תביעה נזיקית וצו עשה בגין נזקי ביוב במגרש מגורים

על המיגרש מצוי בית מגורים צמוד קרקע.

עוד נטען כי אגב נטילת המקרקעין פגעו הנתבעות בגדר ההיקפית שהייתה מוצבת במקרקעין, בעצים ובצנרת הביוב.

הסעדים הנתבעים הוגדרו בסיומו של כתב התביעה בקצרה כך: "בגין העילות שלעיל כולן יחד וכל אחת לחוד, יש לחייב את הנתבעות יחד וכל אחת לחוד בסך 2,500,000 ₪"; "בנוסף, ביהמ"ש הנכבד מתבקש להורות על הנתבעות בצו עשה להקים גדר אקוסטית היקפית בגבולות הנטילה/ ההפקעה". כתב ההגנה – נתבעת 1 נתבעת 1, הועדה המקומית לתיכנון ובנייה הראל, טענה בכתב הגנתה כי דין התביעה סילוק על הסף ולחלופין דחייה לגופה.

וראו דברי כב' השופטת ברון שם, לפיהם: "סעיף 197 לחוק התיכנון והבנייה... קובע הסדר לתשלום פיצויים, בגין פגיעה במקרקעין על ידי תכנית, שיש בו ייחוד עילה. הסדר זה טומן בחובו איזון בין זכות הקניין של בעל המקרקעין, לבין האנטרס הצבורי הגלום בפועלה של רשות התיכנון ובתוך כך בצורך שלה לתכנן ולכלכל את תקציבה. לפיכך, בעל זכות במקרקעין הזכאי לפצוי בגין נזקיו מכוח סעיף 197, אינו רשאי להגיש תביעה נזיקית בגין אותם נזקים – וזאת בין אם מיצה את זכותו לפי סעיף 197 והגיש תביעה בפועל, ובין אם לאו" (ההדגשות במקור).

סעיף 190(א)(1) קובע כי "לא יופקע חלק ממגרש, בתשלום או ללא תשלום, אם כתוצאה מכך יפחת שוויה של יתרת המיגרש". בהתבסס על הוראה זו נקבעו גדריה של "הגנת היתרה". וכך קובע לעניין זה כב' השופט פוגלמן בע"א 6407/14 הועדה המקומית לתיכנון ובניה כרמיאל נ' מסרי (2018): "סעיף 190(א)(1) סיפה נוקט לשון רחבה, שממנה עשוי להשתמע כי כל הפחתה בשווי היתרה עקב הפקעה חלקית של המקרקעין מונעת את ביצוע ההפקעה. עם זאת, הפסיקה צימצמה את הגנת היתרה, וקבעה כי זו תחול רק באותם מקרים שבהם יתרת הקרקע אינה ניתנת לניצול סביר. נוסף על כך נקבע שהגנת היתרה, אם חלה, מחייבת לפצות את הנפקע הן בגין ירידת הערך שאירעה בשלב הראשון, שלב התכנית, הן בגין ירידת הערך שנבעה מהשלב השני – שלב ההפקעה. באשר למועד העלאת טענת הגנת היתרה נקבע כי ככלל על הנפקע להעלותה כבר בשלב הפקדת התכנית, אולם ניתן להעלותה גם בשלב ההפקעה – ובילבד שלא יוכח שהנפקע נהג בחוסר תום לב או שעקב שהוי בהעלאת הטענה נפגע אינטרס הסתמכות מבוסס של הרשות. במקרים אחרונים אלה, כאשר מתקבלת טענת הגנת היתרה שהועלתה בשלב ההפקעה, למעשה יכול להנתן פיצוי לנפקע בגין פגיעה שהסבה התכנית אף במקרים שבהם חלף מועד ההתיישנות לתביעת פיצויים בגין נזק שגרמה התכנית מכוח סעיף 197 לחוק" (שם, בפיסקה 21 לפסק-הדין).

...

התובעים הגיבו לבקשת הסילוק על הסף וטענו כי דינה להידחות.

דיון והכרעה בהמשך לקדם המשפט מיום 10.3.2019, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי כתב התביעה כפי שהוא אינו יכול לעמוד, ודינו סילוק על הסף.

נוכח הגדרה מפורשת זו של עילת תביעתו של תובע 2 ברי כי יש ממש בטיעוני הנתבעות לפיהן דין תביעתו של תובע 2 להיות מסולקת על הסף בהיעדר יריבות, משעה שתובע 2 עצמו טוען במפורש בכתב התביעה כי התביעה היא תביעתו של תובע 1 ולא תביעתו שלו.

בתוקף כך נשלח על ידי מר בלחסן, ביום 19/1/2017, מכתב לרשות מקרקעי ישראל שבמסגרתו הסביר מר בלחסן שקו הביוב שבוצע ע"י משרד השיכון עובר במיגרש התובעת, בתחום המגורים המתוכנן, ובשל כך התובעת לא קיבלה היתר בניה.

בנסיבות העניין, ולאחר שהוכח כי הנתבעת היא האחראית על נושא ביצוע התשתיות במיגרש התובעים, ובהנתן העובדה כי קו הביוב שעובר ממגרש התובעים מנע מן התובעים לקבל היתר בניה לתכנית הבניה שהם הגישו, ועם גילוי הבעיה פעלו התובעים מול הגורמים הרלבאנטיים בנתבעת ובקשו להעתיק את קו הביוב, ולאור התחייבות הנתבעת כפי העולה מהמסמכים שנערכו ע"י מר בלחסן להעתיק את קו הביוב, הרי שניתן לבסס את התביעה גם לפי עילה נזיקית - מכוח עוולת הרשלנות, וגם לפי עילה חוזית.

על כן, ניתן בזה צו עשה המחייב את הנתבעת לפעול תוך 75 ימים מהיום להעתקת קו הביוב ממגרש התובעים בצורה שתאפשר להם לממש את תכנית הבניה שלהם במיגרש ולקבל היתר בניה.

בנסיבות העניין, סבורתני כי ישנו מקום לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני בשיעור מתון, שכן מחדל הנתבעת מעכב את התובעים מלממש את תכנית הבניה במיגרש שהוקצה לתובעת, ויש לדחות את טענת הנתבעת שלפיה היא נתנה לתובעים את המיגרש במתנה וכי הגשת התביעה על ידם הנה ניסיון לעשות עושר ולא במשפט, שכן המיגרש הוקצה לתובעת בדומה לבני ובנות חברים אחרים לאחר עמידה בתנאי הזכייה והעובדה שהתובעת לא שילמה דבר בעד המיגרש כלל אינה מעלה או מורידה ובודאי שאינה מצדיקה את הפגיעה בזכאותה לממש את מלוא זכויות הבניה במגרשה ע"י הצבת מכשולים כדוגמת קו הביוב נשוא המחלוקת.

...

המושב טוען מנגד כי לתובע מס' 1 אין מעמד בתיק וכי דין תביעתו להיות מסולקת מטעם זה לבדו.

על כן אני דוחה את דרישת התובעים לפיצויים בגין נזק ממוני נטען בגין הפסד דמי שכירות.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה באופן חלקי.

בנוסף לסכום האמור, תשלם הנתבעת לתובעים יחד את הוצאת המשפט בסך 6,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

על רקע האמור, עתר התובע לסעדים הבאים: (א) להורות לנתבעים ביחד ו/או לחוד לתקן באופן מיידי, מקצועי וסופי את המשך נזילת מי הביוב לדירת התובע וזאת בהסתמך על קביעות מומחה מטעם בית המשפט אשר יידרש, בין היתר, לזהות האחריות של מי מהנתבעים לנזק ופעולות התיקון הנדרשות להפסקת הנזילה; (ב) פיצוי בסך 100,000 ₪ שנטען כי מבטא את הפצוי המינימלי בגין ניזקי רכוש רבים, עגמת נפש רבה של התובע ומשפחתו וההוצאות שבהן נשא עד כה (בסעיף 17 לכתב התביעה פירט התובע רכיבי נזק שונים ובכלל זה נזק רב ובלתי הפיך שניגרם לגינתו); (ג) פיצוי בגין "ניזקי גוף" בגין כאב וסבל רב של ילדי התובע ובפרט לילדתו שהייתה בת תשע בזמנים הרלוואנטיים וסבלה מתופעות לוואי בריאותיות שהלכו והחמירו.

דיון והכרעה: התובע עתר כאמור למספר סעדים שמקורם הנטען הנו במי ביוב שזרמו לשטח ביתו, ובכלל זה לצוו עשה וכן פיצוי כספי בגין ניזקי רכוש ונזק גוף נטענים.

בבואי לבחון את שאלת הטלת האחריות על מי מהנתבעים על-פי מימצאי המומחה מטעם בית המשפט האמורים - מי ביוב שנזלו לשטח ביתו של התובע ושמקורם בתשתית ביוב שאינה רלוואנטית אליו כי אם משותפת לכלל הנתבעים (ולבעלי בתים נוספים) כאשר הנזילות עצמן הנן מנקודות המצויות בשטח האחרונים - הנני מוצאת כי הוראת הדין הרלוואנטית למקרה דנן הנה זו המעוגנת בסעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין) - חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נימלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה." לצורך תחולת חזקת ההתרשלות על-פי הסעיף יש להוכיח שני תנאים מצטברים: "שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן" ושהנתבע היה "בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נימלט הדבר". בכל הקשור לתנאי הראשון, שוכנעתי כי הוא מיתקיים בעניינינו שכן מחולל הנזקים הנטענים בעניינינו - מים - הוכרו בפסיקה כ-"דבר נימלט" העלול לגרום נזק בהימלטו כמשמעותו וכמובנו של סעיף 38 לפקודה (ראו והשוו עם ע"א 302/67 חברת מפ"י בע"מ, ו-6 אח' נ' משק אשר אשכנזי ושות', כ"ב (1), 211; ע"א (ת"א) 39304-09-11‏ שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' ישפאר הום טק בע"מ [פורסם במאגרים] (9/5/13); ת.א. (ת"א) 44547-06-14‏ כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ליאוניד (אריה) שניידרמן [פורסם במאגרים] (29/4/19) וההפניות שם)).

גם אם עולה ששפכי הביוב של הנתבעים 3 ו-4 לא עוברים בצנור העובר בשטחם וגם אם עלה מחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט כי קו הביוב שבו ארעה הסתימה הנו למעשה צנור מאסף של הבתים הקיימים בחלקה 109, הנתבעים ממונים על נקודה זו מכח היותם 'תופשי הנכס' ובעלי השליטה בו. ודוק, גם אם המומחה עמד בחוות דעתו ועדותו כי על-פי חוקי הבניה הקיימים כיום לא ייתכן מצב של "שירשור" קוי ביוב בין מגרשים פרטיים (אלא חיבור כל בית ישירות למערכת העירונית), אין בכך כדי לגרוע מאחריות הנתבעים 3 ו-4 על תחזוקת הקו העובר בשטחם.

אין בעיני חולק כי קיום שגרת חיים בבית המשמש למגורים במצב בו חיים בסביבה של נוכחות מי ביוב ושייריהם, הנה בבחינת פגיעה של ממש באיכות החיים על כל היבטיה גם אם אין המדובר בנזילה אינטנסיבית ורציפה.

...

על רקע האמור, עתר התובע לסעדים הבאים: (א) להורות לנתבעים ביחד ו/או לחוד לתקן באופן מיידי, מקצועי וסופי את המשך נזילת מי הביוב לדירת התובע וזאת בהסתמך על קביעות מומחה מטעם בית המשפט אשר יידרש, בין היתר, לזהות האחריות של מי מהנתבעים לנזק ופעולות התיקון הנדרשות להפסקת הנזילה; (ב) פיצוי בסך 100,000 ₪ שנטען כי מבטא את הפיצוי המינימאלי בגין נזקי רכוש רבים, עגמת נפש רבה של התובע ומשפחתו וההוצאות שבהן נשא עד כה (בסעיף 17 לכתב התביעה פירט התובע רכיבי נזק שונים ובכלל זה נזק רב ובלתי הפיך שנגרם לגינתו); (ג) פיצוי בגין "נזקי גוף" בגין כאב וסבל רב של ילדי התובע ובפרט לילדתו שהייתה בת תשע בזמנים הרלוונטיים וסבלה מתופעות לוואי בריאותיות שהלכו והחמירו.

בנוסף, ממילא דינו של פיצוי זה היה להידחות על הסף נוכח זאת שהתובע מנוע מהוכחת עניין שברפואה בתחום בו הוא, בּׅתו או כל בן משפחה אחר טוענים כי ניזוקו, מקום בו אין בנמצא חוות דעת רפואית ערוכה כדין כמצוות תקנה 87(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

סוף-דבר: לאור כל האמור התביעה מתקבלת בחלקה.

הנני מחייבת את הנתבעים 1-4 לשלם לתובע סך של 50,000 ₪.

זוהי תביעה כספית על סך 150,000 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעות בעילה נזיקית ותביעה לצוו עשה.

המיגרש משמש את התובע ובני משפחתו למגורים.

עם כל זאת, אני מקבלת את התביעה לסעד צו עשה, באופן שאני מורה לנתבעת להסיט את קו הביוב ממגרשו של התובע, בתוך שנתיים ימים מיום אישורה של תכנית מאושרת כדין לביוב הכוללת את מגרשו של התובע.

תביעה בגין נזקים התובע עתר בכתב התביעה לפצוי כספי בגין נזקים נטענים בסכום של 150,000 ₪.

יזיד התבקש בחוות דעתו לתת חוות דעת על הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מגלישת ביוב שנוצרה כתוצאה מסתימת הקו, ולשם כך ערך ביקור במיגרש ביום 22/9/19.

...

אי לכך, אני מקבלת את התביעה בדין דמי שימוש ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 12,180 ₪.

התביעה כנגד נתבעת 2/המועצה מתחילת ההליך, בכתב ההגנה מטעם המועצה ועד לשלב הסיכומים, טענה המועצה שדין התביעה כנגדה להידחות, הן מהטעם שהיא מילאה אחר פסק הדין הקודם במלואו, והן מהטעם שהאחריות למשק המים והביוב עברה משנת 2010 לידי הנתבעת.

משכך פני הדברים, אני קובעת כי דין התביעה כנגד המועצה להידחות מהעדר יריבות והעדר עילה.

לטענת התובע, משנת 2000 בנוי על המיגרש בית מגורים, במצב שלד, ורק בסמוך לפני הגשת התביעה, כאשר התכוון לבצע עבודות פיתוח במיגרש, גילה את קיומם של קוי הביוב במגרשו.

כלומר, שגם מבחינה פראקטית, החלופה האפשרית היחידה העומדת כיום על הפרק, במידה ואחיו של התובע יבצע חיבור פרטי ממגרשו ועל חשבונו, לשוחת ביוב נמוכה יותר, הממוקמת בכביש הראשי הגובל, היא ביטולה של שוחה אחת בלבד במגרשו של התובע, וגם זאת בתנאי שאחיו של התובע, שהוא שכנו מדרום, שעמו הוא מצוי כאמור בסכסוך מתמשך לפי עדות התובע עצמו, יסכים לכך, שעה שהאח אינו צד להליך זה. ברם אוסיף, כי התובע לא הצביע על כל נזק ממון, שניגרם לו כתוצאת מהנחת קו הביוב במגרשו, וכן לא הסביר מה היא אותה הפרעה שנוצרה לשימוש במקרקעיו כתוצאה ממיקום קו הביוב בסמיכות לגבול המיגרש, ובהתייחס גם לסעיף 29 לפקודת הנזיקין, אשר למען הנוחות אביאו כאן – "הסגת גבול במקרקעין היא כניסה למקרקעין שלא כדין, או היזק או הפרעה בידי אדם למקרקעין שלא כדין; אך אין תובע יכול להפרע פיצויים על הסגת גבול במקרקעין אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון." כך, כשנשאל לגבי התיכנון של קוי הביוב והשוחות בתוכנית האב המקורית ביחס למיקום הקו והשוחות במיגרש כיום, תלה את תשובתו בהתייעצות שהיה עורך עם מהנדס, היתייעצות שלא בא זכרה בעדות או תצהיר התובע: "ש. אתה מסכים לתיכנון הזה?

סוף דבר - התוצאה: התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תובענתו, על כל רכיביה, ואני דוחה את בקשתו למתן צו עשה/סילוק יד, שיורה לנתבעת להעתיק את קו הביוב נשוא התובענה ממגרשו.

...

אני מאשר שהייתי מקבל קריאות על ידי השכן בשם מוחמד יוסף חמד והוא היה טוען על אותה שוחה שהיתה אצל השכן שלו, היה פעם מקרה של חבלה שעובדים בשטח או מגבונים והייתי מטפל.

סוף דבר - התוצאה: התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תובענתו, על כל רכיביה, ואני דוחה את בקשתו למתן צו עשה/סילוק יד, שיורה לנתבעת להעתיק את קו הביוב נשוא התובענה ממגרשו.

חרף העובדה כי מצאתי לנכון, כאמור, לדחות את התביעה על כלל רכיביה, הרי שלאור הודאתה של הנתבעת, על כי לא פעלה בשעתו בהתאם לדרישות החוק, ולא המציאה לתובע הודעה בכתב כנדרש בדבר כוונתה להיכנס למגרשו ולבצע בו עבודות הנחת קו הביוב, אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.