התובעים הם המנהלים כנגד החכ"ל 'מלחמת התשה', המילחמה כוללת הגשת ארבע תביעות נגד החכ"ל בסך של עשרות מיליוני שקלים בעוד ששני הליכים ניפתחו טרם כניסת הנתבע לתפקיד: ת"א 2967/08- תביעה ע"ס 1,732,348 ₪, הוגשה ביום 17.5.08 (כשנה טרם כניסת הנתבע לתפקיד), ת"א 5299/08 – תביעה ע"ס 8,610,327 ₪, הוגשה ביום 25.9.08 (כשנה טרם כניסת הנתבע לתפקיד), ת"א 5200-03-10 – תביעה ע"ס 13,575,312, ות"א 5094-05-10- תביעה ע"ס 710,000 ₪.
(1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן – עתירה מינהלית);מיום 8.8.2005
תיקון מס' 15
ס"ח תשס"ה מס' 2020 מיום 8.8.2005 עמ' 738 (ה"ח 77)
(1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן – עתירה מינהלית);
(2) ערעור המנוי בתוספת השניה (להלן - ערעור מנהלי);
(3) תובענה המנויה בתוספת השלישית (להלן - תובענה מינהלית);
(4) ענין מנהלי או ענין אחר שנקבע בחוק אחר כי בית משפט לענינים מנהליים ידון בו, ובכפוף להוראות אותו חוק.
...
בע"א 8553-19 אלכסנדר אורן בע"מ נ' יהודית כהן (פורסם בנבו 17.11.20) קבע בית המשפט (כב' הש' שטיין), כי ניתן לפסוק פיצוי בגין שימוש לרעה בהליכי משפט מבלי להיזקק לעוולת הרשלנות, בתנאי שמדובר במצב בו בין בעלי הדין קיימים יחסים מיוחדים:
"הדברים שאומר יתייחסו אך ורק להתדיינות אזרחית ולכלליה. סבורני, כי דוקטרינת השימוש לרעה מסמיכה את בית המשפט להטיל על מי שעושה שימוש לרעה בהליכי משפט – לצד סנקציות אחרות או במקומן – את החובה לפצות את הנפגע על נזקיו ועל הפסדיו. קיומה של תרופת פיצויים כאמור מייתר את ההיזקקות לעוולת הרשלנות כבסיס להטלת החובה לפצות את הנפגע על מי שהסב לאותו נפגע הפסדים או נזקים על ידי שימוש לרעה בהליכי משפט.
ברע"א 3614-97 דן אבי יצחק עו"ד נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ [71 עמ'] , פ"ד נג(1), 26, 93 , נקבע כי הוראת סעיף 13 (7) חלה על גם על כתבי טענות:
"נוכח טעמים אלה, אני סבור כי ההנחה הכללית, העומדת ביסוד החסינות שבסעיף 13(7), כי התועלת החברתית הגלומה בפרסומים על אודות דיונים של בית-משפט עולה במידה משמעותית על הנזק אשר עלול להיות כרוך בפרסום כאמור לשם הטוב, חלה גם על כתבי בי-דין. על-כן, יש לפרש את הוראת סעיף 13(7) כחלה גם על כתבי בי-דין, החל משעת המצאתם לצד האחר להליכים."
בע"א (ירושלים) 1003-96 מיכאל בן חורין נ' רן לוי , פ"מ תשנז(1) 424, 440 עמד בית המשפט על האיזון הראוי בין חופש הביטוי בהקשר של הזכות לדיווח נכון והוגן לבין הזכות לשמו הטוב:
"אין איש חולק – והמערער בכלל זה – כי לעיתון המשיבים עמדה הזכות לפרסם מידע אובייקטיבי ומאוזן על הליכים משפטיים המתקיימים בנושא שבמחלוקת בין המערער למפרסמי הכתבה ב"מוניטין". אולם מימוש חופש הביטוי בהקשר זה משתקף בזכות לדיווח נכון והוגן של האירועים הקשורים בהליכים המשפטיים המתנהלים.
סוף דבר:
סוף דבר, התביעה והתביעה שכנגד נדחות.
