סעיף 2(א) לחוק קובע, באופן אבסולוטי, כי "... המשתמש ברכב מנועי (להלן - הנוהג) חייב לפצות את הנפגע על נזק גוף שניגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב".
סעיף 8, שכותרתו "ייחוד עילה", קובע כי "(א) מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון... (ג) אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי לגרוע מתביעה על פי פקודת הנזיקין של מי שאין לו עילת תביעה על פי חוק זה".
חוק הפיצויים קובע, איפוא, מנגנון מיוחד לפצוי נפגע בתאונת דרכים.
בעיניין זה קבע בית המשפט העליון בפסק דינו בע"א 6313/19 רשות ניירות ערך נגד רותם שמואל (11.04.2022), כי "... כאשר מדובר ביישום רשלני של החלטה שהתקבלה זה מכבר, או בניהול רשלני של ההליכים שקדמו לקבלת ההחלטה, ולא בהפעלת שיקול הדעת עצמו, לא תוכל הרשות לחסות תחת הגנת שיקול הדעת שהותוותה בפסיקה."
בידי התובעים עילת תביעה נזיקית נגד הנתבעת, בגין התרשלות בחקירת אירוע התאונה, שגבתה את חיי המנוח.
התובעים טענו בסעיף 155 לכתב התביעה, כי "מעבר לכך שהוא הביא למותו של אדם, הרי שהוא פעל במכוון לחבל בחקירת המישטרה ובחומר הראיות והכל על מנת לחמוק מאחריות לתאונה. הנתבע 1 נימנע מלספק גרסה מלאה באשר לנסיבות הארוע ומסר פרטים כוזבים ו/או היתחמק ממסירת פרטים מהותיים אודות אופן היתרחשות התאונה. בכך פעל הנתבע 1 תוך הפרת חובות חקוקות הקבועות, בין היתר, בסימן א לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 ובפרט הוראות סעיפים 243 ו - 244 לחוק הנ"ל.
...
לפיכך, דין התביעה נגדו להידחות.
סיכומו של דבר, אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף שהגישה הנתבעת מס' 2.
מנגד, אני מקבל את בקשת הנתבע מס' 1 ומורה על דחיית התביעה נגדו.