תביעה על אי החזרת קנסות בגלל מעבר לסלולר מתחרה

בהתאם להסכם, היה על התובע להמציא, בתוך 180 ימים ממועד החתימה, מסמכים המעידים על עזיבת החברה המתחרה ועל תשלום הקנס.

עוד ציין התובע, כי הנו מנכ"ל של חברה, אך לא ידע להסביר כיצד הוא מבצע עסקה בהקף שכזה, עבור החברה, על בסיס תרשומת בכתב יד ולא על בסיס הסכם מסודר.

מעבר לידרוש, אדרש לטענות התובע לגופן.

יתרה מן האמור, בלתי מתקבל על הדעת בעיני שחברה סלולארית תעביר לידי לקוח 6 מכשירים חכמים חדישים, בהתבסס על תרשומת שנערכה ע"י הסוכן בכתב יד, מבלי שנחתם הסכם בנוסח המקובל בחברה.

באשר לחוות הדעת הגרפולוגית שהוצגה ע"י התובע, הקובעת בסבירות של 90% כי החתימה על גבי ההסכם שהוצג ע"י הנתבעת אינה חתימתו של התובע – לדידי, אין בה בעדי לסייע לתובע בתביעתו, וזאת משלושה טעמים – האחד, הואיל וכאמור התובע נסמך בתביעתו על התרשומת בנספח ב', לענייניה כבר הכרעתי שהכתוב בה אינו מתיישב עם טענות התובע באשר התחייבויות הנתבעת כלפיו.

בפסיקת ההוצאות, הבאתי בחשבון את התייצבותה של הנתבעת באמצעות נציגה לשלושה דיונים בפני בימ"ש זה, וכן את העובדה שלאורך כל הדרך הייתה נכונה הנתבעת להגיע להסכמות עם התובע, לפנים משורת הדין ועל מנת לייתר את הצורך במיצוי ההליך המשפטי (לרבות מתן זכויים בסכומים ניכרים ומחיקת חוב כנגד השבת המכשירים), אולם אלו נדחו, פעם אחר פעם, ע"י התובע.

...

עוד טען התובע, כי בניגוד לסיכום עם הסוכן, חויב ביתר בסכום מצטבר של 25,609 ₪.

נוכח כל האמור, אני דוחה את טענת התובע כי נספח ב' מהווה את הסכם ההתקשרות בין הצדדים, וכן אני דוחה את טענותיו כי תוכנו של נספח ב' עולה בקנה אחד עם הזיכויים להם הוא טוען.

ביהמ"ש הוא המכריע בסופו של דבר, עפ"י מכלול הראיות שבפניו, ורשאי הוא לדחות מסקנות המומחה (ראה ע"א 974/91 עמידר חב’ קבלנית לבניין נ’ הועדה לתו"ב זמורה, פ"ד נ (5)104 ) .

סוף דבר – התביעה נדחית.

המערערת הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בה"פ 743/08 (כבוד השופט י' זפט) למתן פסק דין הצהרתי לפיו מילגם איננה יכולה להפעיל את הסדר החניה הארצי באופן האמור לנוכח הוראות סעיף 70ב לפקודה.

טענות הצדדים עיקר טענות המערערת הוא כי לא ניתן במסגרת ההסדר הארצי האחיד כהגדרתו בסעיף 70ב לפקודת התעבורה להפעיל "הסדר מקומי" הקובע תשלום שונה לתושב העיר תל אביב ולמי שאינו תושב בה. משכך, מילגם איננה רשאית להפעיל במסגרת הפעלת הסדר חניה ארצי אחיד את הסדר החניה המקומי בעיר תל אביב באמצעות הטלפון הסלולרי, המיוחד רק לתושבי תל אביב בעלי תו חניה איזורי, בתעריף מוזל של 60 אגורות לשעת חניה.

על כך השיב יוזם הצעת החוק: "יכול והתשלום יהיה שונה. יכול שיהיו תעריפים אחרים...80%-90% כבר עובדים לפי אותו כרטיס. רשות אחת מכבדת את הכרטיס של הרשות האחרת. אנו רוצים לעגן את זה בחוק, מפני שאנו רוצים שזה יהפוך לזכות של הצרכן. אנחנו רוצים לתת לו את האפשרות להנות מהסדר אחד, וזה הדבר החשוב בעינינו" (שם. בעמ' 7305).

מעבר לאי נוחות הגלומה בכך, לעיתים הדבר גרר נזק כספי בדמות קנס בגין החניית הרכב ללא כרטיס חניה מותאם כאשר בו בזמן הנהג מריץ עצמו לרכוש את הכרטיס ולהספיק לשוב לרכבו לשם הצבתו (והשוו דבריו של ח"כ פנחס בדש בקריאה ראשונה לתיקון הפקודה).

יצוין, כי אף הערייה לא ראתה עצמה כקשורה בהסכם מונופוליסטי עם המערערת, שעה שהיא מדגישה כי קיימים "שני ספקים שונים מתחרים של אותו שירות חניה" (ראו סיכום ישיבה מיום 27.4.2008).

...

ניתן לטעון כי עצם קיומו של הסדר במסלול המקומי לפיו ניתן לגבות מחיר מוזל מתושבי המקום- כפי שנוהגת המערערת בפועל- מחזק את המסקנה שאף במסלול הארצי, רשאית מילגם לפעול באופן דומה.

הנה כי כן, הכוונה הסובייקטיבית של המחוקק צועדת יחד עם מילות החוק ותומכת במסקנה שהמונח "אחיד" מיוחס לדרך התשלום.

סוף דבר העולה מהמקובץ, כי טענות המערערת לפיהן המשיבות פעלו שלא כדין- דינן להידחות.

בפני היתנגדות לבצוע תובענה שהוגשה כנגד המבקש בגין יתרת חוב בסך 29,667.79 ₪ עבור שירותים שנתנה המשיבה למבקש ועלות ציוד קצה.

המבקש מיפרט בתצהירו החל מסעיף 58 את חיובי היתר ומוסיף (בסעיף 66 למשל) אי קיום התחייבות המשיבה לזכותו בסכומים שונים כגון זכוי בגין קנסות מתחרים וזיכוי בגין מעבר לתובעת וכן אי קיום התחייבות לאספקת ציוד הקפי כגון מטעני קיר, מטעני רכב, כסויים וכיו"ב. סה"כ, טוען המבקש, חבה לו המשיבה סך של 33,201 ₪ בהתאם לתחשיב חיבור הסכומים המפורטים בסעיף 72 לתצהיר.

ובכל זאת נאותה המשיבה לבטל את החיובים בגין המודמים ואף זיכתה את חשבון המבקש בסך של 727.32 ₪, למרות שחויב בסך של 635.13 ₪ בלבד בגין רכיב זה. חיוב בגין חבילות אינטרנט (סעיף 59 לתצהיר): המבקש טוען כי במסגרת הסכם הפשרה בין המבקש למשיבה סוכם כי כל חבילות אינטרנט לכל ששת המנויים השייכים למבקש יסופקו ע"י המשיבה חינם ללא עלות.

אי הספקה של מכשירי סלולאר בהתאם למוסכם (סעיף 60 לתצהיר): המבקש טוען כי במסגרת הסכם הפשרה התחייבה התובעת להעביר לידי הנתבע 6 מכשירים בעלי זכרון של לכל הפחות 32 ג'יגה ובפועל סופקו מכשירים בעלי זכרון של 8 ג'יגה בלבד.

המשיבה טוענת כי עד שידרוג המכשירים שילם המבקש סך של 629 ₪ בלבד עבור רכיב זה. המשיבה טוענת כי לעניין "חיוב /זכוי" בגין המכשירים שהוחלפו המבקש נתלה על המיילים שכתב בעצמו, והמשיבה מעולם לא התחייבה בפני המבקש לבטל את החיובים בגין המכשירים שהוחלפו ועד למועד ההתניידות של הנתבע מהמשיבה לחברה מתחרה זוכה המבקש זכוי מלא בגין המכשירים הישנים, בנוסף נהנה המבקש מזיכוי נוסף בגין החזרת המכשירים כך שזוכה פעמיים והתעשר שלא כדין, פעם עבור זכוי בגין עלות המכשיר ופעם בגין החזרתו.

...

בנסיבות העניין, הנני דוחה את ההתנגדות לביצוע התובענה ומורה על המשך הליכי ההוצאה לפועל בתיק 16-03736-13-4.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות הדיון בסך 2,000 ₪.

כמו כן התחייב הנציג שהנתבעת תחזיר לו קנסות מחברת אורנג' עקב המעבר.

לאחר מספר חודשים כאשר התובעת ובן זוגה ראו שהנתבעת לא מחזירה הקנסות, יצרו קשר עם הנתבעת ונאמר להם שישלמו החוב ואח"כ יקבלו זכוי.

זאת ועוד, למרות מבצעים והוזלות משמעותיות בחברות הסלולאר, התובעת נימנעה מלעבור לתוכנית אחרת מאחר ונאמר לה שבמידה ותעשה כן לא תהיה זכאית להחזר שהובטח לה. לפיכך שילמה תעריפים גבוהים.

דיון והכרעה: בנספח א' לכתב התביעה שנשלח על ידי נציג הנתבעת לתובעת נרשם: "בגין העברת 5 קווים לרשת פלאפון יינתן החזר קנסות של עד 5,200 ₪". הנתבעת מאשרת היתחייבותה זו. יחד עם זאת, נציג הנתבעת טען בדיון שהחזר הקנסות אליו היתייחס נציג השרות כמפורט לעיל אינו כולל החזר עבור יתרת תשלומים למכשירים בחברת אורנג' (ר' עמ' 2 ש' 8 לפרוטוקול).

מוסיפה וטוענת הנתבעת לכך שבמסגרת החשבוניות השוטפות מקבלת התובעת "זכוי בגין החזרת מכשיר מחברה מתחרה" בסך של 80 ₪ לחודש (20 ₪ לכל מכשיר).

...

איני מקבל טענה זו של הנתבעת וזאת ממספר טעמים: טוענת הנתבעת בסעיף 8 לכתב ההגנה שככל שהתובעת תציג חשבוניות חיוב חודשיות מחברת אורנג' המעידות על חיוב בגין דמי שימוש חודשיים בלבד ו/או יתרת תשולם בגין מכשירים, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 5,200 ₪.

טענתה של הנתבעת שהסך של 487.13 ₪ שולם כזיכוי בגין דמי יציאה כמפורט בנספח א לכתב ההגנה לא נסתרה על ידי התובעת ואיני מקבל את טענתו של מר קוזה לכך שמדובר בזיכוי חד פעמי שאינו קשור – כאשר טענה זו נטענה בעלמא.

לסיכומו של דבר, הנני מקבל את תביעתה של התובעת ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 3,027 ₪.

כמו כן, הנני מחייב את הנתבעת בהוצאות התובעת בסך של 700 ₪.

התובע (להלן-שי) הגיש תביעה נגד ע.ד.א.ל תיקשורת סלולארית בע"מ (להלן-החברה) לתשלום הפרשי שכר מינימום וגמול שעות נוספות, בגין תקופת עבודתו החל מ-15.3.07 ועד 15.5.07.

עוד טוענת החברה כי על פי תנאי החוזה בכתב, עמלות בגין מכירות ישולמו אך ורק אם בוצעו נכון לאותו חודש מכירות, בהיקף העונה על הרף המינימלי כאמור, וכי ניתוק היחסים על ידי הסוכן בטרם חלפו 6 חודשי העסקה יחייבוהו בקנס של 2000 ₪, שעליו לא עמדה הנתבעת במקרה זה. בתיק דמ 5318/08 טוען עמיאל כי בכל שדרוג ללקוח חייב הסוכן להשיב את המכשיר הישן, שאם לא כן יחוייב בעלותו.

ראשית נציין כי בדיון ביום 5.6.08 טען שי כי לא שולם לו שכר מינימום בתוספת עמלות אשר הובטחו לו: על פי המוסכם היו אמורים להשתלם לו 100 ₪ עבור טרייד מחברה מתחרה, 90 ₪ עבור רכישת מכשיר מידגם פלאפון, ו-50 ₪ עבור שידרוג.

לא הובהרה מהותם של המסמכים נ/7-נ/8 שבהם צויין בכתב יד "דוח מכירות", מה גם שעמיאל ביקש ללמוד מהם על שעות עבודתו של שי כפי שצויין על גבי הטפסים ולא על היקף המכירות.

על כן, ספק אם התנאי הנטען החל על "סוכן עם רכב חברה" מתקיים נכון לחודש זה. כך או כך, ותהא גרסת החברה לעניין זה אשר תהא, בפועל הישתכר התובע בחודש 07\4-1910 ₪ ולא 3500 ₪, ובחודש 07\5-885 ₪ אף כי לא הייתה בפי החברה טענה כי בחודש זה לא עמד התובע במינימום מכירות, אלא כי "לא היו מכירות מעבר למינימום". עם זאת ועל אף האמור לא השכיל שי להוכיח את תביעתו אף ברכיב זה. לא זו בלבד ששעות העבודה לא הוכחו, אלא שמטענותיו של שי אף לא ברור אם הוא טוען להיותו עובד חודשי, יומי או עובד שעתי.

...

החברה טענה בכתב ההגנה כי: "בתאריך 12.4.07 שי חזר לפעילות מלאה מאחר והתנאי היה לעבוד עם רכב חברה במיידי מנהל המכירות סיכם ביחד עם שי שבמידה ולא יגיע למינימום מכירות של 40 אקטיב ישתתף שי בהוצאות רכב בעלות של 1500 שד"ח ושי הסכים. בתום חודש אפריל הגיע שי ל-22 מכירות בלבד-במקום 40 מינימום כפי שחתם בחוזה. למרות זאת במקום לשלם רק 2000 ₪ בסיס שולמו לשי 3500 ₪ בסיס על מנת לא לפגוע בשכרו ולקזז את 1500 ₪ הישתתפות רכב כך שלא ייפגע. בתאריך 15.5.07 שי סיים את פעילותו בחברה. לשי לא היו מכירות מעבר למינימום ולכן שכרו מחושב על בסיס בלבד" יש לדחות את גירסתה באשר למשכורתו של התובע בחודשים אלו בהתאם לסיכום עם מנהל המכירות.

משלא הציג שי גרסה ברורה חד משמעית ועקבית נדחית התביעה להפרשי שכר מינימום.

לאור האמור לעיל המסקנה היא כי יש לדחות את תביעתו של עמיאל, התובע בתיק דמ 5318/08, על כל רכיביה, כמו גם את הטענות שהועלו בכתב ההגנה.