעניין הנזק.
תשלום השיק הראשון- דמי תיווך או סכומים מוסכמים כחלק ממחיר העסקה אין מחלוקת כי שולם לנתבע סך של 215,750 ₪, במסגרת השיק הראשון, מעבר לתמורה המצוינת בהסכם.
כאשר לא אחת בבוא בית המשפט לבחון את העסקה נמצא כי על אף שמדובר היה על פני הדברים בעסקת מכר מקרקעין, הרי שמאפייני העסקה וההיגיון המסחרי שלה הובילו למסקנה כי אין מדובר בפעולת תיווך אלא בפעולת יזמות, אשר אין להחיל לגביה את תנאי חוק המתווכים (וראו לעניין זה בתא (חי') 21922-01-10‏ זלמנוב יזמות בע"מ  נ' קבוצת א. דורי בע"מ (15.4.2012); ת"א (שלום הרצ') 5734-05-15 עמירה בנין עפר וכבישים בע"מ נ' א.ק. קבוצת הלה מלונות (2014) בע"מ (30.10.2017)).
כבר כאן אציין, כי התובע בכתב תביעתו כלל לא עותר לסעד של ביטול ההסכם, אלא לסעד של פיצוי בלבד בגין הנזק שניגרם לו לטענתו כתוצאה מהפרש הזכויות הנטען.
א. המסגרת הנורמאטיבית: תרמית נקבע לא אחת בפסיקה, כי תרמית היא "עוולת כוונה", לפיה יש להוכיח בפירוט את כל יסודות העוולה הקבועה בסעיף 56 לפקודת הנזיקין: "תרמית היא הצג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעיה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון". הלכה היא כי על מנת לבסס טענה לעוולת התרמית, יש להוכיח חמישה יסודות מצטברים: (א) היצג כוזב; (ב) העידר אמונה באמיתות המצג; (ג) כוונה שהניצג יוטעה ויפעל בהסתמך על ההיצג; (ד) פעולת הניצג על יסוד ההיצג; (ה) נזק ממון שניגרם לניצג עקב ההיצג הכוזב (עדה בר שירה, התרמית בתוך דיני הנזיקין- העוולות השונות בעריכת ג' טדסקי (1995) וכן ע"א 9057/07 אפל נ' מדינת ישראל (2.4.2012) פסקה 14 לפסק הדין).
...
ממסמך ההעברה הבנקאית (נספח 7 לתצהיר הנתבע) עולה שוב גמירות דעתו של התובע ביחס להסכם הרכישה וביחס לטיב הזכויות אותן רכש: "סוכם בין הצדדים על קניית 0.8 זכויות תב"ע בגוש 5027 מגרש 30 +שבס כחלון יחידה ממוצעת". הנה כי כן, מכלול הראיות הכולל את עדויות עורכי הדין אשר ייצגו את התובע באשר למצגים שהוצגו קודם לחתימת ההסכם, לשון ההסכם, תרשומת מזמן אמת והתנהגות הצדדים לאחר ההסכם, מובילים כולם למסקנה כי אין בענייננו מצגי שווא, הטעייה ואף לא טעות.
לסיכום נוכח העדויות והראיות שהובאו לפניי, מצאתי כי דין התביעה להידחות על כל מרכיביה.
אשר על כן, התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

התביעה שכנגד אותה הגיש פלד פלד הגיש כאמור כתב תביעה שכנגד שהופנה כלפי דיין ועוה"ד לרבות משרד עוה"ד שבבעלות עוה"ד. במסגרת התביעה שכנגד עתר כלפי כל הנתבעים שכנגד לפצוי בסך 2 מיליון ₪ בשל אובדן היזדמנות עסקית לרכישת המלון השני; כנגד עוה"ד טען לגניבת כספי הנאמנות מחשבון הנאמנות בסך 5,416,180 ₪; עוד עתר כנגד עוה"ד להשבת הסך של 178,297 ₪, כסכום שכ"ט ששולם להם לטענתו ביתר, לבסוף עתר לסעד הצהרתי לפיו הסכם המייסדים אינו בתוקף.
עובדה זו, לעניין תשלום שכה"ט, נעלמה מכתב תביעתם שכנגד של עוה"ד. פלד אמנם אישר את ההיתקשרות שלו ושל דיין עם עוה"ד לייצוגם ברכישת בתי המלון, אך מעולם לא אישר את שיעור שכר טירחתם ומעולם לא התחייב לשלמו ועוה"ד אף לא פנו אליו בבקשה לחתימה על הסכם שכה"ט למרות המצוין בהסכם שכה"ט המחייב חתימה של שותף המצטרף לעסקה בתשלום שכר טירחתם ולאור כל אלה עתר לדחיית תביעתם.
לו אמנם חברה כלשהי הייתה מעורבת מטעם פלד בהסכם שבין דיין ופלד כי אז אין ספק שהיא הייתה גם טורחת להגיש תביעה על הנזקים שגרם לה לכאורה דיין בהתנהלותו ולא פלד.
אין בכך כל סתירה לאמור בהסכם המייסדים, להיפך, סעיף 8.1 להסכם המייסדים קובע ברחל בתך הקטנה כי: "8.1 מוסכם כי צד א' יעמיד לטובת החברה מימון ראשוני בצורת הלוואת בעלים בסך של מיליון יורו (מיליון יורו). סכום זה יופקד בנאמנות על ידי צד א' אצל באי כוח הצדדים ויועבר לשימוש החברה לאחר חתימת החברה על רכישת המלון הראשון על ידה ולצורך מימון עסקה זו וההוצאות הנילוות אליה ('הלוואת הבעלים של צד א')". אמרו אם כן מעתה כי סכום בסך 1 מיליון יורו הופקד בחשבון שניפתח על שם מר פלד ועוה"ד ברנהולץ.
סה"כ יתרה לתשלום 214,000 אירו ובשקלים 980,569 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כדין מיום 4.6.2012 ועד למועד התשלום בפועל.
...
תביעת דיין לנזקים בגין אי רכישת המלון השני מפלד ועוה"ד נדחית.
תביעת פלד לנזקים בגין אי רכישת המלון השני מדיין וברנהולץ נדחית.
תביעת פלד להשבת שכ"ט מעוה"ד נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

         שיחות שניהלו התובע והמתווך ממשרדו, מר דילבסקי, מוכיחות שהנתבע התחייב לשלם דמי תיווך;,כי הוא ביצע עסקת מכר עם חברת גולד בילדינג; וכי הוא ניסה להסתיר את הרכישה כדי לחמוק מתשלום דמי תיווך.
        התובע תבע לחייב את הנתבע לשלם לו 132,976 ש"ח, מתוכם 49,276 ש"ח עבור דמי התיווך ו- 83,700 ש"ח בגין הפצוי החוזי המוסכם.
על כל פנים, עצם תשלום דמי השיווק לתובע על ידי המוכרת תומכת גם היא במסקנה כי התובע שימש כגורם היעיל בעיסקה.
ראו ע"א 5786/15 אזורים חברה להשקעות בפתוח ובנין בע"מ נ' חסן (3.9.2017): "... כפי שצד לחוזה שמנע את קיומו של תנאי מתלה אינו זכאי להסתמך על אי קיומו של התנאי, גם צד לחוזה שמנע מצד אחר למלא את התנאים שיזכו אותו בתשלום אינו רשאי להסתמך על אי התקיימותם של תנאים אלה. על כן, כאשר מנעה קבוצת אזורים מחסן את האפשרות להמשיך ולשמש גורם משמעותי במשא ומתן בינה ובין מלונות פתאל – וזאת לאחר שאיתר את הרוכש והושיב את הצדדים לשולחן המשא ומתן – מנועה היא מלטעון כי חסן לא היה הגורם היעיל בעיניינה." (סעיף 24).
על מנת שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו זו, עליו להשתכנע בשלב ראשון כי לא מיתקיים כל יחס סביר בין הפצוי המוסכם לנזק שניתן היה לצפותו מראש כתוצאה מסתברת של ההפרה, ורק אם השתכנע בית המשפט בכך, יעבור לשלב השני שבו ישקול אם יש מקום להפחיתו.
        בהיתחשב בשיעור הנזק אשר ניתן היה לצפותו מראש בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת מאי תשלום דמי התיווך תקופה ממושכת, וכן בשים לב לכך שמדובר בהפרה של תניה מהותית בהסכם השכירות, וכן העובדה שלתובע נגרמו טירחה ואי נוחות והוא אף נידרש לנהל משפט עד תום לצורך גביית דמי התיווך, הפצוי החוזי המוסכם יועמד על 10,278 ש"ח, שהם כפל הפרישי הצמדה וריבית כחוק על דמי התיווך ממועד הסכם ההלוואה (7.11.2017) ועד למועד פסק הדין.
...
         בסעיף 7 להסכם התיווך נקבע כי הנתבע ישלם, בנוסף לדמי התווך, פיצוי מוסכם בסך של 50 דולר ארה"ב עבור כל יום איחור בביצוע תשלום דמי התווך.
בהתאם, הבקשה לפיצול סעדים נדחית.
      בהתאם, הנתבע ישלם לתובע את הסכומים כדלקמן:         61,165 ש"ח בגין דמי התיווך והפיצוי החוזי המוסכם.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו