תביעה על אבדן רווחים בגין אי הפרשות לקופת גמל

ברקע, עומדת תביעתה של התובעת אשר הגישה נגד הנתבעת לתשלום: הלנת שכר, פצויי פיטורים, הפרשות לתגמולים ולפיצויים, אובדן רווחים בשל אי הפרשה לקופות ועגמת נפש ופצוי עבור סביבת עבודה פוגענית, בסך כולל של 117,393 ₪.

להזכיר כי עניינו של הליך זה בדרישת התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום הלנת שכר, פצויי פיטורים, הפרשות לגמל ופיצויים, אובדן רווחים בשל אי הפרשה לקופות ועגמת נפש.

...

לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשת התובעת ולהורות לנתבעת לגלות את כרטסת הנהלת החשבונות וזאת אף מבלי להידרש לתגובת הנתבעת בעניין זה. לטעמי, אין המדובר במסמך רלבנטי לשאלות שבמחלוקת אף לא לרכיב של הלנת שכר.

לאור האמור- הבקשה נדחית.

סוף דבר- הנתבעת תמציא בתוך 14 ימים, לתיק בית הדין ולתובעת, את המסמכים המפורטים בסעיף 13(א)ו- (ג) להחלטה.

התובעת הגישה תביעה לפצוי על אבדן רווחים בגין אי הפרשות לקופת גמל.

...

לאור האמור לעיל יוצא אפוא, כי חובתה של הנתבעת להפריש עבור התובעת הפרשות לפנסיה הנה רק מחודש 1/08.

דרישה זו לטעמנו, הנה בלתי סבירה.

לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית.

ביום 23.10.18 הגישה הנתבעת כנגד התובעת תביעה לתשלום סך 65,844 ₪ בגין זכויות המגיעות לנתבעת מהתובעת, על פי הטענה, לרבות בגין שכר עבודה, פיצוי בגין אי הפקת תלושי שכר, הפרשות לגמל, אובדן רווחים עקב אי הפרשה לפנסיה, פצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה.

דיון והכרעה ביום 2.9.2016 נכנסה לתוקפה תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: התקנות) הקובעת כך: "שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". מדובר בתקנה מקבילה וזהה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי).

התובעת תפקיד בקופת בית הדין סך של 5,000 ₪, בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן תימחק התביעה שכנגד ללא התראה נוספת.

...

במילים אחרות, החזקה הקבועה בסעיף 353א לחוק החברות ניתנת לסתירה בשתי דרכים חלופיות: האחת – "אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין"; השנייה – "אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה". מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל, וזאת מן הנימוקים הבאים: מעיון בתגובת התובעת ובכלל החומר שבתיק עולה כי התובעת לא הצביעה, לטעמי, על איתנות כלכלית אשר במסגרתה תוכל לשלם את הוצאות הנתבעת ככל שייפסק.

למעלה מהדרוש אציין כי הגם שאין חובת הגשת תצהיר בבית דין זה, דומה כי מן הראוי היה שהתובעת תצרף לתגובתה תצהיר בתמיכה לטענותיה (השוו: ע"ע (ארצי ) 43323-01-14 יניב גרינברג נ' Wind River Systems Inc (23.07.2015) סיכומו של דבר- הבקשה מתקבלת.

התובע הגיש תביעה לתשלום שכר עבודה חודש 2/13, דמי הבראה, פדיון חופשה, פיצוי בגין אי הפרשה לקופת גמל ופצוי בגין כספים שנוכו עבור קופת גמל ולא הועברו לקופה.

בסעיף 7 לפסק הדין קבע כב' הש' סופר, כי הנתבעת יכולה היתה להסכים עם התובע על תשלום גלובאלי, הכולל הבראה ונסיעות, אך לצורך כך היה עליה לחתום על הסכם בכתב עם התובע, כאמור בסעיף 5 לחוק הגנת השכר תשי"ח – 1958.

כמו כן, בשל היתנהלות התובע, נגרם נזק ישיר לנתבעת בכך שהופסקה ההיתקשרות בין הנתבעת ל-4 בניינים ובשל כך נגרם לה אובדן הכנסה על סך של כ-350,000 ₪ והנתבעת הפסידה רווח של 24,000 ₪ בשנה.

...

ביום 7/10/13 ניתן פסק דין על ידי כב' הש' סופר ובו נקבע כי תביעת התובע לפיצויי פיטורים דינה להידחות משלא הוכחה טענת התובע בקשר לפיטוריו.

סוף דבר תביעת התובע כנגד הנתבעת מתקבלת בחלקה, כך שאנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע, בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: דמי הבראה בסך 2,018 ₪ חופשה שנתית בסך 2,880 ₪ פיצוי בגין העדר הפרשות לקופת גמל (חלק המעביד) בסך 3,828 ₪ הסכומים המפורטים לעיל, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28/2/13 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

התביעה שכנגד – נדחית.

לעניין הוצאות המשפט, בשים לב כי תביעת התובע התקבלה באופן חלקי בלבד, ומנגד התביעה שכנגד נדחתה, החלטנו לחייב הנתבעת לשלם לתובע, בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין סך של 1,500 ₪ בגין הוצאות משפט.

הפסדי תשואות בביטוח מנהלים התובעת טוענת נגרם לה נזק דרך אובדן רווחים עתידים בקופות הגמל בשל אי ביצוע ההפרשות בזמן.

מתוך סך זה 6% הם 3,475 ₪, שאותם על הנתבעים לשלם תובעת כפצוי על אובדן תשואות.

...

משכך, ובהתאם להוראות סעיף 20 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975 (וראו: ע"ע 50359-02-16 צור נ' טרשנסקי שירותי נדל"ן (6.11.17, פיסקה 40 לחוות-דעתה של כב' השופטת חני אופק גנדלר)) אנו קובעים כי הנתבעים חבים ביחד ולחוד בכל שנפסוק לטובת התובעת במסגרת פסק דין זה. רכיב שעות נוספות גלובלי התובעת טוענת כי רכיב "גמול שעות נוספות גלובלי" בתלושי השכר, הינו רכיב פיקטיבי, ויש לראותו כחלק משכר הבסיס שלה.

נוכח כל האמור, אין מקום לפסוק לתובעת הוצאות משפטיות בנפרד, מעבר לפסיקת ההוצאות כמקובל בשולי פסק הדין.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה הקטן, ואילו התביעה שכנגד נדחית.

בנסיבות העניין, ובשים לב מצד אחד לכך שהתביעה התקבלה רק בחלקה האחד, אך מצד שני לכך שהתובעת קיבלה סכומי כסף ניכרים כפיצוי על אי ביצוע הפרשות פנסיוניות לאחר תחילת הטיפול המשפטי ועוד בטרם הוגשה תביעתה, וכן שהוגשה כנגד תביעה שכנגד שנדחתה, ישלמו הנתבעים הוצאות משפט בסך 3,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.