תביעה על הזמנת מלון שלא נקלטה

עוד טענה כי לא קלטה את התובע כעובד מלון ולא היתקיימו ביניהם יחסי עובד מעסיק.

התובע מעולם לא נימנה על מצבת העובדים של המלון; כל המסמכים הנוגעים להעסקתו, לרבות הסכם העסקתו ותלושי שכרו, ולמעט דוחות נוכחותו, הופקו ונמסרו לתובע על ידי הנתבעת 2.

דיון והכרעה: טענת העידר עילה ויריבות – מיהות המעסיק: הנתבעת 1 טענה כי התביעה נגדה נעדרת עילה ויריבות, שכן התובע הועסק על ידי הנתבעת 2 בלבד וכי הוצב במלון דן אכדיה בתקופה של פחות מתשעה חודשים וליתר דיוק בתקופה של שלושה חודשים, שהיא תקופת העסקה השנייה (ס' ב.1 לכתב ההגנה).

סעיפים 26 ו-28 לחוק להגברת אכיפה מחילים אחריות על מזמין שירות.

...

בנסיבות אלה, אנו מוצאים כי התובע קיבל מלוא התמורה ואף למעלה ממנה בגין עבודתו בשעות נוספות ובשעות שבת ומנוחה ולכן תביעתו בגין רכיב זה – נדחית.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

התובע ישלם לנתבעת 2 דמי הודעה מוקדמת בסך 648 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד סיום תקופת העסקתו הראשונה (1.11.2015) ועד למלוא התשלום בפועל.

הקבוצה הגיעה למלון בתאריך המיועד ובשעה 19:30 ניכנסו חבריה לחדרים ומצאו כי הם אינם תואמים לאמור בהזמנה וקיימים בהם ליקויים רבים, כדלקמן: 1) החדרים אינם מותאמים לקליטת 4 מבוגרים 2) מרבית החדרים מלוכלכים ובמיטות סימנים שהשתמשו במצעים 3) חסרות שמיכות 4) קיימים ליקויים במקלחות ובשירותים.

התובעת צירפה לכתב התביעה את ההזמנה הכתובה על ניר מכתבים של הנתבעת 2 (למטה רשומים פרטי החשבון של הנתבעת 1), הודעת זכוי של הנתבעת 1 בסך 21,048 ₪, מכתבה לנתבעת 1 מיום 8.1.2020, וכן – על נייר מכתבים שלה – ציטוט של תגובת הנתבעת 1 על מכתבה מתאריך 8.1.2020 ולפיה - עליה לפנות לשם קבלת הזיכוי לנתבעת 2.

העד מסר שהוא אינו יודע מדוע מופיעים פרטי החשבון שלו על ההזמנה של אחלה נופש.

טענת הנתבעת 1 לגבי המסמך שכותרתו "מלון ריץ'" - שמדובר במעין "הקפאת מצב" ולא בהודעת זכוי - היא טענה מעניינת ואכן כותרת המסמך איננה "הודעת זכוי" אולם אדם שמתארח במלון אינו אמור להתמצא בדקויות שבין הודעת זכוי ומסמך המשקף מצב חשבון.

...

נחה דעתי שהתובעת רשאית הייתה לצפות שתקבל חדרים המותאמים ל-4, 3 או 2 מבוגרים, הישנים במיטות נפרדות.

למרות זאת החלטתי לחייב את הנתבעת 1 להחזיר חלק מהסכום היות ושוכנעתי שהחדרים שנמסרו לחברי הקבוצה לא היו נקיים והמצעים בהם לא הוחלפו ולדבר זה היה משקל רב, לדברי העד מטעם התובעת, בהחלטתה לעזוב את המלון ( זה לא רק העניין של המיטות הנפרדות, זה היה הלכלוך (פרו' 11/1)).

בשל כל האמור לעיל מחייבת הנתבעים לשלם לתובעת את הסך 15,733 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום בסך 1,770 וכן בצירוף אגרת בית המשפט בסך 812 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

עם ביצוע ההזמנה באתר האנטרנט התקבלה הודעה כי ההזמנה נקלטה ונמצאת בתהליך אישור.

המבקשים טוענים להטעיה בכמה פרטים אודות המלון – העדרה של מסעדה כשרה במלון; היותו של הקזינו במלון סגור; העדרו של חוף ים פרטי למלון; ומלון שאינו ברמה של חמישה כוכבים.

עילת התביעה – שתחומה כאמור לפירסום בדבר חוף רחצה פרטי – מבוססת על מצב דברים אובייקטיבי קבוע, המשותף לכל מי שהזמין חבילת נופש במלון "אופוריה" בבטומי, בכל זמן בו פורסם באתר המשיבה כי למלון חוף רחצה פרטי.

...

בד בבד יגישו התובעים הודעה על ההחלטה בדבר אישור תובענה ייצוגית למנהל בתי המשפט, בצירוף החלטתי זו, וזאת בהתאם לסעיף 14(ב) לחוק תובענות ייצוגיות.

התובעים ימציאו החלטתי זו לממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן.

המשיבה תשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט בסך של 10,000 ₪ בגין הגשת בקשת האישור.

בכתב התביעה נטען, בתמצית, כדלקמן: התובעים רכשו מהנתבעת חבילת נופש שכללה טיסה ושהיה במלון באי סנטוריני, ביוון.

בהקשר זה נכתב כך (ס' 63 לפסק הדין): "אין חולק כי הנוחיות והתפקוד התקין של בית המלון הם אחד מהעניינים המרכזיים ביותר במהלך הנסיעה או החופשה, ויש בהם כדי להשפיע בצורה מכרעת על הנאתם של הלקוחות, מתחילת הנסיעה ועד סופה. בנוסף יש לדחות את טענות המבקשת לפיהן מדובר בתוספת שאינה מעשית. אמנם, הסוכנות אינה יכולה לערוך בירור עם כל אחד מספקי השירותים הרבים איתם היא עובדת (הכוללים חברות תעופה, בתי מלון, חברות השכרת רכב, חברות שייט, מדריכי טיולים וכו') ביחס לכל פרט קטן שעלול להשתבש ולפגום בנוחיות הטיול. אולם, כאשר מדובר בסוגיה שהיא כה משמעותית, המתייחסת לספק אחד או שניים בלבד לכל הזמנה (כלומר בית המלון) הרי שראוי להטיל על הסוכנות סטאנדרט היתנהגות גבוה ומחייב יותר, הדורש ממנה עריכת בירור אקטיבי לטובת הלקוחות. יחד עם זאת, יש לציין כי מרגע שהמבקשת תוכל להוכיח שערכה את הבירור עם בית המלון והעבירה את תוצאותיו ללקוח, חזקה עליה כי עמדה בחובתה" בהתאם לכך, נקבע במקום אחר כי: "ניתן לסכם ולקבוע, כי במערכת יחסים משולשת בענף התיירות, הכוללת לקוח, סוכנות נסיעות וספק – בכל הקשור לשלב ביצוע ההזמנה, אחריותה של סוכנות הנסיעות מיתמקדת בהעברת מידע בין הלקוח והספק ובתלונות שיש ללקוח אל מול הספק; תפקיד הספק הוא להבטיח שהלקוח יקבל את מלוא השירותים שהספק התחייב לספק ללקוח (באמצעות נותני שירותים זרים), אולם הוא לא יהיה אחראי על שבושם או תקלות המהוים זוטות או על תקלות ושיבושים הנובעים מנסיבות שכלל אינן תלויות בספק, לא היו בידיעתו מבעוד מועד ולא ניתן היה לצפות אותם (הכוונה לתקלות ושיבושים חריגים במיוחד, בעקרם של דברים – חצוניים לפעילות השוטפת של בית המלון), אלא אם יוכח שבגין התקלות והשיבושים לא היה זכאי נותן השירותים הזר לתשלום והספק ממילא לא העביר אליו את התמורה המוסכמת, כולה או חלקה– כאשר מדובר בתנאים מצטברים." (ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 14887-08-12 קולט קועד נ' השטיח המעופף בע"מ (כב' הש' י' נמרודי, פס"ד מ יום 7.2.13).

ברע"א 10124/17 עבדללה אשקר נ' פאדי סלימאן קבע בית המשפט העליון (כב' הש' הנדל; החלטה מיום 30.1.18): אשר לנטל ההוכחה שמטילים דיני הנזיקין על תובע, נקבע מימים ימימה כי – "הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שניגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפצוי [...] נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפצוי" (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 808-809 (1981); להלן: עניין אניסימוב).

...

דין התביעה, לפיכך, להתקבל.

" אין בידי לקבל את עמדת התובעים כאילו מפגע הרעש איין את חווית החופשה כולה.

סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך 8,000 ₪, בצירוף אגרת בית המשפט כפי ששולמה (כולל מחצית שניה, ככל ששולמה) בסך 800 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪.

בפניי תביעה על סך 15,387 ₪ לפצוי בהתאם לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 בגין שינוי יעד הנחיתה של טיסת התובעים על ידי הנתבעת, לאחר ההמראה.

בשעה 23:30 התייצבו הנוסעים האחרונים וכאשר נישאלו לפשר העיכוב השיבו כי ביצעו רישום מוקדם (צ'ק-אין) מבעוד מועד אשר ככל הנראה לא נקלט במערכות הנתבעת בשל תקלה במערכות, על כן נאלצו לבצעו שנית לאחר בירורים, בדלפק בשדה התעופה, בתשלום נוסף, ומכאן העיכוב.

התובעים מתארים מצב של אי נוחות רבה שנגרמה להם, חוסר בהירות שארך כשעתיים לאחר הנחיתה אך גם לפניה בעת ההמתנה במטוס, תחרות עם כלל הנוסעים על מעט המוניות שהיו פנויות בשל היעדרה של תחבורה ציבורית בבולוניה, עיכוב רב עד להשגתה של מונית כתוצאה מכך, והמתנה של שעות עד לקבלת החדר במלון בשעת בוקר בלבד.

על כן, טענה, הודיעה לנוסעים כי יגיעו בכוחות עצמם לוונציה והיא תשיב להם את העלות בגין כך. הנתבעת הפניתה לסעיף 15.4.1 להסכם ההובלה אותו נידרש כל נוסע לאשר עם ביצוע הזמנה לפיו במקרה של הסטת המטוס ליעד אחר תסדיר תחבורה ליעד, באמצעיה או באמצעים אחרים.

...

סוף דבר בשכלול כל האמור לעיל מצאתי לקבל את התביעה בחלקה בלבד: אני דוחה את תביעת התובעים לפיצוי סטטוטורי, לפיצוי לדוגמה או לפיצוי בגין השבת מחצית מהסכום ששילמו עבור הטיסה.

עם זאת אני מחייבת את הנתבעת לשלם תובעים 497 ₪ - הסך ששילמו על ההסעה לוונציה, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 1,500 ₪ בשים לב להתנהגות הנתבעת כפי שפורטה לעיל אשר בעטיה נאלצו התובעים להגיש תביעתם.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות והחזר אגרה בסך נוסף של 500 ש"ח נוספים.