תביעה נזיקית בגין ליקויים בטיול מאורגן

לפניי תביעה לפצוי כספי בסך 12,000 ₪, 6,000 ₪ לכל מישפחה, בגין עגמת נפש, בטענה לליקויים בטיול מאורגן לסין, שרכשו התובעים מהנתבעת.

עם זאת, אין להטיל על מארגן הטיול אחריות בגין תקלות או שבושם, שעשויים להתרחש בטיול מאורגן ושלא היה בהם כדי לשנות מאופי הטיול ורמתו או בגין תקלות או שבושם המהוים זוטות [סעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], המוחל על מערכת היחסים החוזית מכוח עיקרון תום הלב שבסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1793); סעיף 4 לתזכיר חוק דיני ממונות לפיו "לא תוגש תובענה בשלב מעשה קל ערך שאדם סביר לא היה מלין עליו"; ח"א (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (13.10.2009), סעיף 38 לפסק הדין, עמ' 32].

...

טענות הנתבעת בכתב ההגנה, שהגישה הנתבעת, נטען כי יש לדחות את התביעה כנגדה על הסף בשל העדר עילה.

אני קובעת כי לא הוצבה עבורם מיטה שלישית, בין אם מאחר והחדר לא יכול היה להכיל אותה ובין אם אזלו המיטות במלון.

יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בפרשת דיזנהויז הנ"ל: "הטלת האחריות על הסוכנות גם בנוגע למידע שהיה עליה לדעת תואמת את חובותיה המקצועיות של המבקשת כלפי לקוחותיה במסגרת תפקידה כגורם מומחה המייעץ ללקוח. אין חולק כי הנוחיות והתפקוד התקין של בית המלון הם אחד מהעניינים המרכזיים ביותר במהלך הנסיעה או החופשה, ויש בהם כדי להשפיע בצורה מכרעת על הנאתם של הלקוחות, מתחילת הנסיעה ועד סופה... אמנם, הסוכנות אינה יכולה לערוך בירור עם כל אחד מספקי השירותים הרבים איתם היא עובדת (הכוללים חברות תעופה, בתי מלון, חברות השכרת רכב, חברות שייט, מדריכי טיולים וכו') ביחס לכל פרט קטן שעלול להשתבש ולפגום בנוחיות הטיול. אולם, כאשר מדובר בסוגיה שהיא כה משמעותית, המתייחסת לספק אחד או שניים בלבד לכל הזמנה (כלומר בית המלון) הרי שראוי להטיל על הסוכנות סטנדרט התנהגות גבוה ומחייב יותר, הדורש ממנה עריכת בירור אקטיבי לטובת הלקוחות. יחד עם זאת, יש לציין כי מרגע שהמבקשת תוכל להוכיח שערכה את הבירור עם בית המלון והעבירה את תוצאותיו ללקוח, חזקה עליה כי עמדה בחובתה". ועוד נקבע בת"ק (ירושלים) 36860-11-15 פרבר נ' חברת פגסוס בע"מ (27.7.2016, פורסם בנבו): "על סוכנות נסיעות מוטלת החובה לספק ללקוח את השירות שנרכש עבורו. כאשר מדובר בתקלה הנובעת מתיאום רשלני או לקוי של החופשה תוטל על סוכנות הנסיעות אחריות. לא ניתן להטיל על סוכנות נסיעות אחריות מקום בו ביצעה את ההזמנה בהתאם לנדרש, וכאשר מדובר בתקלות או ליקויים שאינם בשליטתה. בהיעדר ראיה, כי הנתבעת התרשלה בבחירת הספק המקומי, לא ניתן להטיל עליה אחריות למעשיו שכן הדבר אינו בשליטתה של הנתבעת. כמו כן, לא ניתן לחייב סוכן נסיעות או מארגן טיולים בחו"ל לצפות כל נזק שעלול להיגרם לנוסעים בעת היותם בחו"ל, למונעו או להזהיר מפניו, וכי ישנם סיכונים שהם בגדר סיכוני יום יום". אשר על כן, אני קובעת כי הנתבעת התרשלה בהזמנת חדרי התובעים בטיול, ולא תיאמה כראוי את הזמנת החדרים, עבורם שילמו התובעים, על מנת לעמוד בחובתה המצומצמת – הספקת ההזמנה.

כן תשלם הנתבעת לשני התובעים יחד, כפי שניהלו את התביעה, אגרת משפט יחסית בסך 50 ₪ והוצאות משפט בסך 600 ₪.

יש לבחון את טענות התובעים, על רקע סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וביחס להתקיימותה של עוולת הרשלנות לה טענו התובעים בכתב תביעתם.

דומני שלא יכולה להיות מחלוקת שהנתבעים חבים בחובת זהירות מושגית כלפי המשתתפים בטיול ואני סבור שהמנעות מחשיפת אדם לסיכונים הכרוכים בפעילות הקשורה לטיול מאורגן, יש בה כדי להוות התרשלות, אולם, נוכח הפעילות שביצעו התובעים טרם השייט, קיים ספק אם התובעים היו מבטלים את השתתפותם בשייט, אילו היו יודעים שאכן סירת המנוע עלולה להיטלטל בזמן השייט.

יצוין, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח ליקוי בטיחותי בסירה, או ששימוש בסירה הנדונה כרוך ביצירת סיכונים.

יצוין, כי שעה שהתובעים טענו שנתבע 2, התרשל באספקת מזון כשר לחדרם בעת שיתר חברי הקבוצה המשיכו בטיול, בדיון נטען כי הנתבעים חויבו בגין אספקת המזון מארגון חב"ד, גם בנקודה זו, לא עלה בידי התובעים להוכיח את הרשלנות הנטענת ביחס לאי אספקת המזון.

...

במקרה זה, אני סבור שחובת הנתבעים הסתכמה בנקיטת פעולת זהירות מסוג הפניית תשומת הלב ונקיטת אמצעי בטיחות ובהיבט זה, אפנה לעדותו של הנתבע 2 (שאף היא לא נסתרה, גם לא במכתב שצירפו התובעים בכתב תשובתם), בדבר הסברי הבטיחות שהמדריך המקומי נתן אודות השייט.

הגעתי לכלל מסקנה, כי בנסיבות המקרה, לא עלה בידי התובעים להוכיח קיומה של עוולת רשלנות מצד הנתבעים כלפיהם.

לנוכח כל האמור לעיל – התביעה נדחית.

מבוא: לפניי תביעה נזיקית-כספית, על סך 8,000 ₪, במסגרתה עותרים התובעים לחייב את הנתבעים בפצוי בשל נזקים לא ממוניים שנגרמו להם בעקבות ליקויים באירגון ובביצוע טיול לספרד שנתגלו להם במהלכו.

ודוק, נחה דעתי, כי אין ביכולתה של הנתבעת לצפות אי אלו תקלות שירותיות ו/או תחזוקתיות בעת שהות המטיילים בבתי המלון אשר סביר שיצוצו מדי פעם בפעם במהלך השמוש השוטף של התייר בשירות, כשמנגד מצאתי ליתן משקל מהימן לעדותו של מר המבורגר, מדריך הטיול, לפיה, במסגרת טיולים מאורגנים של קבוצות גדולות כגון דא, נבדקים בתי המלון המיועדים דבר שבשיגרה.

...

במקרה הנוכחי, בשים לב למכלול הראיות שהובאו בפני בית המשפט, סבורני כי עלה בידי התובעים להוכיח את הנזק הלא ממוני שנגרם להם, כאמור לעיל.

סוף דבר- הנני מחייב את הנתבעת 4 לשלם לתובעים סך של 1,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

התביעה נגד הנתבעים 1-3 נדחית בהיעדר הוכחת יריבות בין הצדדים, זאת, ללא צו להוצאות.

מבוא התביעה הוגשה בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בגין תאונה שקרתה לתובעת ביום 6.4.18 בפורטוגל במסגרת טיול מאורגן.

" "...המבקשת אחראית כלפי הלקוח לעצם אספקת השרות שהוזמן דרכה (גם אם לא לליקויים שנפלו בביצועו שלא באשמתה)" לכן, סוכנות נסיעות אינה יכולה להיות אחראית לכל מפגע המצוי בשטח בו נערכת פעילות המעוגנת על ידה.

...

אני מקבל את טענת התובעת לפיה תמונות גשרון העץ שצורפו לראיותיה צולמו על ידי בעלה (עמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 15.2.22).

"...מצד שני, אין אנו סבורים (ולמעשה אף המשיבים לא טענו זאת) כי ניתן לקבוע שדינה של המבקשת הוא כשל קבלן המספק את שירותי התיירות שהזמין הלקוח, ונושא באחריות מלאה לכך שהלקוח יקבל את שהזמין. המבקשת איננה מעונינת ליטול על עצמה אחריות לנושאים רבים המצויים מחוץ לתחום שליטתה (כגון רמת האוכל שתוגש במלון או יציאתה של טיסה במועד שנקבע), וכנגזר מכך איננה מתמחרת את שירותיה באופן המפצה אותה על העלות הגבוהה הכרוכה ביצירת אחריות שכזו. במילים אחרות, המודל העיסקי שאומץ על ידי המבקשת אומנם חורג מגדר "תיווך" או "שליחות" גרידא, אולם אין הוא עולה לכדי נכונות להפוך לספק השירותים.

ויודגש, אין לגזור גזרה שווה מן המקרה אשר הובא על ידי התובעת בסיכומיה ונדון בת.א. 17552-12-09 ימין ואח' נ' אופקים טיולים 2003 שכן שם נקבע בסעיף 3 לפסק הדין: ".. שוכנעתי, על יסוד העדויות שנשמעו והראיות שהובאו בפניי, כי בעקבות הנסיעה הראשונה – התלונן התובע 1 באזני המדריך על רעשים ממנוע האוטובוס וטען בפניו שהאוטובוס אינו בטיחותי." בנוסף, נקבע כי גם במהלך הנסיעה השנייה התלוננו נוסעים באזני המדריך "על רעשים חזקים העולים ממנוע האוטובוס". ראה גם סעיף 17 לפסק הדין הדן בחובת הזהירות הקונקרטית.

אשר על כן, התביעה נדחית.

הטיול לא היתנהל לשביעות רצונן, לשון המעטה; לטענת התובעות, נגרמו להן ולילדיהן אכזבות ומפחי נפש עקב ארגון לוקה בחסר.

האם התובעות זכאיות לפצוי? זו השאלה העומדת במרכזה של תביעה זו. טענות הצדדים בתמצית בכתב התביעה תיארו הנתבעות כי יצאו, כל אחת עם שני ילדים, לטיול מאורגן לכבוד בר המצווה של ילדיהן, אותו שיווקה וארגנה הנתבעת.

הינה כי כן, חלות עליה חובות שונות בקשר עם ביטול הטיסה – יידוע הנוסעים, הענקת סיוע ותיווך דרישה לפצוי כספי מהנוסעים אל מוביל הטיסה או המארגן – אך לא הפצוי עצמו מכוח החוק (ראו עוד: ת"ק (תביעות קטנות ראשל"צ) 13465-09-22 מאיה ברמי נ' מוזס טורס תיירות ונופש (נבו 19.01.2023)‏‏; ברי כי לצד החובות החלות על הנתבעת בקשר עם ביטול הטיסה, חלות עליה גם חובות מכוח דיני הנזיקין והחוזים הכלליים, ביחס לכלל השירותים שהעניקה כסוכנות התיירות/ הנסיעות עימה התקשרו התובעות.

...

על פניו, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, נראה כי התובעות זכאיות לפיצוי סטטוטורי, מכוח החוק, בשל הפער בין הטיסה המקורית שבוטלה ובין הטיסה שהביאה אותן ליעד בסופו של דבר.

לאחר ששמעתי באריכות את עדויות הצדדים בעניין זה, השתכנעתי, כי לא נפל דופי בהתנהלות הנתבעת, באופן שמקים לתובעות זכות לפיצוי.

התביעה נדחית; התובעות תישאנה, יחד ולחוד, בהוצאות הנתבעת בסך 500 ש"ח. ניתן לבקש רשות לערער על פסק דין זה בהגשת בקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי, בתוך פרק הזמן הקבוע לכך בדין.